טרגדיה: במהלך חול המועד פסח הלכה לעולמה עדי דורנבוש ז"ל, כשהיא בת 43 בלבד. בני המשפחה וחבריה מספרים על אישה עוצמתית ששיתפה את כולם במאבק שלה במחלה כדי להעלות את המודעות ולהציל חיים של אחרים.
בשנה שעברה פרסמה עדי פוסט מרגש לאחר ניתוח מורכב שעברה במסגרת עמותת "חלאסרטן": "אני עדי, עם סרטן המעי הגס. לא מה שציפיתם לראות. כן, גם בבית החולים תמיד מופתעים. אני יודעת, זה סרטן של מבוגרים, סרטן שהפרזנטורית הכי מפורסמת שלו היא ענת גוב – גם מבוגרת וגם מתה. אז זהו, שזה ממש לא רק של מבוגרים, ויש עוד הרבה שצעירים ממני.
"בואו נחזור שנה וחצי אחורה בזמן. אחרי שכל החיים חשבתי ש"גיל זה רק מספר", פתאום בגיל 40 הרגשתי בת 40. קצת עייפה, קצת מבוגרת, בעיקר חשבתי שאני עצלנית, לא משהו מחשיד במיוחד. וכן, אני מכירה היטב, לכאורה, את התסמינים של סרטן מעי גס – דם ודם ודם, ובדיקות דם לא טובות. ואני? רק קצת עייפה ובדיקות דם מושלמות. ואיכס ההכנה לקולונוסקופיה, מי בכלל רוצה לעשות את זה? אל תאמינו לפוסטים על הכנה כיפית. היא לא. אבל מה שעברתי בשנה וחודשיים האחרונים – זה כלום לעומת ההכנה.
"אי שם באוקטובר 2020 גיליתי שיש אבקה בטעם זיפ (ילדת אייטיז עד הסוף) שאיתה עושים את ההכנה, אז אמרתי שנלך על זה. שנייה לפני שהרדימו אותי, הרופא גסטרו אמר שאין סיכוי שיש לי משהו מרוב שהבדיקות דם היו מהממות. כן, אין סיכוי... אפילו את הבדיקה הוא לא הצליח לעשות לי, כי היה גידול ענק חוסם שממש לא הרגשתי. כזו אני – פלא.
"אז מה עברתי מאז? טיפול כימותרפיה אחד, גידול עצבני שהחליט להילחם בגוף בחזרה, ניתוח מהרגע להרגע בגלל הגידול שנלחם והוצאת סטומה כדי שהגידול לא יעשה עוד יותר נזק, עוד שלושה טיפולי כימו, 25 הקרנות עם כדורי כימו, ניתוח שנקרא "הניתוח הגדול" אבל הוא היה כלום לעומת ניתוח החירום, תוצאות ממש טובות אבל בגלל הגידול שנלחם הוחלט על עוד שמונה טיפולי כימותרפיה. וזה עוד הדברים הטובים.
"מה עם לחזור לבית אמא ואבא ולהיות תלויה בהם באופן מוחלט ממש כמו ילד קטן? וירידה מטורפת במשקל ואז עלייה עוד יותר מטורפת במשקל (היי קנאביס ופחמימות ריקות), ושקית הסטומה הזאת שדבוקה לי כבר שנה לבטן. חצי מהשיער נשר לי (אני יודעת. אסור לי להתלונן כי אין לי קרחת. אבל איזה שיער יפה היה לי) והבטן נהייתה ענקית, ואין לי מושג על מי אני מסתכלת במראה – אבל זו בטוח לא אני.
"בדרך פגשתי גם אנשים טובים. כירורג שזמין לכל השאלות, הבקשות והשיגעונות שלי 24/7, אחות מהממת מהממת מהממת באשפוז יום וחולות סרטן מעי גס שאפילו יותר צעירות ממני שהן היחידות שגורמות לי להרגיש שאני לא לבד. אבל את הכל הייתי מחליפה, בשנייה. אם רק לא הייתי מפחדת מההכנה לקולונוסקופיה.
"חודש מרץ הוא החודש להעלאת המודעות לסרטן המעי הגס. אנחנו לא פרזנטורים טובים לסרטן כי "זכינו" בכימותרפיה ללא התקרחות מלאה. לא רואים אותנו, כי הסטומה היא מתחת לבגדים. אבל אל תהיו כמוני, אל תקטינו את מה שאתם מרגישים, אל תחשבו שזה שום דבר. יש תסמינים – לכו להיבדק. ואני? בשבוע הבא אפגוש שוב את הכירורג שלי. והפעם – בשביל לסגור את הסטומה הזאת ואז אולי אני סוף סוף אתפנה להכיר את מי שמשתקפת לי במראה. בתקווה שכולנו נהיה פה גם בפסח הבא, והבא, והבא הבא הבא הבא הבא הבא - עד שנרגיש שמספיק".
קראו גם:
חברת ילדותה, איה רוזנווסר רבין ספדה לה: "לא הרבה ילדים בבית הספר הדר ברעננה, טרחו לחבב את היצור שאני, שנחת לפתע בכיתה ו' עם פה גדול ואפס טולרנטיות להיררכיה חברתית. עדי סקרה אותי במבט אחד, ובסרקזם הכל כך מאפיין אותה סיננה לעברי "תפסיקי לחשוב ת'צמך, תביאי כסא ושבי לידי" וישר סיפרה לי את כל הסודות שלה.
"חמישים אחוז מהזמן שלנו יחד, הייתי קוראת לה דורנבושית ומתפקעת מצחוק, רק בשביל לראות את הג'ינג'ים שלה קופצים עלי כשהיא מתעצבנת ומאיימת בפעם המיליון "שעוד פעם אחת אני קוראת לה ככה היא מפסיקה לענות לי לתמיד.
"היא הייתה בין הראשונים שזיהו את יכולת הכתיבה שלי, ועודדה אותי לקרוא בקול לכל הכיתה, את סיפורי התנ"ך שהייתי ממציאה בשיעורים של דבורה המורה. היא הייתה אינדיבידואליסטית, חכמה, רגישה ואמיצה, שנלחמה בסרטן בגובה העיניים היפות שלה, עד הרגע האחרון".
