בימי חורף נעימים שכאלה, טיילת שכונת בת גלים מתמלאת במשפחות, ברוכבי אופניים, ספורטאים רצים ובגולשים אמיצים שאינם מפחדים מהמים הקרים.
בעודם צועדים, רוכבים או רצים לאורך קו החוף בין מבנה הקזינו המוכר לבין מכון חקר ימים ואגמים האייקוני, רובם הגדול אינו מודע שהם נמצאים במרחק כמה מאות מטרים בודדים מאחת התעלומות הגדולות בעולם הספנות של סוף המילניום, ובמרחב שבו מתרחשת עלילתו של ספר מתח שנכתב בהשראתה והתפרסם בימים אלו.
בדצמבר שנת 1998 יצאה ספינת מטען קטנה מנמל מרסין שבטורקיה. לאחר שסורבה לפרוק את מטענה בנמל אשדוד, הסתובבה, הגיעה לאזור חיפה וטבעה במרחק של פחות מקילומטר ממבנה הקזינו שעל חוף בת גלים.
צוות הספינה הטורקי נמלט בשחייה אל חופי בת גלים, בסיוע אנשי מועדון צלילה מקומי, שבמקרה היו בסביבה, ונעלם. מאז, הספינה הטבועה בעומק כ-11 מטר, המכונה בפי המקומיים "ספינת המלט הטורקית", על שם שקי המלט הרבים שנמצאו על סיפונה, או פשוט: "הטורקית", היא אתר צלילה חביב על הצוללים והמשנרקלים המקומיים, וגם מקור לאגדות אורבניות מגוונות.
האם הספינה נשאה חומרים מסוכנים? האם הוטבעה בכוונה? מאיפה הגיעה בדיוק ולמה?
גל חרמון (35) סופר בהוצאת כנרת-זמורה-דביר, הוציא לאחרונה את ספרו השלישי "מים שקטים", ספר מז'אנר המתח שקיבל השראה ישירה מאותו סיפור מסתורי.
עלילת הספר מתרחשת בתחילת שנות האלפיים ברחובות חיפה, ומתחילה בטביעת אותה ספינה. בספרו, חוקרת ממכון חקר הימים והאגמים מוצאת חומרים מסוכנים בדגימה אקראית במי הים סביב הספינה הטורקית ונסחפת יחד עם קצין מבסיס חיל הים לפרשיית ביון גרעיני.
קראו עוד:
מאיפה הגיע הרעיון לקשור את אותה ספינה טבועה דווקא לתכנית נשק גרעיני?
"השראה הגיעה ביום קיצי אחד שבו יצאתי עם איה, בת הזוג (שעובדת כחוקרת בחקר ימים ואגמים, גם השראה בפני עצמה), לצלילה סביב הספינה הטורקית. אחרי שיצאנו, שוחחתי עם כמה אנשים מהשכונה, חלקם כאלה שהיו פה ביום טביעתה, ושמעתי אסופה של חלקי מידע.
"קראתי וחקרתי קצת, וראיתי שאכן יש תאוריה מבוססת לפיה ייתכן שהספינה הזאת הייתה חלק משיטה של גופים עברייניים שמטביעים בכוונה ספינות ישנות עמוסות חומרים מסוכנים, אולי אפילו חומרים גרעיניים. כך הם למעשה נפטרים מחומרים מסוכנים, שתהליך ההטמנה התקני והמסודר שלהם יקר מאוד, בחינם, או ליתר דיוק – במחיר של ספינה מקרטעת שגם ככה בדרך לגריטה".
"מלבד זאת, קראתי רבות באותה תקופה על תכנית הגרעין של קדאפי, שליט לוב באותה תקופה, פרשייה מודיעינית מרתקת שכמעט שאינה מוכרת לציבור הישראלי, למרות שמערכת הביטחון הישראלית הייתה קשורה מאוד לנושא.
"החיבור בין שני הנושאים המסתוריים האלה הוליד את הרעיון לחבר ביניהם בסיפור. לא נעשה ספוילרים למי שמתכוון לקרוא, אבל בואו נאמר שהחיבור בין הנושאים מפתיע ועשוי להיות מציאותי. חלקים גדולים מהעלילה המרכזית בסיפור מבוססים על אירועי אמת, וכוללים דמויות אמיתיות".
וזה נכון? יש ספינות שהוטבעו בים התיכון בכוונה כדי להיפטר מחומרים מסוכנים?
"אין לי, ולדעתי אין לאיש, הוכחות חד-משמעיות לנושא. מן הסתם, כשגורם תעשייתי גדול, או אפילו מדינתי, חותר לבצע דבר כל כך לא כשר ומסריח, כנראה שהוא יתאמץ להסתיר ולטשטש ראיות. ה"חוכמה" בשיטה הזאת, אם אפשר לקרוא לזה ככה, היא שזה תמיד יכול להיראות כמו תאונה.
"ובכל זאת, יש לא מעט ראיות שתומכות בכך, והאמת המצערת היא שבקרקעית הים התיכון, וייתכן שהאוקיינוס בכלל, אפשר למצוא לא מעט ספינות מטען נושאות חומרים מסוכנים, ביניהם פסולת גרעינית. האם סביר סטטיסטית שדווקא ספינות שעמוסות בחומרים כאלה טובעות יותר מאחרות?".
"היו כמה ניסיונות של עיתונאים חובבים או של אנשים אכפתיים מחיפה להתחקות אחר מקורות הספינה הטורקית המדוברת, הדוריולאר. הצוות שהגיע הכי קרוב, בטורקיה ממש, קיבל איומים מפורשים להתרחק מהנושא. מאז, למיטב ידיעתי, אף אחד לא ירד לשורש העניין".
לא נכתבים ספרי מתח רבים בישראל, ובטח לא כאלה שעלילתם מתרחשת בצפון. למה לדעתך?
"אני לא יודע לגבי זה, אבל אם זו התחושה בציבור – אני חושב שחבל. אולי נכתבים פה בתקופה האחרונה פחות ספרי מתח מקומיים, בגלל המחשבה שהחיים עצמם בישראל מייצרים מספיק מתח, וששום סיפור בדיוני לא יתעלה על המציאות הביטחונית שלנו.
"מעבר לכך, עולם הספרות חווה תחרות חזקה מצד הסחות הדעת היומיומיות שלנו, הטלפונים הניידים, הרשתות החברתיות, וכמובן התוכן האינסופי בנטפליקס, שיש לי מה להגיד על הרמה של רובו. ולא שאני חייזר, אודה שגם אני צופה בזה מדי פעם, ולרוב מתאכזב לעומת האפקט של ספר טוב.
"למרות זאת, אני חושב שיש לנו יתרון גדול מאוד כישראלים, שמכירים את החיים ואת המציאות הביטחונית היטב ובצורה אותנטית, לעומת סופרים רבים מהעולם. איפה עוד בעולם של ימינו תמצא ספר שנכתב תוך כדי שירות מילואים של 200 ימים במלחמה? חוץ מזה, יש לנו ארץ נהדרת, מעניינת, עם אנשים מעניינים ונופים עתירי היסטוריה. למה שכל ספרי וסרטי המתח יתרחשו תמיד במנהטן או לונדון? מה רע בחיפה או כרמיאל?".
מה התגובות שקיבלת עד כה על הספר ומי לדעתך קהל היעד שלו?
"לשמחתי הרבה, התגובות מצוינות עד כה. הקוראים והקוראות אומרים כמעט פה אחד שמדובר בספר סוחף, מרתק, מקורי ולשם שינוי ללא קלישאות ויומרות. יצרו איתי קשר חיפאים שהיו באזור ביום של טביעת הספינה והתרגשו לקרוא על האירוע מזווית ספרותית, ואנשי חיל הים שהתלהבו לקרוא ספר מתח שמתרחש בבסיס החיל בחיפה.
אני חושב שכל מי שאוהב סיפור ישראלי טוב, בוודאי סיפור מתח, ריגול מודיעיני, וכמובן חיפאים ואנשי ים – יאהבו את הספר במיוחד".
הספר נדרש באישור מיוחד של הצנזורה ושל משרד הביטחון. אתה יכול לפרט למה?
"מטבע הדברים, אי אפשר לפרט מה היה הדיאלוג עם הגופים האלה. אני כן יכול לציין שזה היה הרבה יותר ידידותי וענייני ממה שאפשר אולי לדמיין. חוויה מעניינת ביותר.
נאמר רק שבגלל שהספר כן נוגע באירועי אמת שקשורים לעולם המודיעין, מי שיקרא יבין מייד מה בדיוק - הוא נדרש לעבור סינון שכזה על פי החוק, וטוב שכך. אנחנו רוצים ליצור תרבות ולטוות סיפורים מעניינים בארצנו, אבל חס וחלילה לא על חשבון חשיפת סודות שיפגעו בביטחון הציבור".
"מים שקטים", גל חרמון, בהוצאת כנרת-זמורה-דביר.
