ההסלמה בצפון והעובדה שחבל ארץ שלם נמצא כרגע תחת איום קיומי במסגרת 'מלחמת לבנון השלישית', גורמת ללא מעט כאבי ראש למנהלת הליגה בנוגע להמשך קיום תקין של הענף. ייאמר מיד: המינהלת חסרת אונים אל מול הוראות פיקוד העורף ואין שום יכולת למציאת פתרונות יצירתיים כי בדיוק כמו בתקופת הקורונה ובהשתלשלות העניינים מהשביעי באוקטובר - היא תלויה לחלוטין במה שמתרחש במדינה.
יש בטבלאות האקסל של יו"ר המינהלת, אורן כלפון אינספור תוכניות מגירה. משחקים ללא קהל, העתקת משחקים לערים "בטוחות", קיצור הליגה ועוד. כל זה טוב ויפה ונדרש, אבל זה לא יכול להחזיק מים כשלצה"ל ולנסראללה יש לו"ז משלהם.
רעיון יצירתי, שאולי ישמש את המנהלת מחוסר ברירה, בהנחה שישנן ערים שאינן מאויומות בטילים - הוא פשוט להחליט על שלושה איצטדיונים בלבד: טדי בירושלים האצטדיון בנתניה והמושבה בפתח תקוה, שיארחו אצלן את משחקי ליגת העל. בחלק מהמקרים ניתן לבצע, כמו בשנות השמונים, הצגות כפולות. למשל, אם ניקח את מחזור הליגה האחרון - טבריה מול סכנין כמשחק מוקדם, ומכבי פתח תקוה מול הפועל חיפה המשחק השני.
32 אלף מושבים בטדי, יספיקו לשני המשחקים הללו. תהיה כמובן בעיה עם משחקים של קבוצות שלהם עשרות אלפי מינויים כמו מכבי חיפה ומכבי ת"א, אבל גם כאן, בהנחה שקהל יכול להיות נוכח באצטדיון, צריך פשוט להגביל את הכמות. זה אמנם טלאי על טלאי, וגם יהרוס הרבה מהכיף ומהחוויה, אבל גם יעניק מנת חמצן לענף שבמקרה של מלחמה בצפון שתימשך כמה חודשים עשוי לקרוס כלכלית ותדמיתית.
כן, ברור לגמרי שיש דברים חשובים יותר מכדורגל, אבל המשחק הזה הוא עדיין גלולת הרגעה ואסקפיזם להמונים. בלעדיו, החיים שלנו כאן יהפכו להיות עוד יותר עצובים.
זהבי עצבני
ערן זהבי ירד מכר הדשא במשחקה של מכבי ת"א מול אשדוד, כשהוא כועס, כך דווח בכל מקום אפשרי. מספר 7 נכנס רק בדקה ה-81 לשדה, והמסר לפיו הוא האופציה האחרונה של המאמן ז'ארקו לאז'טיץ' כבר לא רמז אלא הפך לקריאה מהדהדת.
הגיע הזמן שמישהו במכבי ת"א יודה שהוא עשה טעות פטאלית בקיץ האחרון עם זהבי. זכותו של המועדון ושל הצוות המקצועי להחליט ששיאו של זהבי מאחוריו ושהגיע הזמן לתת את הבמה לצעירים יותר. זכותם גם של הצהובים להסתכל על טובת המערכת, עם כל הכבוד לרצונות ולרעב הבלתח נגמר של החלוץ הצהוב. אבל טוב היו עושים שם, אם היו מודיעים לזהבי מראש שכבר לא בונים עליו, עורכים לו טקס פרידה מרשים עם משחק ראווה מול קבוצה מאירופה, או מול נבחרת כוכבי הליגה ואז מציעים לו תפקיד מקצועי במועדון.
לתת לזהבי את התחושה (גם אם זו לא הכוונה) שהוא שחקן צעיר שצריך להוכיח את עצמו או לחילופין - יותר קרוב למציאות לנפנף לו בתעודת הזהות שלו כנימוק לכך שהוא לא ראוי לדקות משחק רבות, זה בעיקר מעליב. לא מגיע למי שנתן את מיטב שנותיו למועדון, הוביל אותו לתארים והיה עד לפני שבועות ספורים הפנים היפות של מכבי ת"א.
הרבה לפני הפרסומת לחברת הסלולר שעל חולצות השחקנים, זהבי היה הפרזנטור של 'המכביזם' - הווינריות, הרעב, התשוקה והדורסנות על המגרש. את כל זה, במכבי ת"א שכחו.
היהלום מבאר שבע
יש שחקנים שצריכים לתת להם לשחק כמעט בלי סוף, כי הם העתיד של מועדון. בין אם זה עתיד מקצועי, שכן בזכות הכישרון שלהם הם מסוגלים להוביל את הקבוצה שלהם להישגים ובין אם זה עתיד כלכלי, כי אותו טאלנט לבטח יהיה שווה אקזיט של לא מעט כסף.
מבלי שכמעט שמנו לב, גדל בבירת הנגב שחקן כזה, אמיר גנאח שמו. אלא שהמאמן הטרי רן קוז'וך עדיין לא השתכנע שהוא חייב להיות בהרכב. בינתיים, גנאח, עוד מהעונה שעברה, לא מפסיק להצטיין ולרקוד על המגרש.
רק השבוע, כשגנאח המחליף הוביל את ב"ש לניצחון על חדרה, אגדת כדורגל כמו ראובן עטר אמר עליו: "הוא מזכיר לי את אוסקר גלוך".
קוז'וך, בסיום העונה בבאר שבע, לא ייבחן רק על המיקום בטבלה (שמן הסתם יהיה בין המקומות השלישי-רביעי, לא יותר מזה, ופחות מזה יהיה כישלון). הוא ייבחן גם ביכולת שלו להטמיע בטוטו טרנר כדורגל יפה, יצירתי ולקדם שחקנים צעירים כמו גנאח וכאלה שמחכים להיוולד מחדש כמו אלון תורג'מן למשל.
בקיצור: קוז'וך תן לילד לשחק. קיץ שלם, חיפשת בכל הגלובוס שחקנים שוברי שיויון בארץ ובחו"ל, לא ממש מצאת. שער בנפשך, כמה כיף יהיה לראות קבוצת כדוגל שנותני הטון בה הם דן ביטון וגנאח.
סיפור קטן, שאולי ישכנע את קוז'וך: כאשר ברק בכר הגיע להפועל ב"ש, הוא החליט שהדרך לאליפות טמונה ביכולת שלו להוציא את המקסימום ממאור מליקסון. הצמיד לו את המאמן המנטלי איתן עזריה, נתן לו חופש פעולה מלא על המגרש וגם העלים עין כשהיה צריך בשטויות שמליקסון לפעמים אהב לעשות (כי הוא טיפוס חומד לצון).
נכון, גנאח הוא לא מליקסון, אבל ככה בדיוק, מביאים ערך מוסף למועדון שמנסה להדביק את הפערים ההולכים וגדלים ממכבי ת"א ומכבי חיפה.
קראו גם:
נגמר הרעב?
הפועל ירושלים, המרעננת הרשמית של ליגת העל לפני שנתיים (מקום רביעי) שהמשיכה להראות כדורגל חיובי גם בעונה שעברה (מקום שביעי) פתחה את העונה עם נקודה מ-12 אפשריות. לא סיפור גדול, כי לכל קבוצה יש משבר ואצל האדומים מהבירה משום מה הוא קורה בתחילת העונה (אשתקד הם השיגו 2 נקודות מתוך 27).
הבעיה היא שנדמה כי בקבוצה של זיו אריה משהו הלך לאיבוד. אולי זה הרעב שנעלם, אולי זו הבעיה במודעות העצמית של מועדון שאין לו שום יתרון על מכבי נתניה, הפועל חיפה, מכבי פ"ת סכנין וריינה לא תקציבית ולא מסורתית, אבל שחקניו הצהירו לאורך כל הקיץ ש"פחות מפלייאוף עליון יהיה כישלון". אריה צריך לזכור שכל הקסם בקבוצה שלו בשנתיים האחרונות היה כשהם נצמדו לסלוגן של "לבוא קטנים ולצאת גדולים". אם הוא לא יצליח להחזיר את הגישה הזו, תהיה לו ולקבוצה שלו בעיה.
ולקינוח: משהו מתוק
יום שני גביע ווינר. גיא אגוזי בן ה-17 נכנס לשדה המשחק במדי הפועל חולון מול נס ציונה. אוהדי חולון בתגובה משליכים לפרקט חטיפי אגוזי. אין דבר יפה יותר בספורט מאשר לראות קהל מקבל בחיבוק כל כך חם ומקורי שחקן צעיר. אין דבר יותר כיפי בספורט מאשר לראות מחווה יצירתית שכזו שלא מזיקה לאף אחד אלא פשוט מזכירה לכולנו שמדובר בסוף בבידור (וגם השופטים במשחק שקיבלו את העניין בחיוך יעידו על כך).
צריך רק לקוות שאף אחד במנהלת ליגת העל בכדורסל לא יחליט להיות אובר-חוכם ויעמיד לדין את חולון. אדרבא, כן ירבו מחוות כאלה.
אתם אמרתם
"אמא שלי היא האישה הכי יפה בעולם לא משנה איזה צבע היא לובשת"
מתן אדלסון מסביר למה אימו מרים, הגיעה למשחק של הפועל ירושלים בשמלה צהובה. ועל זה פיני גרשון היה אומר: "אמא, הבאתי ג'קט" (אתר one, אתר ערוץ הספורט )
