אם המילה "טכניון" גורמת לכם לחשוב על חוקרים עם משקפיים במעבדות וחנונים של מחשבים, כדאי שתחשבו שוב.
משהו טוב קורה במוסד האקדמי הטוב בישראל והוא מגיע דווקא בתחום הספורט. נבחרת הקט-רגל נשים של הטכניון התקבלה לאליפות אירופה של האוניברסיטאות.
למרבה הצער, רגע לפני שהנבחרת טסה לאירופה, פרצה מלחמת "חרבות ברזל" והטכניון הקפיא את פעילות הנבחרת, בין היתר בגלל שחלק מהשחקניות גויסו למילואים.
למרות הישגיה של הנבחרת, וההתקדמות המקצועית שעשתה בשנים האחרונות, עוצמתה וגדולתה קשורה דווקא בחיבור בין השחקניות, יהודיות וערביות, שמשחקות יחד בשיתוף פעולה ובחברות מופלאה.
לומדת בשביל לשחק
דמות המפתח בקבוצה היא המאמנת יסמין עואד. היא בוגרת הטכניון ומהנדסת קונסטרוקציה בחברת החשמל. היא גדלה בעיר טמרה שבגליל התחתון, שם שיחקה כילדה כדורגל להנאתה. היא מספרת כי בכיתה י"א התקבלה לתוכנית חילופי תלמידים ויצאה לשנה בארצות הברית.
"שם, במסגרת בית הספר, שיחקתי כדורגל לראשונה באופן מסודר, עם מאמן, והתחלתי להבין את המשמעות של משחק בקבוצה ואת מה שזה נותן לשחקנים", מתארת עואד.
כשהגיעה לטכניון סיפרה לה החונכת שלה שהיא משחקת כדורגל בנבחרת הטכניון - והציעה לה להצטרף. "הצטרפתי ומאז לא עזבתי את הכדורגל. יותר מזה, כשסיימתי בפעם הראשונה תואר ראשון החלטתי להמשיך לעוד תואר - פשוט כי לא רציתי לעזוב את הנבחרת".
רצונה של עואד להמשיך לשחק הוביל אותה להשלמתם של לא פחות מארבעה תארים בטכניון: שלושה תארים ראשונים (הנדסה ביו-רפואית, הנדסה אזרחית וסביבתית, גאודזיה) ותואר שני בתכנון ערים בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים.
בין התארים היא יצאה לקורס מאמנים בווינגייט, כשמטרתה: להביא את הכדורגל לטמרה, מתוך אמונה ש"צריכים להחזיר טובה לחברה שבה גדלנו".
הגשת חלום הבאת הכדורגל לטמרה לא הייתה פשוטה. במשך שנתיים היא הפעילה חוג לכדורגל בטמרה ולאחר מכן, בסיוע שני שותפים המאמינים כמוה בעוצמתו של כדורגל נשים, הצטרפה למועדון כדורגל נשים שמשחק בליגה.
"זו שנה רביעית שלנו, וכיום המועדון מונה כ-150 ילדות ונשים, מכיתה א' ועד בוגרות. לאחר שנה בליגה הארצית הוחלט לעלות לליגה הלאומית". פעילותה במועדון נעשית בהתנדבות מלאה, מתוך רצון לחולל שינוי חברתי באמצעות חינוך וספורט.
לאחר שנה של עבודה וסיום לימודי הדרכת כדורגל ביקשה עואד לחזור לשחק בנבחרת הטכניון, אבל הוסבר לה שרק סטודנטים יכולים לשחק. אז עואד נרשמה לתואר השני – ואחרי שנה הפכה למאמנת נבחרת הטכניון.
קראו עוד:
כדורגל זה בכלל לנשים
גאיה לוין, מוותיקות נבחרת קטרגל הנשים בטכניון קוראת לילדות ולנשים לא לוותר על כדורגל, שמזמן כבר לא ענף ספורט של גברים בלבד.
"ילדות שמשחקות כדורגל אינן מחזה נפוץ בישראל, ואני מאמינה שקבוצות כמו שלנו יכולות לשמש דוגמה לילדות שעשויות ליהנות מכדורגל", אומרת לוין שלדבריה הייתה בצעירותה 'טום בוי'. "התאמנתי הרבה שנים בג'ודו ושיחקתי קצת כדורגל, אבל רק בחוג הספורט בטכניון הבנתי שאני טובה בזה והצטרפתי לנבחרת הקטרגל. זה ספורט קבוצתי נהדר, ושינוי בתחום הזה יכול לעשות טוב להמון נערות ונשים. יש מקומות שבהם זה נתפס כספורט שמתאים לנשים לא פחות מאשר לגברים, והייתי רוצה שנצליח לנרמל את זה גם בחברה הישראלית."
לוין, שהשלימה תואר ראשון בפקולטה להנדסה ביו-רפואית וכעת עושה שם את התואר השני, אומרת כי מעבר להיבט המקצועי יש בנבחרת מפגש מאוד ייחודי ולא רגיל.
"הרי ביומיום אין לרובנו מפגש כל כך בלתי אמצעי בין יהודים לערבים. וכאן יש יהודיות וערביות, סטודנטיות מפקולטות שונות ובגילאים שונים מ-19 ועד 30. כולנו קבוצה אחת ולכולנו מחויבות זהה, והפעילות הזאת מוציאה מאיתנו צדדים שלא בהכרח מתגלים בשגרת הלימודים עצמה. הקבוצה הזאת מתעלה מעל לכל דעה פוליטית ואמונה והיא מאחדת אותנו והופכת אותנו לחזקות הרבה יותר ביחד".
לוין מציינת כי אחת משחקניות העבר של הנבחרת היא רחל שטיינשניידר, בוגרת הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל, המשחקת כיום בנבחרת ישראל ושיחקה גם בליגה הצרפתית ובליגה הדנית. לעולם הכדורגל היא נכנסה רק בגיל 21 ומאז נסקה הקריירה שלה בארץ ובעולם.
כיבוש העולם עובר בצרפת
בימים אלו מתאמנת הנבחרת לקראת אליפות בינלאומית שתיערך בצרפת. מעבר להצלחה בינלאומית, מאמנת הקבוצה יסמין עואד מספרת על רצונה לנצח נבחרת אחת בישראל.
"באליפויות אס"א (איגוד ספורט אקדמי), וינגייט היא המתחרה הכי קשוחה שלנו, ועד כה לא הצלחנו לנצח את הנבחרת שלהם. עכשיו, עם האימונים האינטנסיביים לקראת האליפות בצרפת, אני מאמינה שהשיפור יכול להביא לנו ניצחון באליפות האוניברסיטאות בארץ ולהעלות אותנו מהמקום השני למקום הראשון."
אבל השאיפה לנצח אינה חשובה למאמנת כמו הערך העצום שמעניק הכדורגל לשחקניות הנבחרת. "רק כשמשחקים כדורגל אפשר להבין את ההשפעה החיובית שלו. האימונים בקבוצה יוצרים חברה מחוברת יותר, טובה יותר, ובנבחרת הנשים בטכניון אפשר לראות את החיבור הזה היטב – יש בה יהודיות וערביות, דתיות וחילוניות בגילים שונים ועם עמדות פוליטיות שונות. כל ההבדלים האלה נעלמים כשאת נאבקת על המגרש. הכול נהיה פשוט יותר כי אי אפשר לנצח בלי שיתוף פעולה."
