הכתובת היתה על הקיר וביום ראשון האחרון יוסי אבוקסיס פוטר מהפועל ת"א.
מבלי להיכנס לענייני קארמה שנטחנו עד דק, כולל העובדה שהמועסקים של ברק אברמוב הם אלה שסיימו לאבוקסיס את העונה בשיא תפארת הכישלון, עולה השאלה מה יהיה עכשיו על הקריירה של מי שעד לא מזמן היה מועמד לנבחרת ישראל וחגג (רק לפני שנה) זכיה בגביע שלישי עם שלוש קבוצות שונות?
טלטלת יוסי
לפחות על פי ההיסטוריה, בכל פעם שהקריירה של אבוקסיס נקלעה למבוי סתום, היה לו מלאך פרטי בדמותו של אברמוב שהציל אותו. במקרה אחד, זה היה כשאבוקסיס גילה שאלונה ברקת בודקת אופציות של מאמנים על הראש שלו, ואברמוב החתים אותו בבני יהודה אחרי שהמאמן הודיע לבעלים מבירת הנגב שהוא מתפטר.
במקרה השני, כשבני יהודה לא מצאה את הידיים והרגליים בליגה הלאומית, אברמוב פנה לחברו משה חוגג בעלי בית"ר ירושלים, לקח על עצמו את מימון החוזה של אבוקסיס בבית"ר ירושלים והיה השושבין לקאמבק המפואר של המאמן לבירה אחרי 21 שנים.
השבוע, במציאות אחרת לגמרי, כנראה שאברמוב שוב היה שולף שפן מהשרוול ומציל את חברו הטוב מלשבת בבית. הבעיה היא, שאבוקסיס ואברמוב היום הם הכל חוץ מאשר חברים טובים, שהגשר ששרף המאמן עם בעלי בית"ר הוא אחד יותר מדי.
לא סתם, אחרי כיבוש השער החמישי של בבית"ר בבלומפילד, היה מי ששמע את אברמוב אומר: "מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים". לא בטוח שאברמוב הוא צדיק. אבל לאורך שנים הוא היה חבר טוב. כזה שאבוקסיס במצבו, היה מרים לו טלפון ביום ראשון האחרון. אלא שכבר חודשיים וחצי המספר של המאמן בנייד של אברמוב חסום.
הביזיון והשתיקה
לאורך החודשים האחרונים בכל מיני אצטדיונים בעולם, האנטישמיות מרימה ראש - אוהדי סלטיק הסקוטית הפכו בן לילה לקבוצת דגל של יחיא סינואר וחבר מרעיו, כך גם בבילבאו, אוססונה, לאציו ורומא.
והנה זה פלא גם בליגת העל שלנו הישראלית, מרשים לעצמם (שוב) אוהדי בני סכנין לבזות את ההמנון. בשני האחרון הם עשו את זה במשחק מול הפועל ב"ש כמה שבועות קודם במשחק מול הפועל חדרה, שבעקבותיו המועדון נקנס בסכום מצחיק של 15 אלף שקלים. ההתאחדות לכדורגל ודייניה, שלא פעם היגיון משפטי וספורטיבי הוא מהם והלאה - כנראה יעבירו גם הפעם את הביזיון הזה בקנס מצחיק.
הרי אף אחד לא כתב בתקנון מהו הדין של אוהדים שמצפצפים על סמלי המדינה. סתם בשביל לסבר לכם את האוזן: ביזוי סמלי המדינה קבוע בחוק כעונש שדינו עד שלוש שנות מאסר. מה ההבדל בין לקרוע דגל ובין ביזוי ההמנון? רק החברים במשרדי ההתאחדות באבא הילל סילבר יודעים, או שבעצם לא.
סכנין, ששנים נדמה כי רימתה את כולנו בכסות של דו־קיום, לא פוצה פה באופן רשמי על הבושה הזו. עכשיו בואו נשחק בנדמה לי: מה היו אומרים כל יפי הנפש אילו אוהדי בית"ר ירושלים היו מניפים שלטים ובהם הכיתוב 'בית"ר טהורה לעד" (ושלא יהיו אי הבנות - גם זה גועל נפש בהתגלמותו) או אוהדי הפועל ת"א היו שוב משמיעים שירי שואה (גם כאן, איכס אחד גדול).
למה כשזה מגיע לקבוצה של המגזר כולם הופכים לרחמנים בני רחמנים ואיך קבוצה כזו עדיין לא חטפה הפחתת נקודות כשאחרות נענשו בעונש כזה בגלל זריקת אבוקות? נו, כבר אמרנו אל תחפשו היגיון.
הפצוע הליטאי
אמיליוס זובאס קם ביום שישי בבוקר ועל פי גורמים בהפועל ת"א "ברח" לליטא בגלל פציעה בברך. לאנשי ואוהדי הפועל ת"א אין כנראה מספיק צרות בחיים או מספיק אשמים בהתרסקות של המועדון והם האשימו את זובאס שנטש ספינה טובעת.
זובאס היה צריך, בלי שום ספק לקבל אישור לנסוע למולדתו בצינורות המקובלים. אבל העובדה ששחקן "נעלם" לפתע מעידה לא פחות על המועדון בו הוא משחק מאשר עליו. הייתכן שאף גורם מקצועי או רפואי לא ידע שהשוער סובל מפציעה? הייתכן שאף חבר לקבוצה לא עודכן מבעוד מועד שהליטאי סובל מכאבים, חרד לקריירה שלו ונמצא בסוג של פאניקה?
ואם כבר זובאס הפקיר את המועדון, איך בדיוק הוא היה מסייע לאדומים עם פציעה בברך שמשביתה אותו לשמונת החודשים הקרובים? האם עם ברך שיצאה מכלל שימוש לתקופה הקרובה הוא היה מונע את החמישיה המשפילה שספגו האדומים מבית"ר ירושלים? סביר להניח שלא. העיקר שיש על מי להפיל את התיק.
לא עבר, לא var
שבת שעברה. משחק ההזדמנות האחרונה של הפועל פ"ת מול מ.ס אשדוד. הקבוצה של בני לם מקופחת כשהשער של אשדוד נכבש אחרי שעבירה שבוצעה על שחקן פתח תקוה, פורצ'ן באסיי, זוכה להתעלמות של השופט שניר לוי. השופט אפילו לא טורח לגשת למכשיר ה-var כדי לבדוק האם השער חוקי.
"היו כאן שתי עבירות על באסיי והשער חייב להיפסל", אמר בצדק שדר ערוץ הספורט יהונתן כהן. אבל מה שכהן ראה כמו גם הצופים, לא כל כך עניין את השופט. זו לא הפעם הראשונה שמהלך בלתי חוקי מקבל הכשר מהאנשים עם המשרוקית מבלי שהם ניגשים להיעזר במכשיר ה-var. אבל השאלה הגדולה היא בשביל מה לעזאזל זקוק הכדורגל הישראלי לכלי העזר הטכנולוגי שמשרת את המשחק בכל העולם, מדוע מי שקיבל בונוס כמו השופטים כדי לסיים משחקים בלי טעויות שהורסות עונה למועדונים, שחקנים מאמנים ואוהדים - פשוט בוחרים שלא להשתמש בו?
קראו גם:
המאמן
אז מי מאמן העונה שלכם? רובי קין שמוביל את מכבי ת"א לאליפות אחרי שלוש שנים בלי צלחת? שרון מימר שלקח קבוצה שהיתה המועמדת מספר 1 לירידה עד לפלייאוף העליון? אולי סלובדן דראפיץ' שעם סגל סופר צנוע ובלי הכוכב מספר אחד שלו, בירם כיאל - הגיע לשישיה הראשונה? ואולי בכלל זיו אריה שלועג לכל מי שמפקפק ביכולותיו ומקבע את עצמו כמאמן צמרת? כולם ראויים בלי ספק. אבל יש אחד ששמו נפקד מהרשימה ושווה להתעכב עליו.
אליניב ברדה, הולך ומתפתח לאחד המאמנים הטובים ביותר שיש כאן ואם הכל ידפוק כמו שצריך הוא גם צפוי לחגוג זכיה בגביע שני תוך שלוש שנים. אז נכון, לברדה יש תקציב יותר גדול משאר הליגה פרט למכבי ת"א ומכבי חיפה, והוא מוביל את הקבוצה שלו, בהתאם לכסף לסגן הנצחי של האימפריות מקרית שלום ומכפר גלים.
אבל בצד זה, יש בבאר שבע שקט תעשייתי שלא היה בה מעולם, היא מצליחה להתחרות על תארים (לפחות בגביע) ולמרות שאינה נאבקת ישירות על הצלחת היא מסתכלת בלבן של העיניים כשהיא פוגשת את מכבי ת"א ומכבי חיפה. ב"ש זה גם המקום היחיד (אלא אם כן ברדה עצמו יחליט אחרת) שיש בו מאמן לעשר שנים. להגיד את המשפט הזה על מועדון שהיה מחליף מאמן אחד לארבעה חודשים בימי טרום ברקת, וגם תחתיה לא תמיד מצא את האיש הנכון - זה המון.
אתם אמרתם
"רוי ברנס סיים את הלילה עם שעתיים שינה ושני גלילי נייר טואלט"
[מאור מליקסון על הלילה הלבן שעבר שוער הפועל ת"א, ספורט 1, צ'רלטון]
