ההחלטה של אלונה ברקת לסיים את הרומן עם אליניב ברדה היא זכותה. גם החתמתו המהירה של רן קוז'וך למאמן הקבוצה מבירת הנגב היא החלטה, שבתור בעלת המאה ובעלת הדיעה זכותה לעשות.
צריך גם לציין בהגינות את התוצאות העגומות של הפועל ב"ש במשחקי הפלייאוף, שלא נתנו לה סיבה טובה להאריך לברדה את החוזה. אבל כל ההתנהלות של הגברת הראשונה של הכדורגל הישראלי מעלה כמה תהיות במהלך הדרמטי הזה.
ראשית לכולם ברור בדיעבד שברקת המתינה לתוצאה של גמר הגביע וניקזה את כל הסיפור למשחק אחד. אם ברדה היה חוגג זכיה בתואר סביר שהיה נשאר. ובכל זאת לאורך חודשים ארוכים היא השאירה את שאלת המשך דרכו בערפל וטוב היתה עושה אם במקום לתת לאוהדים עיתונאים ושחקנים לעסוק בספקולציות, היתה מבהירה מלכתחילה שברדה פוגש את מכבי פתח תקוה במשחק שיקבע את עתידו.
עד כמה שברדה לא הצליח בלשון המעטה בעונה הנוכחית הוא שייך לקבוצה מאד מצומצמת של אנשים שמגיע להם יחס אחר מהמועדון שלהם. תשאלו את אלי אוחנה שחזר לליגה הארצית כדי לשקם את בית"ר ירושלים אחרי שכבש את אירופה וארקדי גאידמק גירש אותו מבית וגן בלי למצמץ. ברדה לא רק ויתר על אירופה בשביל באר שבע, הוא גם פתח את הדרך לשחקני רכש שעד שחזר מבלגיה ניתקו לברקת את הטלפון.
אם תעשו פעם סבב בין אוחנה, משה סיני, שייע פייגנבוים, גילי לנדאו או אבי נמני, הם יגידו לכם שאין פגיעה יותר גדולה מאשר זו שהמקום בו גדלת מראה לך את הדלת. אם לברקת היה בקנה מאמן בסדר הגודל של ברק בכר עוד אפשר היה להבין את הפרידה מברדה.
אבל כאשר החתימה מאמן שנמצא עדיין בתחילת דרכו - העוול לברדה הוא גדול פי כמה. ההצהרה של ברקת לפיה ל"ברדה תמיד תהיה דלת פתוחה בקבוצה" היא לעג לרש. הרי לפני שנייה טרקת לו את הדלת בפרצוף. זה שהוא סמל במועדון לא אומר שהוא צריך לאמן את הקבוצה עד לפנסיה, אבל מקום שלישי בליגה, העפלה לגמר הגביע והעובדה שאין אלטרנטיבה שהיא שוברת שיויון - היו צריכים להשאיר את ברדה בטרנר לפחות עונה אחת נוספת.
ושיהיה לך בהצלחה רן.
אין כמו בבית
הזכייה של מכבי פתח תקוה בגביע המדינה צריכה לשמח כל אוהד כדורגל אובקייטיבי. סוף סוף מועדון שמושתת על שחקני בית עם ניהול לתפארת של מחלקת הנוער, שובר את תקרת הזכוכית. סוף סוף, מגיעים לפסגה בזכות מחשבה וערכים ולא בעזרת פנקס צ'קים שאינו נגמר.
פתח תקוה תחת לוזון מחזירה במובן החיובי של המילה את הכדורגל למה שהיה בו בשנות השבעים והשמונים. ששחקנים שהגיעו מהשכונות היו השלד והפנים של המועדון והובילו אותו להצלחות כשבין שמונה לעשרה שחקנים איישו את ההרכב הראשון בכמעט כל קבוצה בליגה.
במציאות הנוכחית, צלחת האליפות כנראה תחליף לסירוגין את הארונות בקרית שלום וכפר גלים אז הסיכוי היחיד לחגוג תואר הוא דרך הגביע. לוזון הבין מזמן שהדרך היחידה שלו לשרוד היא לבנות מלמטה. השבוע ברקת סיפרה על השקעה כספית בבאר שבע 58 מיליון שקל בשנים האחרונות. זה בערך הסכום הכולל שלוזון יכניס בשלוש השנים הקרובות ממכירת שחקנים אחרי שכבר עשה אקזיט על מנור סולומון, ליאל עבדה ואחרים.
השורה התחתונה מגמר הגביע האחרון היא שגם פתח תקוה וגם ב"ש לא יזכו באליפות בעשור הקרוב. ב"ש תתמקם במקומות 3-4, פתח תקוה במקומות 6-9. לוזון ימשיך לגרוף רווחים וברקת לבזבז כסף שיכול היה לשרת המון מטרות אחרות לא פחות טובות. כנראה שלפעמים עדיף להיות קטן וחסר אמצעים מאשר גדול ביחס לשאר אבל בינוני ביחס למי שהוא שחר או גולדהאר.
קבוצה בלי כלום מחתימה מאמן
קצת מצחיק לגלות שבהפועל ת"א החליטו להחתים בימים אלה מאמן בזמן שלא ברור מי יהיה בעלים, מה יהיה התקציב ומה יעלה בגורל התביעות של הבעלים לשעבר נגד הבעלים הנוכחיים. זה מזכיר את ההגעה של גיא לוזון לבית"ר ירושלים באוגוסט 2018 בידיעה שהוא מגיע לעיי חורבות ובתקווה שבעלים אמיד יוציא אותו ואת המועדון מחושך לאור - רק כדי לגלות שהבעלים המיוחל משה חוגג שלח אותו הביתה במחזור השמיני.
בצעד אמיץ/חפוז מצידו, מסאי דגו שאחרי העונה במכבי חיפה שהפכה אותו לסחורה די מבוקשת, הוא החליט להכניס את ראשו הבריא למיטה החולה בבלומפילד. אולי בכך הוא הציל את שרון מימר, שאחרי עונת שיא בריינה היה יכול לירות לעצמו ברגל.
גם מימר וגם דגו גדלו בהפועל ת"א ומעולם לא הסתירו את החלום שלהם לאמן במועדון. גם מימר וגם דגו יודעים שבמציאות הנוכחית, לפחות עד שהקיפאון במו"מ בין קבוצת מינצברג בראשות דיוויד מינצברג לאדמונד ספרא יופשר - לא בטוח שכדאי להפיל על עצמם את התיק הזה. אלא שאחד מהם, דגו, החליט השבוע בכל זאת לקחת את ההימור.
מצפון תיפתח הרעה
בעונה הקרובה יהיו חמש קבוצות מצפון ישראל בליגת העל. זו חדשה מבורכת כי היא מביאה את הכדורגל לכל קצוות הארץ, מפחיתה משמעותית את ריכוז הענף בת"א וגוש דן ומאפשרת לכולנו להיפתח לעוד איזורים ואוכלוסיות שהענף יכול לקדם ולשדרג.
אבל המציאות הנוראית של מדינת ישראל מעלה את התהיה הבאה: איך בקרית שמונה, טבריה, ריינה וחיפה ישחקו כדורגל בעונה הבאה כשצפון ישראל הולך ומתקבע כשטח הפקר בו תושביו מפונים והוא תחת מטח טילים שנורה לעברו מספר פעמים ביום? איזה טעם אמיתי יהיו עבור ילדים בקרית שמונה וטבריה שמחכים בכיליון עיניים למפגש עם ערן זהבי דין דוד ירדן שועה רק כדי לגלות שהם יצטרכו לנסוע עד נתניה כדי לזכות "לארח" אותם?
אף אחד במנהלת או בהתאחדות לא אשם בכך שמדינת ישראל במלחמה. אבל טוב יעשו שם אם יבחנו ברצינות את דחיית הליגה (בהנחה שבעתיד הנראה לעין יהיה כאן שקט) או לדאוג שהקבוצות הללו יחליפו ביתיות שוב בתקווה שבחלק השני של העונה נגיע להפסקת אש. צריך בסופו של יום לנהל שגרה אבל גם להפעיל את הראש ואת הלב. מגיע לכל מי שהוא תושבי הצפון פריבליגיות מרחיקות לכת נוכח המציאות שנכפתה עליהם. אם בממשלה לא מבינים את זה, אז שקברניטי הכדורגל יעשו את הצעד הראשון.
קראו גם:
בהצלחה חברים
בתחילת השבוע הגיעה נבחרת קטועי הגפיים של ישראל ליורו שמתקיים בצרפת. הנסיעה הזו היתה בספק כי לא נמצא מי שיממן את סידורי האבטחה היקרים של הנבחרת. החבורה האמיצה של המאמן של שרון פז פגשה בראשון האחרון את תורכיה, בשני את אירלנד ובשלישי את אזרבג'ייאן - שתיים מתוך השלוש לא אוהבות ישאל בלשון המעטה.
"אני רוצה להודות ליעקב שחר שכל החוויה הזו לא היתה יוצאת אל הפועל בלעדיו. אנחנו נשחק בשביל הדגל ובשביל הסמל וכן גם בשביל שחר בתקווה שנחזור מצרפת עם הישג מכובד וראוי". ואנחנו נמשיך לעקוב".
אתם אמרתם
"להיות מאמן מכבי חיפה זה כמו ביבי"
מסאי דגו מערבב בין פוליטיקה לספורט ("ידיעות אחרונות")
