יאללה, ריסטרט. הפועל ת"א ירדה ליגה במוצאי השבת שעברה, כי היא פשוט היתה הקבוצה החלשה ביותר בליגה. זה אפילו היה חוסר צדק אם סלים טועמה והקבוצה שלו היו מבצעים קאמבק מרשים ושורדים. למה? כי מועדון שהוא אחד הגדולים והמפוארים ביותר בכדורגל הישראלי - התעסק שנה שלמה בהכל חוץ מאשר בכדורגל.
ארבעה מאמנים שהתחלפו, התכתשות בלתי נגמרת בין המינצברגים לניסנובים והתחושה שבמועדון האדום כאילו עושים את הכל כדי להחריב לאט אבל בטוח את הבית שלהם.
בינואר הפועל ת"א עשתה רכש מינורי למרות שידעה שהיא עלולה להסתבך בתחתית. הפועל חדרה למשל, קבוצה קטנה פי כמה מהאדומים מהעיר ללא הפסקה - פתחה את הכיס ועשתה מהפכה בסגל. בבלומפילד חיו על מדיניות ה'יהיה בסדר', כשבפועל, לכולם היה ברור שהקבוצה הזו לא מסוגלת לבעוט לשער, שלא לדבר על להבקיע שערים, שהיא מתבזה שבוע אחרי שבוע, עם חמישיה ורביעייה בדרבי, חמישיה מבית"ר ירושלים בבית ויכולת שמביישת אפילו קבוצת אמצע טבלה בליגה הלאומית.
למרות הבכי של 25 אלף אוהדים בבלומפילד, שהרגישו במוצ"ש שהשמים נופלים עליהם, מהירידה ללאומית יכולים לקרות רק דברים טובים להפועל. זאת אם היא תשכיל לבנות קבוצה חזקה שתצליח תוך עונה לעלות ליגה, זה בדיוק הזמן שלה לעשות ריסטרט. להפסיק לבנות על כוכבי כדורגל שהעתיד שלהם מאחוריהם, לייצר, לראשונה מזה שנים, שדרה ניהולית חזקה כלכלית אבל גם כזו שמבינה בכדורגל רחמנא ליצלן ויותר מכל דבר אחר.
להבין שעם כל הצער שבדבר, המועדון הזה ממש לא היריב הישיר של מכבי ת"א. הוא צריך לשאוף להיות מועדון כדורגל נחמד ויציב במקומות 4-5, לסמן פלייאוף עליון, לא יותר מזה, כמטרה ולהתפלל שמשפחת ספרא לא תתפוס רגליים קרות אלא באמת תרכוש את המועדון ותחזיר עטרה ליושנה.
אין צדק פואטי גדול יותר מהירידה של הפועל העונה כי היא זלזלה באוהדיה, בחרה בטירונים בעולם הכדורגל שיובילו אותה ועשתה כל טעות אפשרית, כולל זו שהנחיתה במועדון את יוסי אבוקסיס בעונת האימון הגרועה ביותר בקריירה שלו. בית"ר ירושלים עברה את אותו תהליך הבראה בעונת 1991-1992. גם נתניה ובאר שבע הצליחו להמציא את עצמן מחדש. אין שום סיבה שהפועל לא תתחיל את המסע החדש החל מעכשיו. תאמינו לנו, שעם כל השמחה לאיד של אוהדי מכבי ת"א ובית"ר ירושלים לעבר שער 5, בעונה הבאה גם הצהובים מת"א וגם אלה מירושלים, ירגישו שמשהו חסר להן.
בעיה של זהות
שבת האחרונה, טדי. על הדשא הפועל ירושלים מוליכה 0:2 בדרבי הירושלמי. ביציעים כמעט עשרת אלפים אוהדי בית"ר משתוללים משמחה כי מ.ס אשדוד עולה ל-0:1 מול הפועל ת"א. האבסורד הזה מספר את הסיפור כולו. אוהדי בית"ר שונאים הרבה יותר את הפועל ת"א מאשר את היריבה העירונית שלהם. זה גם מראה את התהליך שעברו אוהדי בית"ר בשנים האחרונות - רבים מהם לא ירושלמים אז אין להם ממש מושג מהי היריבות העירונית בין בית"ר להפועל. רבים אחרים לא נולדו כשהיה כאן דרבי ירושלמי לוהט, הם מכירים את האיבה כלפי הפועל ת"א וסכנין, לא כלפי הפועל ירושלים.
מי שגדל על הכדורגל במגרשי קטמון וימק"א מבין מצוין שדרבי זה הדבר החשוב ביותר. שלקבל שלוש מהיריבה העירונית, בין אם מדובר במשחק שלא קובע כלום או אפילו משחק גביע הטוטו, זו בושה גדולה.
הבעיה היא שגם בתוך בית וגן כנראה שידרו לשחקנים בצהוב שזה משחק שהוא המלצה בלבד. ברק אברמוב, אוהד בית"ר כמו גם הצוות המקצועי אלמוג כהן וברק יצחקי, שעושים כאן עבודה נהדרת - לא קמים בבוקר לעבודה בבניין משרדים ירושלמי. הם לא יודעים שמי שגר בעיר הזו ושייך לצד הצהוב יילך כל השבוע לפחות, עם ראש מורכן, כי הפועל ניצחה בדרבי.
בית"ר לא האמינה שזה יקרה לה, אבל לראשונה מזה שלושה עשורים יש לה יריבה עירונית שמסתכלת לה בלבן של העיניים וקוראת עליה תיגר. אז נכון, רמת הפופולריות של בית"ר גדולה לאין שיעור מזו של הפועל, גם המסורת, התארים והעוצמות הן ברמה אחרת. זה לא משנה את העובדה שאם בבית וגן לא יתעוררו ויתחילו לקחת ברצינות גם את המאבק מול הפועל ירושלים, בעוד כמה שנים רבים מילדי עיר הבירה ימלאו את מחלקת הנוער של הפועל על חשבונה של בית"ר.
משחק סוף עונה
ערן זהבי פרץ בבכי עם שריקת הסיום לניצחון של מכבי ת"א בסמי עופר שהבטיח לה מעשית את האליפות. כבר כמה ימים שיש אינספור ספוקלציות סביב המשך דרכו של זהבי, כשבבורסת ההימורים טוענים שהוא יפרוש ממשחק פעיל. זהבי ילד גדול והוא יודע לבד מה הוא צריך לעשות, אבל אין שום ספק שגם בגילו המופלג הוא עדיין שווה מלכות שערים בכל עונה בליגת העל.
שני ציטוטים מעניינים יצאו ממשחק העונה הזה. הראשון היה של מסאי דגו, שבג'נטלמניות אמר שהקבוצה הטובה ביותר בארץ נמצאת בפסגה. לעומתו, ליאור רפאלוב המשיך להתעקש ש"אנחנו", כלומר חיפה, "קבוצה טובה יותר". זה קצת פתטי לשמוע את הדברים האלה דווקא מרפאלוב עם כל הניסיון והרזומה שצבר באירופה.
השנה הבאה צפויה לספק לנו שוב קרב טיטאנים על צלחת האליפות בין האימפריה בצהוב לעומת זו בירוק. בעוד במכבי חיפה בונים על קבלן האליפויות ברק בכר שיחזיר את הצלחת לכרמל, הצהובים עדיין לא סגרו שום דבר עם רובי קין, שנוטה לעזוב.
בכל סיטואציה אחרת עמדת המאמן היתה עניין פתיר אבל השנה הוכיחה לנו שבסוף ההבדל בין מכבי ת"א למכבי חיפה היתה בעמדת המאמן ועם כל הכבוד לעובדה שמסאי דגו עשה עונה טובה, את הפרס הגדול הוא הפסיד בגלל חוסר ניסיון. בכר הוא פתרון הולם ופנטססטי מבחינת הירוקים, השאלה הגדולה איזו תשובה יכינו בקרית שלום כדי לא לגלות שנה מעכשיו שהצלחת חוזרת לחיפה בגלל ליהוק שגוי מאחורי הקווים.
איפה אלונה?
אליניב ברדה עדיין לא חתם כמאמן הפועל ב"ש לעונה הבאה. יש מי שאומר שלמאמן יש חלום לקבל את משרת האימון בקבוצת גנק הבלגית, בה עשה שנים יפות כשחקן. לגיטימי, אפילו מרשים. השאלה היא למה אף אחד לא שומע את אלונה ברקת? הרי היא יודעת מצוין שברדה מתאים למועדון שלה כמו כפפה ליד. ששוק המאמנים לא שופע באנשי מקצוע שיכולים להשאיר את באר שבע בסטטוס של כזו שזוכה כל שנה בכרטיס לאירופה.
קרוב לוודאי שברקת וברדה מנהלים שיחות כאלה ואחרות על המשך הדרך, כנראה גם שברקת מעוניינת בברדה אבל מספיק הגונה כדי לא לחסום לו את החלום לחזור לבלגיה. כל זה טוב ויפה.
העניין הוא שיש עשרות אלפי אוהדי הפועל ב"ש שמצויים בהמתנה מורטת עצבים. טוב תעשה ברקת אם תצא לתקשורת ותסביר איפה הדברים עומדים, אפילו תנמק שהכל כרגע בהולד, כי ברדה הוא הבחירה הכי ראויה אבל אחרי כל מה שעשה למען המועדון צריך לכבד את האפשרות שהבלגים ירימו אליו טלפון ולהמתין. ככה, זה סתם ערפל שאף אחד לא מרוויח ממנו כלום. אם כבר, להיפך.
קראו גם:
הצד היפה של הכדורגל
בית"ר ירושלים ערכה ביום חמישי שעבר ערב זיכרון מושקע לאוהדים שלה שנפלו במלחמת חרבות ברזל. מכבי ת"א אירחה משפחות שכולות בטרקלין בבלומפילד עם ערב זיכרון ותשורות שכולם יצאו ממנו נפעמים. אבישי כהן, מגן הקבוצה, שר בקליפ יחד עם אחותו של שאול גרינגליק ז"ל, אוהד הקבוצה שנפל בעזה. במכבי חיפה מחבקים ועורכים טקסים לכבוד אוהדים שקיפחו את חייהם על הגנת הארץ כך גם בהפועל ת"א, מכבי נתניה, ב"ש, בני יהודה ואחרות. אוהדי הפועל ירושלים הרימו השבוע דגל ענק עם דיוקונו של הרש גולדברג פולין, אוהד הקבוצה שנחטף לעזה.
הכדורגל שלנו ביותר מדי מקרים עמוס קללות, אלימות ולא מעט קומבינות, אבל מסתבר שיש לו גם צדדים יפים. אין שום דבר שמשתווה לאבא או אמא שמוקירים ומתרגשים כשהמועדון שהיה עבור הילד שלהם עולם ומלואו עושה כלפיו מחווה של זיכרון וכבוד. במציאות הנוראית שבה אנחנו חיים, צריך למחוא כפיים למועדוני הספורט בישראל על התבונה והרגישות.
אתם אמרתם
"תביא טבלה גבר". כדורסלן מכבי ת"א, בונזו קולסון, חוגג בעברית את ניצחון קבוצת הכדורגל במשחק העונה בסמי עופר (אתר one)
