אילן אדרי, הקומיקאי וכוכב הרשת, לא היה בטוח שיזכה לשבת סביב שולחן החג יחד עם המשפחה ולברך על הסימנים לקראת השנה החדשה. אדרי שתרם כליה לאמו פאני (פרחה) לפני 30 שנים, כמעט איבד את הכליה השנייה במהלך חופשה משפחתית באילת.
אחרי שני ניתוחים והחלמה ממושכת הוא חזר השבוע לשגרה ומרגיש כי קיבל הזדמנות שנייה לחיים. "הרופא אמר לי שאם היינו מגיעים כמה שעות מאוחר יותר ייתכן והייתי מאבד את הכליה ואפילו את חיי", אומר אדרי. "בתפילות שלי לקראת ראש השנה עשיתי הסכם עם הקדוש ברוך הוא וביקשתי ממנו שאם אני צריך למות שזה לא יהיה בגלל הכליה. אני עשיתי את המעשה הזה למען אמא שלי ולא הייתי רוצה לגרום לה להרגיש רע עם התרומה".
"אין לי הרהורי חרטה"
אדרי (51), נשוי ואבא לארבעה, עובד בחברת חשמל, פרץ לתודעה הציבורית כששיחק בסדרה "שנות ה-80", ומאז ממשיך להצחיק את אלפי העוקבים שלו ברשתות החברתיות. ההומור עזר לו לצלוח כמה משברים קשים בחיים אך את החוויה המטלטלת שעבר באמצע יולי בחדר במלון באילת אף בדיחה לא הצליחה לרכך. בשעה ארבע לפנות בוקר התעורר אדרי עם כאבים עזים בצדי הגב התחתון והתפנה עצמאית לבית החולים יוספטל בעיר. הרופאים שעודכנו בהיסטוריה הרפואית שלו ביצעו בדיקות וצילומים ותוך פחות מחצי שעה הוא כבר היה בדרכו לחדר הניתוח.
הרופאים הסבירו לאדרי כי אבן בגודל של עשרה ס"מ חוסמת את הצינור של שלפוחית השתן והוא עלול לאבד את הכליה היחידה שנותרה בגופו. "בהתחלה התחננתי שלא ינתחו אותי", מספר אדרי. "אבל הרופא שטיפל בי, ד"ר מוחמד קרנאווי, אמר לי שאני צריך להתפלל שאצא מהניתוח הזה ולא אצטרך לעשות דיאליזה כל החיים שלי. לפני שהרדימו אותי בכיתי את נשמתי ובצרחה גדולה קראתי 'שמע ישראל'. גם צעקתי לאמא שלי שבשמים ואמרתי לה: 'אמא, אם אני אמות זה לא יקרה בגלל הכליה שתרמתי לך'. הרגשתי שאמא שלי רבה עם השטן במשיכת שיערות ואומרת לו: 'אתה לא תיגע בו'".
במהלך הניתוח הושתל בגופו סטנט לניקוז הרעלים שהצטברו בכליה, ולאחריו התעורר אדרי למציאות חדשה. "התעוררתי מהניתוח בשעה 12:00 בצהריים כשכל בני המשפחה והחברים מסביבי", הוא נזכר. "הייתי בהלם כי לא ידעתי אם הניתוח הצליח ואם נשארה לי כליה. ואז הגיע ד"ר קרנאווי, שהוא המלאך שלי, וסיפר לי שהכליה הייתה אמנם במצב אנוש אבל היא התאוששה ומתחילה לתפקד".
מספר שבועות לאחר מכן הוא עבר ניתוח נוסף ומורכב יותר בבית חולים איכילוב בתל אביב במהלכו הוצא הסטנט וכך גם יתר האבנים שפגעו בתפקוד הכליה. למרות החוויה הקשה, שהייתה עלולה להכניס אותו לרשימת הממתינים לתרומת כליה, אדרי לא מתחרט לרגע על הצעד שעשה בצעירותו.
"הייתי עושה את זה שוב אתמול ולא מחר", הוא אומר. "אמא שלי חיה עם הכליה שלי תשע שנים ושלושה חודשים. אם הייתי יכול לקבל אותה רק לעוד יומיים ולשתות איתה כוס תה עם נענע הייתי עובר את הכל עוד פעם בלי להסס. אין לי שום הרהורי חרטה, הכל זה מהשם יתברך, ככה הוא רצה שיקרה. בגדול, הכל קטן עליי. הייתי נותן הכל רק כדי לשמוע אותה שואלת אותי במרוקאית 'יא בניני, כיף נ-תינה' (בני, איך אתה מרגיש? - א.ל). הייתי תורם לה גם את המוח לא רק כליה".
כבר לא הכבשה השחורה
אדרי גדל במשפחה ברוכת ילדים ברובע ב'. בנעוריו הוא שיחק בקבוצת הפועל אשדוד יחד עם חברו הטוב חיים רביבו וחלם לעלות לבוגרים בתום השירות הצבאי. בשנת 94', קצת לפני השחרור, נזקקה אמו להשתלת כליה. לאדרי, הבן השישי מתוך שמונה, היה ברור כי הוא זה שיעניק לאמו את הסיכויים להמשיך לחיות.
"עשינו בדיקות דם וכולנו נמצאנו מתאימים לתרום", הוא מספר. "אחותי הגדולה הציעה שנעשה הגרלה כדי לקבוע מי מאיתנו יהיה התורם. הם חשבו להכניס לכד שבעה פתקים ריקים ופתק אחד כתוב, ומי שירים אותו יהיה התורם. הודעתי לאחים שלי שיוותרו על הרעיון כי אני הוא זה שיתרום את הכליה לאמא".
למה דווקא אתה?
"מעליי היו חמישה אחים נשואים ומתחתיי שני אחים צעירים. זה היה הגיוני שאני אעשה את זה מבין כולם. אמא שלי העדיפה למות ולא לסכן את אחד הילדים, אבל הרגעתי אותה ואמרתי לה שהרפואה התפתחה ושהכל יהיה בסדר".
אדרי עבר את כל הבדיקות הרפואיות והמבדקים הפסיכולוגים וב-15 במרץ 1994 נכנס לניתוח הגורלי בבית החולים בילינסון. התהליך הסתיים בהצלחה ואדרי, שהיה לדבריו ה"כבשה השחורה" של הבית, הפך לגיבור. "כשהתאוששתי מהניתוח ראיתי את אבא שלי מאיר שמעון ז"ל רוכן מעל המיטה שלי, מחכך את האף שלו באפי, ואומר לי: 'אילן, אתה לא הכבשה השחורה, אתה הכבשה הלבנה, הצלת את אשתי ואת אמא שלכם'".
זכית בנקודות זכות אצל אמא שלך?
"נו ברור, אם הייתי מבקש מסטיק הייתי מקבל את כל הקיוסק. כל יום בחייה היא זכרה את המעשה שלי ועד היום היא פותחת לי דלתות בכל מקום אליו אני מגיע".
אדרי מספר כי אמו מעולם לא ביקרה אותו בחלומות והוא פנה לקבל על כך תשובה מחבר הילדות הרב יאשיהו פינטו. "הרב אמר לי שאמא שלי לא באה אליי בחלומות כי היא מתביישת שהיא עזבה אותי", מספר אדרי. "אז ברור שאעשה הכל כדי לראות אותה שוב, אפילו לזמן קצר".
"הצלקת הולכת איתי לכל מקום"
לאדרי יש צלקת באורך של כ-80 ס"מ שמהווה עבורו תזכורת תמידית לצעד האצילי שעשה ולהשלכות שהיו לכך על חייו הבוגרים. "כשאני בבריכה או בים כולם רואים את הצלקת הענקית שלי והיא הפכה לחלק מהזהות שלי", הוא אומר. "היום עושים חתך של שמונה ס"מ בקושי". אותה צלקת מזכירה לו את קריירת הכדורגל שנגדעה לפני שהמריאה.
"אחרי הניתוח לא יכולתי לשחק כי לקחתי כדורים על בסיס קבוע וגם כי יש לי 'פנס'", הוא מספר. "באותה תקופה חיים רביבו שיחק בנבחרת ישראל ובא לבקר אותי עם שחקנים אחרים בסגל כמו יוסי אבוקסיס. רביבו הקדיש לי את עמוד 26 בספר שנכתב על חייו. שאלו אותו על חבר ילדות מאשדוד שיכול היה לצאת שחקן, והוא ציין את שמי וסיפר את הסיפור שלי".
הקשר עם רביבו נשמר עד היום, ולשחקן העבר יש אפילו קשר עקיף לניתוח שעבר אדרי לאחרונה. "לפני החופשה באילת חיים רביבו שיגע אותי והציע לי להצטרף אליו לחופשה ביוון", הוא מספר. "גם השותף שלי הציע לי להתלוות אליו לקפריסין, אבל סירבתי לשניהם כי הבטחתי חופשה באילת לאשתי ולילדים. לך תדע מה היה קורה אם הייתי נוסע איתם, ייתכן מאוד שהייתי חוזר הביתה בתוך שקית שחורה".
מה רביבו אמר על מה שקרה?
"שיש אלוהים בשמים על כך שלא הקשבתי לו. כשסיימתי את הניתוח האחרון באיכילוב הוא סידר לי סוויטה במלון במשך 11 יום. הוא ושגית טיפלו בי שחבל עליי ועליך".
"כרטיס אדרי, לא כרטיס אדי"
שחקן כדורגל אולי לא יצא ממנו אך כישרון המשחק שלו, היכולת להחליף עשרה פרצופים בדקה וכישורי החיקוי המופלאים שלו הפכו את אדרי לכוכב. את הפריצה הגדולה הוא עשה כאמור בסדרה "שנות ה-80" שם גילם בין היתר את דמותו של העבריין ברוך שמכונה "הינשוף". בעונה החמישית של הסדרה כתבו האחים אסייג פרק שלם המבוסס על חייו כשברוך תרם כליה כדי להרשים את קלודין היפה בגילומה של מירי בוהדנה. בעקבות ההצלחה של הסדרה כיכב אדרי יחד עם שחקנים נוספים מהקאסט בקמפיין הומוריסטי של ש"ס לצידו של אריה דרעי.
אדרי לא לוהק לסדרת ההמשך "שנות ה-90" וגם לא קיבל תפקיד בסרט "ההילולה" שמוקרן כעת בבתי הקולנוע. "עברתי תקופות לא קלות אבל אני מבטיח שעוד יראו אותי על הבמות והמסכים", הוא אומר. "בינתיים אני ממשיך בפעילות הבידורית שלי ברשתות החברתיות ובאירועים פרטיים".
קראו גם:
לאחרונה עסקו כלי התקשורת בהחלטה יוצאת הדופן של העיתונאי ארנון סגל, אחיו של העיתונאי עמית סגל, לתרום כליה ליהודי בלבד במהלך מרתון השתלות. אדרי שנותח באילת על ידי רופא ערבי לא מסכים עם השקפתו של סגל. "זו אמירה מקוממת לדעתי", הוא אומר. "יש מקרים של ערבים שתורמים ליהודים ומצילים חיים. כשד"ר קרנאווי שמע שתרמתי כליה לאמא שלי הלב שלו יצא אליי והוא הבטיח לעשות הכל כדי שאחלים. אני עד היום מתכתב איתו והוא שולח לי לבבות ולהיפך".
ומה אתה אומר על התרומה של ח"כ חילי טרופר?
"אחרי התרומה כתבתי לו שכל החיים שלי בחרתי בש"ס ושקלתי לבחור במפלגה שלו ושל גנץ. לתרום כליה לאדם זר זה מעשה אצילי מאין כמוהו".
אתה חתום על כרטיס אדי לתרומת איברים?
"אחי דוד תרם מח עצם לאחותי שרה ז"ל ואני תרמתי לאמא שלי כליה, אז יש לנו בבית 'כרטיס אדרי' לא כרטיס אדי. אנחנו מעבירים בינינו איברים, וזה מספיק".
"תקופה ארוכה לא הצלחתי להצחיק"
לפני ארבע שנים נפטרה אחותו הגדולה שרה כלפון לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן ובסיבוכים של המחלה. כלפון, אמא לארבעה, הייתה במוות קליני במשך קרוב לשנתיים ולאחר מותה הגישו בני המשפחה תביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים תל השומר. לפני מספר חודשים החל המשפט ואדרי משתדל לסייע מאחורי הקלעים.
"אבי בעלה הגיש את התביעה ואנחנו האחים עוזרים ומסייעים במה שצריך", אומר אדרי. "אחותי הייתה החברה הכי טובה שלי. מאז שהיינו ילדים ישנו באותה מיטה ראש-זנב וכל הזמן מכות רצח בינינו. במשך תקופה ארוכה לאחר מותה לא הצלחתי להצחיק אף אחד כי הנפש שלי הייתה כבויה".
אחרי שהביט למוות בעיניים מבין אדרי עוד יותר את כוחו המרפא של ההומור. "תמיד היה לי את הרגע הקשה הזה שבו זרקתי בדיחה או עשיתי חיקוי של מישהו", הוא אומר. "כשאחותי שרה הייתה חולה הפכתי לסטנדאפיסט הפרטי שלה כדי שתשכח מהכאבים ומהדאגות. כשהרופא בישר לי אחרי הניתוח ביוספטל שאצטרך להישאר לילה נוסף אמרתי לו שאני מוכן להישאר גם לסוף שבוע כי גם ככה המלון שולם והכסף לא חוזר".
עם אלו תובנות אתה פותח את השנה?
"למדתי לא להתחרט על מעשה טוב ולא לקחת על עצמי משימה שלא אוכל לעמוד בה. אבל המסר הכי חשוב מבחינתי מיועד לאלה שההורים שלהם עדיין בחיים: תנשקו אותם ותעריכו אותם מדי יום, כי אחר כך אי אפשר להחזיר את הזמן".
מה אתה מאחל לעצמך?
"קיבלתי הזדמנות להתחיל מחדש ואני מתכוון לנצל אותה כדי לעשות סטנדאפ בבמות הנחשבות בארץ. אני אגיע גם לפריים טיים בטלוויזיה".
