צלצול הטלפון השלישי בשעת בוקר מוקדמת היה זה שגרם לנדיה אמינוב, אחותה של ילנה גרנברג ז"ל, להבין שמשהו לא טוב קורה.
על קו הטלפון היה אביהן של השתיים שסיפר בדאגה על כך שילנה לא שבה הביתה אחרי שבילתה לילה שלם בחברתו של מכר קרוב בשם ג'ייסון בלייז. "כמה שעות לאחר מכן כבר היינו באבו כביר, ממתינים לזהות את גופתה של אחותי שנרצחה על ידי בלייז".
בראיון ראשון ובלעדי משחזרת אמינוב בכאב את רגעי השבר שבהם גילתה שאחותה האהובה נרצחה, על הקשר האמיץ ביניהן ועל פעולות ההנצחה שהיא עושה למענה. "אני לא מוכנה שאחותי תהיה עוד אחת בסטטיסטיקה, אלא חשוב לי שהמקרה שלה יהיה תמרור אזהרה עבור נשים אחרות".
אבו כביר
משפחת גרנברג מתגוררת בראשון לציון, שם העבירו האחיות ילנה ז"ל ונדיה את מסלול הילדות והנוער שלהן. גרנברג ז"ל נחשבה לבלוגרית טיולים מוערכת שנהגה לפרסם המלצות בדפים שלה ברשתות החברתיות על טיולים ומקומות לבקר בהם בטבע.
בין השתיים מפרידות שנה אחת בלבד (נדיה בת 28 וילנה בת 27) מה שהפך את הקשר שלהן לקרוב ואמיץ במיוחד. "כולם חשבו שאנחנו תאומות", מספרת נדיה. למרבה הטרגדיה, קנאה חולנית של חבר משפחה בשם ג'ייסון בלייז שרצח אותה בקור רוח מקפיא דם גדעה הכל.
"זו הייתה שעת בוקר מוקדמת מאוד", משחזרת אמינוב את אותו יום קשה באמצע אוגוסט. "שמעתי את הטלפון מצלצל ללא הפסקה וכשהסתכלתי על צג המכשיר ראיתי שתי שיחות שלא נענו מאמא שלי. עדיין הייתי חצי רדומה ואז אבא שלי התקשר, זה השלב שכבר הבנתי שמשהו לא טוב קורה כי הם אף פעם לא התקשרו אליי בשעה כל כך מוקדמת.
"כשעניתי לטלפון אבא שלי סיפר בדאגה על כך שילנה לא חזרה הביתה לישון ושאמא שלנו בהיסטריה. הוא אמר שבלילה היא למדה בספרייה ולא חזרה מאז. האמת שבאותו ערב גם היה תכנון שהיא תבוא אליי וניפגש, אבל היא התקשרה ואמרה שג'ייסון איתה ושהוא מרגיש לא טוב.
"אחותי הייתה מאוד אחראית וכשאמא שלי קמה בחמש בבוקר, פתחה את דלת החדר וראתה שהיא עוד לא חזרה, היה ברור שמשהו קרה. התקשרתי למשטרה לדווח על ההיעדרות שלה והם ביקשו מאיתנו להגיע לתחנה. הייתי כל כך חסרת אונים שאפילו התקשרתי לרב שלי ואמרתי שיבדוק אם הוא רואה בכוחות שלו משהו או מרגיש דבר מה.
"אחרי חצי שעה הרב התקשר ושאל אם שמעתי על הצעירה שנמצאה ברחובות ללא רוח חיים. התחננתי שיגיד אם הוא יודע אם זאת היא והוא אמר שאין לו יכולת לראות ושנתפלל שזו לא היא.
"אחר כך כבר קיבלנו הפניה לאבו כביר והמתנו שעתיים עד שיראו לנו את הגופה. כל זמן ההמתנה אמרתי לעצמי בלב 'הלוואי שזאת לא היא', אבל לצערי זו כן הייתה היא. בלב ניסיתי להדחיק זאת, אבל כבר הייתה לי הרגשה שזו היא".
המפגש האחרון
זמן קצר לאחר זיהוי גופתה של גרנברג ז"ל כבר הסתמנה בבירור זהותו של הרוצח, מכר וידיד קרוב בשם ג'ייסון בלייז שלא היה יכול לשאת את המחשבה שהיא לא תהיה עימו בקשר רומנטי כפי שרצה. בלייז נהג להתארח בביתם לעתים קרובות.
"הכרנו אותו היטב. הוא היה אצלי בחתונה ואצלי בבית. אחותי חגגה לו יום הולדת אצלנו בבית. לא היה שום סימן מקדים היה עוזר לנו לזהות לגביו משהו חריג. זו הסיבה שזה כל כך טראגי ותפס אותנו כך כרעם ביום בהיר", היא מספרת.
"ראיתי אותה שבוע לפני הרצח. זה אוכל אותי עד היום ששבוע שלם לא ראיתי אותה ובאותו היום של רצח היא הייתה אמורה לבוא אליי. ראינו סרט בקולנוע, שם היא עבדה כשבע שנים וזו בעצם הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה בחיים. ישבנו ודיברנו, צחקנו יחד וזו הייתה חוויה מהנה ומשמעותית".
מאז אותו יום נורא, מתקשה ילנה לחזור לשגרה. לאחרונה היא ובעלה עזבו את ראשון לציון ועברו להתגורר בדימונה, אך את מרבית מרצה היא מקדישה עבור הנצחתה של אחותה האהובה.
"אני לא מצליחה לישון מאז אותו בוקר קשה. אני מתעוררת כל חצי שעה וחושבת שזה חלום רע ופורצת בבכי. אין יום שאני קמה בו בצורה טובה. אחותי הייתה האדם החיובי ביותר שהכרתי. החיוך היה סימן ההיכר שלה. היא הייתה אדם עם אישיות יוצאת דופן שמשלבת את אהבת החיים לצד חמלה רבה לסביבה והרצון לסייע ולהציל כל מי שרק היה זקוק לכך. היא אהבה את הטבע וזה היה אצלה בדם, היא הייתה מטיילת ונהנית מכך בכל רמ"ח איבריה וגם דואגת לנקות אחרי מטיילים אחרים כדי לשמור על איכות הסביבה.
"אני זוכרת שכבר בתור ילדה היא הייתה מביאה חיות פצועות הביתה, מטפלת בהן ומשחררת אותן רגע לפני שאמא הייתה חוזרת מהעבודה. בחורף היא הייתה בונה בתים לחתולי רחוב מקרטונים, הראש שלה תמיד היה עסוק באיך לעשות טוב לאחרים. חברים שלה שהתקשו בלימודים סיפרו שרק בזכות העקשנות שלה הם הצליחו להגיע לקו הסיום ולסיים בזכותה עם תעודה. חברים שעברו תקופות קשות קיבלו ממנה עידוד ותמיכה.
"האישיות שלה הייתה כריזמתית למרות שלדעתי היא לא ידעה על כך. כשישבנו שבעה בבית של סבתא שלי בראשון לציון פגשנו כמות גדולה של אנשים המומים וכואבים שסיפרו עליה סיפורים רבים. היינו מדברות כל יום. לא תיארתי לעצמי שיש לה כל כך הרבה חברים. אני חושבת שאולי אפילו היא עצמה לא ידעה שהיא נגעה בכל כך הרבה אנשים בדרך".
להציל אחרות
נדיה רואה בעצמה קווי דמיון ברורים לאחותה. "מי שמכיר אותנו יודע כמה אנחנו דומות ובאותה נשימה כמה אנחנו שונות. גם במראה החיצוני ובתכונות", היא מספרת בקול חנוק.
"מה שקרה לאחותי זו טרגדיה לא רק בגלל שאנחנו והעולם הפסיד אותה אלא בגלל שיש תחושה שחיי אישה במדינת ישראל תלויים על חוט השערה, שכל גבר יכול לרצוח אישה ועולם כזה הוא רקוב מיסודו. העוול והצער הם שלנו אבל אם אנשים יפקחו עיניים הם יראו שזה העוול של כולם, כי היום זו אחותי ומחר אחות של מישהו אחר, והמעגל הזה לא ייגמר כל עוד מערכת המשפט תגלה סלחנות לרוצחי נשים. יש קווים אדומים שאסור שייחצו. אסור שחלומות וחיים ייגדעו רק כי מישהו החליט".
בדיעבד, את יכולה לזהות סימנים מקדימים לרצח?
"לצערי הרב לא ראיתי אף סימן מקדים, אפילו לא אחד, ואין לי שום ספק שאם הייתי רואה הייתי פונה לילנה שלי ישר והוא לא היה נכנס אלינו הביתה ואולי היא הייתה פה היום לידי. אבל עם כל הכאב שבדבר אני לא יכולה להחזיר את הזמן לאחור, אבל אולי, רק אולי, להציל ולו בחורה אחת.
"אני מזמינה את הקוראות, את שמרגישה שחלק מתמרורי האזהרה נכונים לגבייך, שזזה בחוסר נוחות כשאת קוראת את מה שאני כותבת, שמתלבטת, שלחי לי הודעה. אני רוצה לעזור לך, אני רוצה להיות פה בשבילך. אני רוצה להציל אותך".
משפט הרצח
בקרוב יחלו הדיונים המשפטיים על הרצח, ושלב העדויות ייצא אל הפועל. "ברור שנגיע לכל דיון ואני רוצה שנעיד ראשונות כדי שנהיה בכל הדיונים", אומרת אמינוב, "עד כה כל הארכות המעצר היו ללא הנוכחות שלנו וגם לא אמרו לנו שום דבר וגילינו זאת רק דרך עורכי הדין.
"אני רוצה להסתכל לרוצח בעיניים ולומר לו שהוא רצח את אחותי ללא עוול בכפה ושאני מקווה שהוא יינמק בכלא לכל שארית חייו. חבל שאין לנו עונש מוות בארץ".
אם היית יכולה, מה היית רוצה לומר לה שלא הספקת בעודה בחיים?
"הייתי אומרת לה שאני אוהבת אותה יותר ממה שהיא יכולה אי פעם לדמיין, אני חושבת שלא אמרתי לה את זה מספיק. שאני מודה לה על החודשים האחרונים שזכיתי לראות אותה הרבה, כמעט כל יום. על השיחות בלילה.
"אמא ואבא הזדקנו בעשור, תוך לילה אחד. כל מה שאני חושבת עליו זה שהיא לבד בבית הקברות ואני לא יכולה לחבק אותה, אני מבטיחה לה שנישאר משפחה מאוחדת ומבטיחה לקיים את כל החלומות שלה".
לסיום מבקשת אמינוב להעביר מסר: "אם מישהו או מישהי נתקלים באלימות, שלא יהססו לבקש עזרה. היא לא ידעה שהיא בסכנת חיים וכל הפשע שלה היה שהיא לא רצתה להיות בת הזוג שלו. הוא רצח את אחותי בקור רוח מתועב, שלף סכין ודקר אותה המון פעמים.
"תמיד צריך לשאול ולהתעניין במערכות היחסים של אחותך ולא להתבייש להביע דעה. גם אם אחותך לא רוצה לשמוע אותך. להיות שם, בכל יום ובכל שעה ולהגיד לה, לאחותך, שלא תתפשר, שלא תגיד לעצמה שזה זמני או שהוא סתם מגזים אלא לבוא ולהגיד לה היי את, כן את! לך מגיע יותר, מגיע לך עולם ומלואו, מגיע לך לחייך כל יום ולהיות מאושרת, את יכולה לכבוש את העולם ולא צריכה שאף אחד ימנע זאת ממך".
קראו גם:
