ד"ר לירן אוחיון מעריך כי סיכויי קבלת בקשת החנינה שהגיש ראש הממשלה בנימין נתניהו נמוכים מאד.
ד"ר אוחיון: "בבקשת החנינה, הרשמית לפחות, שהגיש נתניהו נכתב על נשיאתו באחריות הציבורית-ערכית מתוך הבנת ההשלכות של כלל האירועים. לדבריו, על אף האינטרס האישי שבניהול משפטו וזיכויו המלא, האינטרס הציבורי מורה אחרת. במילים אחרות, נתניהו סבור שאם החנינה תתקבל, יהיה בכך כדי לאחות את הקרעים שנוצרו כתוצאה ממשפטו בחלקי העם השונים, להביא לאחדות וכן לאפשר לו להתרכז באתגרים הלאומיים שעל הפרק חלף אלה שמצויים במשפטו הפלילי. האמור מצטרף, כידוע, לאיגרת רבת הוד והדר, שנשלחה לא מכבר ע"י הנשיא טראמפ לבית הנשיא.
"על יסוד הדין, הנוהג והנסיבות, סיכויי בקשת החנינה נמוכים עד אפסיים. ככל שכנגד כל הסיכויים ובעיקר ההיגיון הפשוט, הבקשה תתקבל, יש כאן פתיחת צוהר לטענות קיפוח קשות של מורשעים, נאשמים וחשודים אחרים לאורך השנים שבקשתם נדחתה אך מפני שלא נטלו אחריות על מעשיהם.
"בקשת החנינה של נתניהו נשענת על הסמכות שהותוותה בבג״ץ פרשת ברזילי (בג"ץ 428/86), שבה הוכרה האפשרות לחנינה לפני הרשעה בדין, אך כמכשיר נדיר ביותר. התקדים המדובר נשען על נסיבות ביטחוניות חריגות במיוחד במטרה למנוע שיתוק מוסדי. בעניינינו, כידוע, המשפט מתנהל כסדרו גם אם באופן צפוף מדי, אך אין הוא יוצר מצב של "פקק מערכתי" שמצדיק מסלול עוקף משפט. גם מבחינה פרוצדורלית, כאמור, בקשות חנינה נבחנות ככלל רק לאחר סיום כל ההליכים המשפטיים, ומכל מקום זו לא הנקודה העיקרית כאן".
ד"ר אוחיון ממשיך: "מן הפרקטיקה הידועה של מחלקת החנינות עולה כי הבעת חרטה ונטילת אחריות הן שיקול מרכזי, ולעיתים קרובות תנאי כמעט הכרחי לקבלת חנינה. בבקשה הנוכחית של נתניהו לא מצאתי שמץ של חרטה או נטילת אחריות, גם לאחר קריאה מדוקדקת של הבקשה ונספחיה, ולו פעם אחת (!). מעבר להד התקשורתי וגיוס דעת קהל משולהב, נוסף על זה הקיים, אין בבקשת החנינה תוכן מהותי ממשי. במקום זאת, בעניינו של נתניהו יש הכחשה גורפת ואפילו טענה לרדיפה פוליטית ובעיקר אי לקיחת אחריות.
"אשר לכך, ככל שהנשיא ישקול היענות בחיוב לבקשה, תהיה זו לא פחות מהיענות חריגה תחת לחץ חיצוני, על רקע דעת קהל סוערת ולחץ ציבורי אגרסיבי, תוך ציון העובדה שנשיא ארה"ב ביקש לעשות כן וכשהחנינה אינה עומדת בכללים התוכניים כפי שגובשו במשך שנים ארוכות פרקטיקה המשפטית. ככל שמבקשים לקצר הליכים מטעמי ניהול מדינה, הכלי הוא הסדר טיעון המבוסס על נטילת אחריות, לא חנינה טרם הרשעה. כך נשמרים עקרונות השוויון בפני החוק וההפרדה בין רשויות".
"בקשת החנינה אינה רק אירוע משפטי, אלא גם מבחן לחץ מוסדי מלא שהשווקים הכלכליים עלולים לפרש כהחלטה עצמאית של הנשיא שתיתפס כהחלשת בלמי האיזונים במדינה. חנינה לראש ממשלה מכהן, בלי הודאה באשמה, היא סוג של פוליסת ביטוח אישית נגד אחריות פלילית לצמרת הפוליטית. לעומת זאת, דחיית הפנייה ושמירה על הפרוצדורה ישלחו אות ברור לשווקים, בישראל ההליך הפלילי אינו פוליטי, והכללים חלים על כולם. יש להביע תקווה שכך ינהג נשיא המדינה בתשובתו לנתניהו".
