נבחרת ישראל בכימיה חזרה מאולימפיאדת מנדלייב הבינלאומית בברזיל עם הישג חסר תקדים, כשכל אחד מחברי המשלחת חזר עם מדליה אולימפית על צווארו.
ההישג מרשים וחברי המשלחת זכו לברכות מנשיא המדינה יצחק הרצוג ורבים אחרים על שהביאו גאווה רבה ומעט שמחה למדינת ישראל שעסוקה בשנתיים האחרונות בעיקר בענייני מלחמה.
חברי המשלחת, בני נוער בכיתות י'-יב', מכל רחבי הארץ, ביניהם גם נציג לעיר חיפה, ושמתאמנים בתוכנית מיוחדת בטכניון בחיפה. חברי המשלחת: יונתן גוטנמכר, איתמר בן שמואל, עמית נבו, יוגב כהן בן זקן, יואב פריפז כהן, עומר זכריה בן עמי.
פגשנו לריאיון את מאמנת הנבחרת רעות שפירא וחברי הנבחרת יונתן ועמית.
קראו עוד:
הקשה ביותר
ספרו על הנבחרת?
"נבחרת הכימיה מייצאת את ישראל בעולם כבר 20 שנה בתחרויות המתקיימות בכל פעם במדינה אחרת. השנה הייתה זו אולימפיאדת מנדלייב, שנחשבת לקשה ביותר והתקיימה בברזיל".
מול מי התחרתם?
"השנה השתתפו 192 צעירים מ-40 מדינות. כמו רוסיה, סין, איראן, אוסטריה, ועוד. זו תחרות יוקרתית מאד ונמשכת 10 ימים".
לאנשים זה נשמע קצת מוזר. מה שואלים באולימפיאדה כזו?
"התחרות מורכבת מ-3 מבחנים או טורים. טור ראשון - 8 שאלות בכל נושא בכימיה. טור שני - כמה פרקים בכימיה (אורגנית, פיזיקלית, אנליטית וביו-כימיה). טור שלישי - מבחן מעשי במעבדה. כל טור - 5 שעות. כל התלמידים נבחנים על כל השאלות במקביל. בכל מבחן מקבלים ניקוד. מסכמים את הניקוד בשלושת המבחנים וזה הניקוד הסופי. בעלי הניקוד הגבוה ביותר מקבלים זהב, ואחר כך כסף וארד".
מה ההישג שלכם?
"זכינו ב-6 מדליות בסך הכל. 4 כסף, 2 ארד. כל אחד קיבל מדליה. זה חסר תקדים ולא קרה אף פעם במשלחת".
המולקולה והקפיץ
סליחה על השאלה, אבל למה לא זהב?
יונתן: "עשינו טעויות. הייתה שאלה ששמחתי שקיבלתי עליה 30 מתוך 100 כי הייתה כל כך קשה. תבינו, אלו השאלות בכימיה הקשות בעולם, יותר מלימודים אקדמיים. ככה קשה. אלו שאלות שצריכים להפעיל את הראש, היצירתיות והמחשבה. שאלה יכולה להיות סיפור על עמוד שלם. שאלות לא סטנדרטיות בכלל".
תנו דוגמא של שאלה.
"שאלה על ויברציות של אטומים במולקולה מנקודת מבטו של קפיץ. יש להבין כמה אור קולטת המולקולה בכל שלב של תזוזת הקפיץ".
רגע, אז מי קיבל זהב?
"היו 19 מדליות זהב, את רובם לקחו הרוסים והסינים".
אתם יכולים או רוצים להיות כמוהם?
"המשתתף שקיבל את הניקוד הגבוה ביותר באולימפיאדה היה סיני. הוא סיפר שהוא לומד 10 שעות ביום. לדעתנו השיטה הישראלית טובה יותר. אנחנו מתאמנים פעם בשבועיים בטכניון, מתרגלים בבית אבל יש לנו גם זמן לתחביבים, טיולים וחברים. פחות משננים ויותר חשיבה יצירתית מאפשרת לנו להגיע להישגים כמו הסינים והרוסים".
30 המצטיינים
שעתיים אימון בשבועיים? זהו?
"בטכניון אנו נפגשים פעם בשבועיים, בבית אנחנו לומדים שעתיים ביום או בכלל לא, אבל לפני תחרות גדולה זה 5 שעות ביום כדי לדמות את המצב בתחרות".
מי נכנס לנבחרת?
"יש אולימפיאדה ארצית לכימיה. ממנה בוחרים את 30 המצטיינים לאימונים, ומי שעובר את המבחנים לנבחרת זוכה לטוס לייצג את ישראל".
אפשר לפספס משלחת בנקודה.
"זה קורה. יש חברים שמתאמנים כמה שנים אבל עבורם זו הייתה המשלחת הראשונה שטסו. ויש מי שטסו למספר אולימפיאדות. גם להגיע לאימונים, גם לטוס ולהישאל שאלות הכי קשות בעולם, וגם לקבל מדליה – זה סיפוק אדיר עבורנו".
ישראל והעולם
כולם מתלהבים מהישג הנבחרת או רק בישראל?
"בכל העולם רואים שישראל דורגה גבוה, בעשירייה הראשונה ועברה מדינות כמו אוסטריה, יפן ואחרות".
שוחחתם עם מתחרים מהעולם?
"מלא. זה אחד מיעדי האולימפיאדה שיהיה מפגש ושיתופי פעולה בתחום הכימיה. זה נהדר. שוחחנו גם עם חברי משלחות ממדינות שישראל לא בקשר איתם".
נשאלתם על המלחמה?
"כל שיח פתחנו ואמרנו שלא באנו לדבר על המלחמה אלא על כימיה. ואחר כך הכל זרם. האווירה הייתה חיובית והיה מדהים לעלות עם דגל ישראל, לקבל מדליה ולהביא גאווה למדינה".
מה החלום שלכם?
"מבחינה אישית היינו רוצים לחקור כימיה ברמה הגבוהה ביותר. כל גילוי קטן יכול לשנות את העולם. מבחינה לאומית – לארח את האולימפיאדה בטכניון".
יכולות מנטליות
מאחורי הצלחת המשלחת, מלבד החברים עצמם, עומדים פרופ' זאב גרוס, האיש עם החזון שאחראי על הכשרת הנבחרת לאורך שנים ואחראי על נבחרות הנוער של הטכניון בשם תוכנית ארכימדס. וכן המאמנת הראשית רעות שפירא, ראש המשלחת, ד"ר יורי אנדרייב, ומי שליווה את הנבחרת לברזיל ובוגר המשלחת לשעבר, גיא צימרמן. וכמובן הפקולטה לכימיה בטכניון והטכניון שהצמיחו חתני פרס נובל בתחום הכימיה.
שפירא: "באימונים הילדים מקבלים הרבה הרצאות, גם של בוגרי המשלחת. הם נחשפים לטכניקות מתקדמות ולשאלות מורכבות. אבל מעבר ללימודי כימיה הילדים יוצאים עם יכולות מנטליות להתמודד עם בעיות ואתגרים, עמידה בביקורת עצמית ומצבי לחץ, פיתוח חשיבה מקורית ועוד. הם בעיקר נהנים ואם הייתי מבקשת, הם היו מגיעים כל שבוע לטכניון".
פרופ' גרוס מסביר קצת על חזונו. "בימים אלו אנחנו נמצאים בעיצומה של סערה עולמית בעוצמה של צונאמי במובן של פגיעה במחקר מדעי. אחת התוצאות היא תזוזה בין מדינתית ובין יבשתית של מוקדי המחקר. החזון שלי הוא הכשרה של כימאים יצירתיים שיהיו מוכנים לקלוט עוצמות אלו ולנווט אותם לטובת המדינה שלנו.
90 מדינות
ובאשר להישג המשלחת הנוכחי, אומר פרופ' גרוס: "אשתמש במילות הנצח של טל ברודי מהכדורסל: "אנחנו על המפה". מה שחשוב הוא ההשתתפות של משלחת ישראלית רשמית באירוע בין לאומי מדעי, חווית ההתערות החברתית עם תלמידים של נבחרות מ-40 עד 90 מדינות, וכמובן ההופעה על בימת חלוקת המדליות עם דגל ישראל מונף בגאווה.
פרופ' גרוס שותף לחלום חברי המשלחת לארח אולימפיאדה בינלאומית בטכניון, אך מסביר את הקשיים. "האירוח של אולימפיאדה לכימיה במדינה שלנו הוא משימה שאני מאוד מעונין להגשים, בעזרת עמותת מדעני העתיד ומשרד החינוך. המגבלה המשמעותית ביותר היא גודל המדינה שלנו והאוניברסיטאות. פשוט אין לנו את התשתית לאירוח של 360 תלמידים (4 מכל מדינה) שיבצעו את אותה מעבדה בתנאים זהים ובאותה עת. אבל אירוח של אולימפיאדת מנדלייב בהשתתפות 40 מדינות היא משימה אפשרית ואני מוכן להירתם לכך".
