כ-5,000 מפגינים ומפגינות צעדו לאורך שדרות מוריה והשתתפו בעצרת מחאה בצומת חורב. בין מובילי המחאה, חתן פרס נובל פרופ' אברהם הרשקו.
המפגינים נשאו שלטים נגד ממשלת נתניהו, קראו לקידום עסקה להשבת החטופים עכשיו, והתריעו מפני המשך ניהול כושל של המלחמה המתמשכת.
את המחאה הובילו אנשי "מחאת העם חיפה", ונשאו דברים בעצרת גלי סגל בזק ועו"ד רותם פרלמן פרחי. כמידי שבוע השתתפו בעצרת משפחות חטופים, נפגעי 7 באוקטובר, מפונים מהצפון והדרום, וקבוצות רבות ביניהם אחים לנשק, נציגי אקדמיה וחינוך, החזית הוורודה, "אימא ערה" ורבים אחרים.
בעצרת נשאו דברים נעם דן בת למשפחת דן-קלדרון החטופה מניר עוז, עו"ד (אל"מ במיל') נרי ירקוני, גל אלקלעי - מילואמיניקית, סטודנטית ואקטיביסטית.
נעם דן: "176 ימים ולילות שאנחנו מתעקשות לשינוי ממשי. להצלה, ללקיחת אחריות. דיברתי יפה ומנומס ודיברתי כועס ומשתולל. אני ילדה גדולה והבנתי ששום דבר לא יעזור לחטופים שלנו. לא היה לי זמן להתאבל על המשפחה שלי. באתי לפה כי מפה תיפתח התקווה. גם כשהממשלה מאבדת גם את הדרום וגם את הצפון, אנחנו האזרחיות חייבות לצעוק. יש כתובת לאשמים מיידיים לדבר הזה. אנחנו זקוקים להסכמים שיצילו חיים. נקמה היא לא תכנית עבודה".
"כשנבחרי הציבור יוצאים לפגרה הם מודים בתבוסתם, אבל תבוסתם היא לא תבוסתנו. אנחנו לא ניתן! אנחנו נציל את עצמנו, נרפא ונתקן, ואתם המפגינים כבר עושים את זה עכשיו. הנהגה כושלת. ראש ממשלה פושע מלחמה. ראש ממשלה שדם על הידיים שלו. נתניהו אתה המכשול לעסקת חטופים, אתה המכשול לאופק מדיני, אתה אשם!".
"יש לנו 176 סיבות להוריד את נתניהו מהשלטון. יש לנו 176 סיבות להציל את עצמנו מעצמנו. עסקה עכשיו! האמת שהערב לא חשובות המשפחות של החטופים. יש רק משפחה אחת שצריך לדאוג לה, ולהרחיק אותה מכל מוקדי הכוח, משפחת נתניהו. המשפחה המופרעת הזו מחריבה את המדינה שלנו. שרה, תודה. 134 אנשים מחכים להודות לשרה. תנו לנו להודות לה, שתלך מכאן!".
אלמ. במיל נרי ירקוני: היום ה-176. השבת ה-25. ישראל בסכנה. ואנחנו כאן רק כדי להגן עליה. עלינו. על ילדינו ועל נכדינו. אבל לפני הכל - החטופים. אנחנו חייבים להחזיר אותם. מיד ועכשיו. מיד! הובסנו על ידי החמאס בשביעי לאוקטובר. התבוסה הזו הולכת ונעשית מוחלטת בכל יום שעובר, וכשעוד אחד או אחת מהחטופים אינם בין החיים, ואלה שנותרו עוברים עינויים, אונס והשפלות.
"ראש הממשלה, שמחרטט על "נצחון מוחלט" ואינו מבין שלא יהיה כאן שום נצחון ובטח שלא מוחלט, בלי שהוא יחזיר את כל החטופות והחטופים הביתה. ובחיים - מוביל אותנו בבטחה רק לעבר "התבוסה המוחלטת". הוא עושה את זה בשקרים, בציניות אכזרית, כשכל מה שמעניין אותו זה רק הישרדותו הפוליטית, והכל הכל – רק על מנת להימלט מאימת הדין, ולספק את רצונות השליטה שלו ושל רעייתו. בושה!!".
"לאט לאט (לאט מדי) מתחיל להיות מובן כאן, שהדרך היעילה והבטוחה להחזיר מהר את החטופים, בחיים, ולמנוע את "התבוסה המוחלטת" – היא להחליף מיד את ראש הממשלה המסוכן הזה. האיש הזה מסוכן לא רק לחטופים. הוא מסוכן לקיומה של מדינת ישראל - בטחונית, כלכלית ובעיקר - מוסרית. גם זה מתחיל להיות ברור לכולנו. איך אמרה הגברת? "נעבור לחוץ לארץ. שהמדינה הזאת תישרף". אז 'גברת' – המדינה הזאת לא תישרף, כי לא ניתן לה להישרף. אבל את מבחינתנו יכולה כבר לעבור לחוץ לארץ, ביחד עם בעלך, ועם עוד כמה חרדים חצופים, שחושבים שאנחנו כאן הגוי הפריץ שלהם, שהם 'יעבדו' עליו. זה נגמר!".
"אני מדבר אליכם – רונן בר, דדי ברנע וקובי שבתאי. אתם יודעים ומוכרים כלוחמים אמיצים ונחושים, ישרי דרך ואוהבי מדינת ישראל. הממלכתיות שלכם (והשתיקה שלכם) היא באמת נדבך הכרחי במדינה מתוקנת. אבל!!! אנחנו כבר לא מדינה מתוקנת. אנחנו מדינה בקריסה. ובמצב חירום - צריך לנקוט בפעולות חירום. זה הזמן שלכם לדבר.
"בשתיקתכם אתם הופכים להיות שותפים להרס. תפסיקו לשתוק ותספרו את כל האמת. איך באמת מתפקד ראש הממשלה? האם הוא בכלל מתפקד? ואני לא מתכוון להדלפות בעילום שם. שבענו מהם. אני קורא לכם ומבקש - היו אמיצים לא רק תחת אש. היישירו אלינו מבט ותדברו. לא צריך לחשוף אפילו סוד מדינה אחד בשביל שהציבור בישראל ידע ממקור ראשון שצריך להחליף מיד (אפילו אתמול..) את ראש הממשלה".
"אי אפשר לתת לדברים להמשיך ולהתגלגל כאילו הכל כאן כרגיל. אי אפשר לחכות לבחירות עד "אחרי החגים". לא נשרוד עד אז. החטופים לא ישרדו עד אז. אנחנו נמצאים בשעת חירום. ואתם - שלא סתם נקראים שומרי סף - ראש השב"כ, ראש המוסד והמפכ"ל, אתם יודעים את זה טוב מאיתנו".
"נשים יקרות, אנשים יקרים, אוהבי הארץ הזאת, כולנו! ביחד נמשיך להילחם על המדינה היקרה והאהובה שלנו עד שהשפיות והבטחון יחזרו לכאן. זה ברור לנו שזה לא יקרה עם הממשלה ההזויה והמסוכנת הזו. זה הזמן לצאת לרחובות, למחות ולהפגין במלוא כוחינו. ויש לנו הרבה נחישות וכוח. נתראה בירושלים".
גל אלקלעי, מילואמניקית, סטודנטית ומפגינה: "אז בעצם אני גם כועסת וגם עצובה, כי היום אני מבינה שאם אני הייתי נחטפת למנהרה בעזה לא היה מי שילחם עליי, מי שיצעק בשבילי. אני עצובה על אובדן הדרך המוסרית, על התהום שנפערה ואלו שם למעלה שגוררים אותנו אליה, על הפחד שאוחז בכל אחד ואחת מאיתנו מבלי שאף אחד ידבר עליו, הפחד אחד מהשנייה, הפחד מהלא מוכר, הפחד מהנהגה אחרת שמדברת על עתיד טוב יותר. הגיע הזמן לצו 8 מחודש, כולנו צריכים לצאת ולהלחם שוב על החיים, שלנו ושל החטופים".
"כולנו צריכים לשאול את עצמנו מה אנחנו מוכנים לעשות. מה אנחנו מוכנים להקריב. מה זה כבר להפסיד יום עבודה, כשהממשלה גונבת את כספי המיסים וימי ההבראה שלנו עבור מטרות בזויות ומשיחיות? מה זה כבר להפסיד יום לימודים, אחרי שאנחנו, אחי ואחיותיי המילואימניקים שרפנו חודשים במלחמה שביבי רק מושך ומושך כדי לא לאבד את הכיסא?
"מה זה כבר להעביר לילה במעצר, כשנשים בגילי עוברות אונס ועינויים כבר 176 ימים בשבי החמאס? מחר אני חוזרת למילואים ואני צריכה שאתם תהיו הקול שלי, שאתם תזעקו את הזעקה של המילואימניקים, של החטופים, הזעקה של כולנו.
"תיקחו אתכם את המשפחות שלכם, את החברים, השכנים, הקולגות, אני צריכה שתכנסו איתי מתחת לאלונקה ותעלו לירושלים. אנחנו חייבים לצאת לרחובות, זאת מלחמת הקיום שלנו, זאת החובה האזרחית שלנו, זה הסיכוי היחיד שלנו! זאת מלחמה על הבית, על העתיד, על החיים. בכל מחיר. מגיע לנו יותר, עסקה עכשיו, בחירות עכשיו!".
