ימים קשים עוברים על רונן ורינת, (השמות בדויים), הוריו של ת', קצין המודיעין שנמצא מת במתקן מעצר צבאי לפני חמישה חודשים. ימי החגים הארוכים רק מחדדים אצלם את האובדן והגעגועים.
בינתיים הם ממשיכים במאבקם לקבל תשובות על נסיבות המוות. תוצאות בדיקות הדם שלו, שהגיעו לאחרונה מארצות הברית, הראו לטענת ההורים כי לא היה ממצא חריג בדמו. "אחרי קבלת התשובות מארה"ב, אין מקום לחוסר ודאות בעניין מותו של בננו. חשוב לנו לסגור את המעגל הזה, לדעת מה קרה לו ולטהר את שמו, וכדי שיוכר כחלל צה"ל".
בשיחה עם "ידיעות חיפה" הם מספרים שהקימו קרן למלגות עבור תלמידי תיכון הלומדים לתואר ראשון במדעי המחשב, בדיוק כפי שבנם עשה. ת', שנחשב לנער מחונן, החל ללמוד לתואר אקדמי במדעי המחשב כתלמיד תיכון, ולפני הגיוס אף הספיק להתקבל לעבודה בחברת הייטק. את האהבה שלו למחשבים הם מבקשים כעת להמשיך.
רינת: "הוא היה בן הזקונים שלנו, ילד מיוחד במינו, שקט וסקרן, מחובר למחשבים כמעט מגיל אפס. כל אתגר היה קטן עליו. מתוך הכאב הפרטי שלנו, אנחנו רוצים להמשיך את דרכו ואת ערכיו, ובאמצעות הקרן נעניק לצעירים עם יכולות גבוהות ומוטיבציה בשמיים את ההזדמנות לפרוח. ניתן מלגות למי שקצת יותר קשה לו - כך שיצליח לממש ולהגיע להישגים גדולים וחשובים. כך חינכנו את הבן שלנו. זה היה החלום שלו, שהספיק להגשים במעט".
איך תנהלו את זה?
רינת: "היעד שלנו להגיע ל-85 אלף שקל. הכספים שנגייס יועברו ישירות למוסד אקדמי מוכר שנערכת בו תוכנית לימודים כזו. אנחנו זקוקים לתמיכה של הציבור, כדי שנצליח בתקופה המטלטלת שעוברת עלינו לעשות טוב למען הקהילה. פתיחת קרן המלגות, בעזרת התושבים, תבטיח סיוע כלכלי לעשרה סטודנטים לפחות, ובהמשך, יחד עם שותפים נוספים, נרחיב את הפעילות למען סטודנטים נוספים".
"אנחנו לא נשקוט"
פרשת קצין המודיעין ת', שמת במעצר בחודש מאי השנה, טילטלה מדינה שלמה. הקצין נכלא על פי החשד בשל פגיעה חמורה בביטחון המדינה. ב-17 במאי 2021, לפנות בוקר, נשמעה דפיקה בדלת בבית הוריו. אנשי קצין העיר דיווחו להורים שעמדו מולם כי בנם, קצין מודיעין מצטיין, בשנות העשרים לחייו, נפטר שעות אחדות קודם לכן בבית החולים לניאדו בנתניה.
תוך זמן קצר התברר כי הקצין הובהל לבית החולים במצב קשה מאוד מבית הכלא הצבאי נווה צדק, ולמעשה לא נותר לו סיכוי. לדברי ההורים, בזמן ששהה במתקן כליאה חדיש, מפוקח ומצולם, הוא מת תחת עיניהם של מי שהיו אמורים לשמור על חייו. בדיעבד התברר להורים כי גם שני אירועים רפואיים שחווה בכלא, שבאחד מהם אף נזקק לטיפול רפואי בבית חולים, לא הדליקו נורה אדומה. לאחר שמת, צה"ל העביר את גופתו לקבורה אזרחית, בטענה שהקצין סיים את שירותו הצבאי בזמן תקופת המעצר, ולכן אינו זכאי להלוויה צבאית.
בעקבות מאבק שניהלה משפחתו יחד עו"ד בני קוזניץ, הבהירו בצה"ל כי מניעיו של הקצין למעשיו לכאורה לא היו ריגול, בגידה או מגע עם סוכן זר. בהמשך פורסם כי מעשיו מיוחסים לכאורה יותר לאגו מקצועי, ורצון להוכיח יכולת ולשפר את איכות העבודה.
חמישה חודשים אחר מותו, הוריו עדיין לא קיבלו תשובות לכל שאלותיהם. הם אינם מוצאים מנוח לנפשם, וממשיכים להיאבק כדי לטהר את שמו של בנם.
רונן: "הבן שלנו מת בנסיבות מטרידות שנחקרות עד היום, ואנחנו לא נשקוט ולא ננוח עד שנמצא את האשמים. איבדנו ילד מיוחד שמגיל צעיר התעניין במחשבים, למד וחקר בעצמו".
רינת: "מחשבים היו אהבה חייו. היה לנו ברור שעם גיוסו לצה"ל הוא יעניק את המטען האנושי האדיר שלו לטובת ביטחונה של מדינת ישראל. הוא מעולם לא חשף דבר על תפקידו כקצין מודיעין, ולצערנו, רק לאחר מותו שמענו עד כמה הצטיין. כינו אותו בצבא עילוי. לא צריך לגלות לנו מה הוא עשה, הכל בסדר. שייהנו מהשושו. אבל האירוע הזה צריך להדיר שינה מעיני כל אזרח".
רונן: "מהתחלה חשבתי שיש כאן משהו קונספירטיבי ומוזר. כשעצרו אותו, עבר לי כל הזמן בראש לקחת סוללת עורכי דין, אבל אז חששתי שזה יזיק לבן שלנו. אמרנו שזה ייקח כמה חודשים ויסתיים. בחוכמת הבדיעבד, אולי טעינו שלא עשינו את זה".
"בבית נורא עצוב"
איך עוברים עליכם הימים האלה?
רונן: "אנחנו מנסים להסיח את הדעת. מנסים לחשוב על דברים אחרים. כי כשאנחנו יושבים ומדברים וחושבים, זה קשה נורא. גם כשאני מתראיין עכשיו, קשה לי נורא. אנחנו נכנסים מדי פעם לחדר שלו, שנשאר אותו דבר. לא נגענו בכלום. שני קורקינטים חשמליים, הספרים שלו, המחשבים וכל מה שהחזירו לנו מהדירה שלו ברמת השרון, כל הגאדג'טים, הכל בחדר שלו".
רינת: "אני מנסה להעסיק את עצמי בכל מיני דברים. יש לנו שני נכדים חדשים, אז אני נוסעת כמעט כל יום לבנות שלי ברכבת. מנסה לדלג בין העצב הנורא לשמחה גדולה. בבית נורא עצוב. כל דבר מזכיר אותו. אנחנו מרבים להסתכל באלבומים, וזה פשוט בלתי נקלט שהוא איננו. הלב שלנו מרוסק לחתיכות".
איך עברתם את החגים האלה?
רינת: "פעם נהגנו לחגוג ביחד כל המשפחה. היום אין לנו חשק ומצב רוח".
רונן: "אני נוסע כל בוקר לעבודה ומעסיק את עצמי בהרבה משימות.
"בעבודה האנשים לא מדברים איתי על הנושא, הם מבינים שגם ככה קשה לי. אז אני עסוק כל הזמן בעבודה, כדי להשכיח מעט את הכאב למרות שהוא לא מרפה לרגע, הוא רק מתעצם".
יש לכם קשר עם חברים שלו?
"אחרי השלושים באו כמה חברים מהצבא, סיפרו לנו שהיתה לו חברה ושהם הוגדרו כזוג. אבל אחר כך החברים כבר לא באו. בהתחלה חיילים מהיחידה לא באו, כי אסרו עליהם. אחרי השלושים הם הגיעו, אבל הם לא באים יותר. החבר'ה מהיחידה לא מרגישים בנוח כנראה להגיע".
רינת: "התחושות שלנו נעות בין עצב עצום לכעס אדיר על צה"ל, שהחזיר לנו ילד מת. עברו כמעט חמישה חודשים מאז מותו, צה"ל לא הצליח לקבוע את נסיבות המוות. יתרה מכך, ככל שנאספים רסיסי המידע, מתחזק החשד כי בננו לא שם קץ לחייו, וסיבה אחרת הובילה ככל הנראה למותו. אנחנו ממשיכים לדרוש מיצוי החקירה עד תום והכרתו כחלל צה"ל".
"סוג של חיבוק"
אתם בקשר עם הצבא?
רינת: "הרמטכ"ל לא השיב למכתב ששלחתי, ולא יצר איתנו קשר. היחיד שהיה כאן זה מפקד היחידה".
מדוע אתם מתנגדים לפרסום השם של בנכם?
רונן: "בחרנו לא לספר לאמא שלי, סבתא של בננו, את מה שקרה. המצב הבריאותי שלה קשה, והיא לא תעמוד בזה. אני כמעט לא מדבר איתה, כי היא כל הזמן שואלת עליו. היא הייתה מאוד קשורה אליו. הבן שלנו היה מספר לה דברים יותר מאשר לנו. הוא היה יושב איתה המון. אם נספר לה, זה ישבור אותה".
אתם פעילים גם בפייסבוק.
רונן: "הקשר עם אנשים שמזדהים איתנו מחמם את הלב. אנשים שלא מכירים אותנו נותנים לנו תמיכה בקבוצות פייסבוק שונות. זה סוג של חיבוק".
רינת: "המוות של בן הזקונים שלנו הותיר לנו חור ענק בלב, געגוע בלתי פוסק והמון סימני שאלה, ועם זה אנחנו מתמודדים יום יום, שעה שעה. כל יום הוא געגוע נורא, אובדן בלתי נתפס".
כחלק מהנצחת בנם הקימו ההורים אתר להדלקת נר זיכרון, בו הדליקו נר, נכון למועד זה, למעלה מ-3,000 איש.
לתרומות לקרן המלגות: https://giveback.co.il/project/64995
