מישל ויינר, בת 17.5, תלמידת י"ב בתיכון עירוני ה', עברה את אחת החוויות המטלטלות שאפשר לעבור בתקופת הנעורים. חבריה הקימו עמוד אינסטגרם שלם, בו העלו תמונה שלה לצד סקר הלועג ומדרג את המראה החיצוני שלה וקורא לחרם עליה. הם לא עצרו שם ופרסמו את התכנים בשלל פלטפורמות חברתיות לצד שימוש בשפה בוטה.
2 צפייה בגלריה
מישל ויינר
מישל ויינר
מישל ויינר
(צילום: נחום סגל)
במשך חודשיים ויינר לא היתה מודעת לשיימינג שהיא עוברת, ואליו נחשפים מדי יום מספר רב של תלמידים, חברים ומכרים.
"רק אחרי חודשיים שלחו לי את מה שעלה לרשתות ובווטסאפ, והייתי המומה. גללתי עוד ועוד לתגובות שקראתי, ולא יכולתי להאמין שאנשים מסוגלים לכתוב דברים כאלה. ציפיתי שלפחות אחד יקום ויעצור את זה, אבל זה לא קרה. אחד הדברים שמתסכלים אותי זה איך אפשר לעמוד מהצד בסיטואציה כזו ולא לעשות כלום. היו שם עשרות ילדים שנחשפו למה שעשו לי, וכולם שתקו. לקחו תמונה שלי והעלו לעמודי אינסטגרם עם סקר שמדרג את המראה החיצוני שלי, ותוצאות הסקר הזה פורסמו. זה כלל קללות ואמירות קשות עליי, וכל זה רץ גם בקבוצות ווטסאפ שעודדו להמשיך לכתוב עליי דברים לא ראויים וקללות".

"שיח רעיל"

את השיימינג הזה גילתה ויינר באופן מקרי מפליטת פה של ילדה שהיתה באחת הקבוצות האלה. "נכנסתי להלם, המוח לא הצליח לקלוט כזה רוע. לא האמנתי שהשם שלי והתמונה שלי שם, וכל מה שכותבים עלייך - זה אני. לא הייתי מסוגלת לקרוא, אבל הסקרנות גברה והמשכתי לקרוא עוד ועוד, כשכל מילה שכתובה שם פשוט קרעה לי את הלב".
הצלחת להבין מה היה המניע לשיימינג שעשו לך?
"אני בן אדם שעומד על שלו, במיוחד מבחינת ערכים, וכנראה שהיו כאלה שלא קיבלו את זה. זה ההסבר שלי. אחרי שבדקתי, לדבריהם, הם עשו זאת בגלל שהערתי להם על התנהגות לא הולמת. אבל מה שהטריד אותי במיוחד לא היה המעשה עצמו, אלא העובדה שאף אחד מהנערים והנערות שנחשפו לעמוד לא יצא נגד המעשה ולא גינה את מקימי העמוד. להפך, רבים בחרו להשתתף בשיח הרעיל".
איך האירוע השפיע עליך?
"נורא. בכיתי המון. היה לי קשה להכיל את הסיטואציה, בפרט שכל האירוע התרחש בתקופה בה למדנו בזום לבגרויות, תחת תקופת הבידודים. לא הייתי מסוגלת להשתתף בשיעורים. החרם שחוויתי היה בריונות לכל דבר. אפשר להתרסק מזה. לשמחתי, אחותי הגדולה, המשפחה וחברות קרובות תמכו ועזרו לי להתרומם".
2 צפייה בגלריה
תחושת העלבון מלווה אותה עד היום. מישל ויינר
תחושת העלבון מלווה אותה עד היום. מישל ויינר
תחושת העלבון מלווה אותה עד היום. מישל ויינר
(צילום: נחום סגל)
אחרי שהצליחה להרים את עצמה מתוך החוויה הקשה, ויינר בחרה לקחת את הכאב להקמת מיזם שיחבר בין קבוצת ילדים שמתמודדים עם חרם ושיימינג לבין מנחים הלומדים בכיתות י' ומעלה, שעברו חוויות דומות. לפרויקט שיזמה כחלק מחברותה בארגון LEAD, המסלול לפיתוח מנהיגות, קראה 'להזיז הרים'. מטרתו לסייע לנפגעים צעירים להתמודד עם הטראומה הנפשית הכרוכה בשיימינג, שפוגעת קשות בדימוי העצמי, בתחושת המסוגלות ובאמון כלפי הסביבה. הפרויקט סייע לה להתמודד עם החוויה האישית הקשה שעברה, ולמרות זאת היא מעידה שתחושת העלבון מלווה אותה עד היום.

"הצקות והחרמות"

ספרי על הפרויקט שהקמת.
"במסגרת המיזם בחרתי מנחים משכבת י״א שמלווים קבוצות של חניכים בכיתות ז'-ח', שכבת הגיל שבה נפוצות תופעות מסוג זה, ושחוו בעצמם בריונות ברשת, הצקות, וחרמות. המצוקה שחוו מביאה אותם להבין בצורה הכי טובה מה עובר על הנפגעים. הם מדברים בגובה העיניים, נמצאים בשבילם, מקשיבים, מכילים, ומעבר לכך מספקים להם כלים מקצועיים שיאפשרו להם להתגבר על החוויה בעזרת מעגלי שיח, סימולציות ואסטרטגיות תגובה".
מי סייע לך במיזם?
"מלבד הסיוע שקיבלתי מ-LEAD, גייסתי לטובת זה פסיכולוגית קלינית המתחמה בתחום העזרה הנפשית, היא נפגשת עם המנטורים ומספקת להם הכשרה לשיפור השיח, וכלים וזיהוי אותות מצוקה של נפגעי בריונות ברשת".
עוד לפני גיבוש הפרויקט הספיקה מישל לסיים את לימודיה בטכניון בהצטיינות (כשהיא בת 17.5 בלבד), ולהתנדב במד"א. היא אותרה כבעלת פוטנציאל מנהיגותי גבוה, והקימה את הפרויקט כחלק מחברותה בארגון LEAD - המסלול לפיתוח מנהיגות, שקם לפני שני עשורים במטרה להקים את דור ההנהגה הבא של ישראל. "הצטרפתי לתוכנית לאחר שהגשתי מועמדות, והתקבלתי יחד עם 120 בני נוער שנמצאו מתאימים מתוך 6,000 מועמדים".
קראו גם >>>
מה אתם עושים בפועל?
"תוכנית ההכשרה נמשכת שנתיים ומובלת על ידי מנחים מקצועיים שתפקידם לפתח את תכונת המנהיגות. כחלק מהתוכנית מתבקש כל משתתף ליזום פרויקט משלו המשלב ומשפיע על בני נוער. היה לי ברור במה אני רוצה לטפל. הכלים שקיבלתי סייעו לי לנתב את החוויה האישית הלא פשוטה שעברתי עבור צעירים אחרים".
נשמע שאת מאוד עסוקה.
"אני בעומס תמידי, ויש לי יומן צמוד. לוח הזמנים החודשי שלי נחלק לדקות. לפעמים זה בא על חשבון דברים אחרים, למשל אם חברות שלי יוצאות לבלות ולי יש פרויקט לעבוד עליו, אז אני לא אצא. אבל זה הכול מתוך בחירה שלי. יש לי המון מטרות מול העיניים, אחת מהן היא להרחיב את המיזם כדי להגיע ולסייע לכל מי שחווה בריונות ברשת. מי שזקוק לעזרה או רוצה להצטרף, מוזמן להיכנס לעמוד האינסטגרם 'להזיז הרים'. אני בכל מקרה רק התחלתי, ולא מתכוונת להוריד את הרגל מהגז".