הטילים המאיימים בימים אלה על חיפה מחזירים את משפחת סלום 17 שנים אחורה, לשנת 2006 ומלחמת לבנון השנייה שגבתה את חייו של חמודי "דון" סלום.
ב-6 באוגוסט 2006, ימים ספורים לפני תום המלחמה שוגר טיל מלבנון על ידי חיזבאללה. הטיל פגע ישירות בבית משפחת סלום ברחוב קיסריה בשכונת ואדי ניסנס בשעה 19:50.
האחות מונירה סלום משחזרת: "שמענו על טיל שפגע קודם לכן בבית בחיפה, והתיישבנו לראות חדשות בשעה 20:00 ולהתעדכן איזה בית נפגע. פתאום שמענו אזעקה ומיד אחריה נפל הטיל בחצר הבית שלנו".
באותו הזמן הבן חמודי, בדיוק חזר הביתה. "הוא לא נפגע מהטיל ומיד מיהר להיכנס הביתה להציל אותי ואת אמא, אבל אז התפוצצו ארבעה בלוני גז בכניסה לבית וחמודי נפגע".
חמודי, בן 40, רווק ומציל מוכר בחיפה, נפגע קשות מכוויות. אחיו ח'אלד ובנו מחמוד הספיקו להגיע למקום ופינו אותו באמבולנס פרטי לבית חולים בני ציון, ומשם הוא הועבר לבית חולים רמב"ם שם אושפז ביחידה לטיפול נמרץ.
האמא פתחיה, 84, לקתה באותו אירוע בדום לב והאחות מונירה נפגעה מרסיסים ברגליה. חמודי שכב בבית החולים במשך 13 חודשים עד שנפטר ב-30 באוגוסט 2007 והיה הקורבן ה- 156 במלחמה.
כתוצאה מנפילת הטיל בית משפחת סלום קרס ונהרס כליל. מונירה: "לא נשאר זכר מהבית. הבית שלנו הוא בית ישן מאוד ולא היה בו מקלט או מרחב מוגן. כך המצב גם בשאר הבתים בשכונת ואדי ניסנס. בקרבת הבית היה מקלט ציבורי שבכלל לא היה מוכן לשימוש".
"המקלט סגור"
לדבריה, מאחר שבית המשפחה יצא מכלל שימוש, הם נאלצו להתנייד ממקום למקום. "במשך שנה שלמה היינו ללא קורת גג, חיפשנו פתרונות למגורים. אמא שלי עברה לאחותה, אני עברתי לגור במלון בו עבדתי עד שקיבוץ החותרים בו אבא עבד אימצו אותנו ונתנו לנו קרוון לגור בו", מוסיפה מונירה, העובדת כמנהלת יחסי ציבור במלון "יערות הכרמל".
במקביל משפחת סלום נלחמה ונאבקה קשות בדרישה שהמדינה תבנה להם בית חדש. מונירה: "הפעלתי לחץ כבד על העירייה והממשלה. כאשר אחי נפטר התעקשתי שההלוויה תצאה בדיוק מהמקום בו נהרג ואחרי 10 ימים יהב החליט לבנות את הבית על חשבון העירייה וכך היה. הבית נבנה מחדש עם מקלט והפך לבית היחיד ברחוב עם מקלט".
מאז עברו 17 שנים ועל פי תושבים בשכונת הוואדי והשכונות הערביות האחרות בעיר חיפה המצב לא השתנה ואף לא השתפר. מונירה מספרת כי אותו מקלט ציבורי שנמצא ברחוב לא שופץ ונשאר באותו המצב. "עד היום המקלט סגור, לא יודעים איפה המפתח, הוא לא מוכן, אפילו לא יודעים כמה אנשים יכול להכיל. הבתים בשכונה הם בתים ישנים ואין בהם מקלטים וחדרי מיגון. לצערי הרב מאז עברו 17 שנים ושום דבר לא השתנה אצלנו. נשארנו מופקרים".
בימים האחרונים פנה מנהל מרכז "מוסאוא" לזכויות האזרחים הערבים בישראל, ג'עפר פרח למנכ"ל עיריית חיפה בבקשה לרכישת מיגוניות והצבתן בשכונות הערביות. פרח: "לצערנו מחיר הדמים הוא תוצאה של הפקרת השכונות הערביות בידי העירייה ופיקוד העורף שלא פעלו לבנות מקלטים ציבוריים".
עיריית חיפה מסרה בתגובה: "מאז מלחמת המפרץ הראשונה לא נבנים על פי החלטת המדינה מקלטים ציבוריים בכל הארץ ומדיניות המיגון מבוססת על נוהל "הכי מוגן שיש". על מנת לתת מענה נרחב ככל הניתן לפערי המקלוט הקיימים בכל שכונות העיר עיריית חיפה החליטה להכשיר מרחבים מוגנים בחניונים תת קרקעיים, תחנות הכרמלית ומקלטים בית ספריים, לרבות בשכונות הערביות". בעירייה ציינו כי המקלט ברחוב קיסריה פתוח ועומד לרשות הציבור בעת הצורך.
