משפחת זלמנוביץ מחיפה לצד משפחות רבות נוספות ממתינות לשובם של יקיריהן משבי חמאס והשלמת עסקת החטופים.
בין השבים שאינם בין החיים, אריה זלמנוביץ זכרונו לברכה, שנחטף מניר עוז בשבעה באוקטובר לעזה, ונרצח בגיל 86 על ידי מחבלי חמאס.
בועז זלמנוביץ מחיפה, בנו של אריה ז"ל, מחכה לחזרתו של אביו מאז השבת השחורה, ומקווה כי עסקת החטופים תושלם ואביו יובא לקבורה.
זלמנוביץ נשא דברים בעצרת מחאה שנערכה במוצאי שבת בחורב חיפה, ובפתח דבריו הודה לחיילי צה"ל שלחמו, ואלו שהקריבו נפשם וגופם למען החטופים ולמען עם ישראל כולו. תודה נוספת נמסרה לנשיא טראמפ שכפה את הפסקת המלחמה.
קראו עוד:
זלמנוביץ: "736 ימים גופתו של אבא מחוללת בידי המרצחים. 48 החטופים והחטופה שימשו כבני ערובה של החמאס ושל ביבי – צמד לא חמד. שניהם שהעדיפו אדמה על אדם, שניהם שבחרו בנקמה על החמלה, ושניהם שהלכו בדרך המלחמה במקום לצעוד בשבילי התקווה.
"החטופים השבים אל חיק המשפחות לא יודעים שהם שימשו כלי בידי הממשלה להמשיך את מלחמה הנצח ואת הפיכת ישראל לרודנות. החטופים לא משערים ששימשו כלים לשרידות הממשלה שהשמידה כל ערך לאחריות ההדדית, לרעות ולקדושת החיים".
זלמנוביץ מציין כי "מי שכן עמד בצמתי הערבות ההדדית, במדרכות הרעות, מי שראה את קדושת החיים לפני הכל, מי שתמך וזעק וגרם לכך שתעל שוועתנו אל הלבבות הערלים, אלו אתם ואתן, האזרחים הנפלאים של ישראל".
"אנחנו חיים במזרח התיכון, וזה לא נגמר עד שכולם יהיו בבית - החיים לשיקום והנרצחים לקבורה ראויה. עלינו להיות ממוקדים בימים הקרובים בהתבססות הפסקת הלחימה ובשיבת החטופים, אבל המאבק לא יסתיים כאן".
זלמנוביץ מפנה אצבע מאשימה ותוקף בחריפות את התנהלות ממשלת ישראל. "736 ימים ולילות מפלצת ההפקרה נגסה בכל פה. לא רק בגופם ונפשם של השורדים במנהרות שנאחזו בשארית כוחם בתקווה; ולא רק בשרידי אהובינו שנרצחו ולא רק בנשמות המשפחות שנלחמו, היא טרפה את רוח ישראל ואזרחיה.
"השבת כולם - חיים וחללים, ואני מדגיש בלי החטופים החללים המשימה לא תושלם, והפסקת המלחמה שהשחיתה מוסרית את כולנו, וגרמה למוות מיותר של אזרחים, של חיילים ושל תושבי עזה; הם צעדים ראשונים בהצלת נפשותינו, לריפוי הקרעים בחברה הישראלית ולאיחוי השבר הערכי-מוסרי.
"לכן עלינו לקום, לשקם ולסלק את הממשלה ערלת-הלב שבחרה להקיז את דמנו על פני הפסקת המלחמה והשבת החטופים. והיא בחרה לעשות זאת מכיוון שביבי וחבר מרעיו לא רואים אתנו כאזרחי המדינה אלא כנתינים. ההפקרה הייתה המשך ישיר לתהליכים שעוברים על החברה הישראלית, לבריחה מקבלת האחריות, לאי בקשת הסליחה, ולחוסר הבושה".
זלמנוביץ מציין כי בבית הקברות של ניר עוז, ביקש בשבוע שעבר שגיא דקל חן שורד השבי מחבריו סליחה. "ואני מצטט מדבריו של שגיא: "סליחה שלא הייתי פה לשמור עליכם, סליחה שלא הייתי פה לכסות אתכם, סליחה שאני לא עוזר מספיק למשפחות שלכם שנשארו לצידי. גם מחר אזכור אתכם". למה שורד שבי צריך לבקש סליחה? למה אנחנו צריכים לעשות במקום אלה שנבחרו להיות משרתי הציבור וחושבים שאנחנו נועדנו לשרת אתם? שמרגישים שהם יכולים להתעלם מאתנו, שמותר לנצל אתנו ולרמוס את זכויותינו? למה?".
עתה עם סיום המלחמה, אומר זלמנוביץ כי הציבור יצטרך לשקם את המדינה. "במחשכי משרדיהם, הם, יועצי האופל ומכונות הרעל מתכננים את הסתערות על הציבור שנעמד מולם ודרש את השבת החטופים. המצב לא פשוט ואויבנו מסביב לא חדלו מלנסות לפגוע בישראל. אך כעת שמסך המלחמה הוסר, כך ניתן לקוות, וערוות חדלונם נחשפת, ביבי ומלחכי הפינכה יפנו חרפתם כלפינו האזרחים, והם יודעים שאנחנו יכולים להם, והם מפחדים ולכן הם מסוכנים.
זלמנוביץ: "הסופרת ויסלבה שימבורסקה, כתבה בשירה 'סוף והתחלה': "אחרי כל מלחמה / מישהו חייב לנקות. / סדר כלשהו / הרי לא יתרחש מעצמו." ואין הכוונה, כפי שאני מפרש, רק לנזקים הפיזיים והנפשיים, אלא לנזק שנגרם לחברה הישראלית ולערכיה על ידי הממשלה. הסדר הוא המעשה שאנחנו הציבור, האזרחים, חייבים להמשיך ולעשות, לבחון, לתחקר ולתקן, הרי לא כמו בבית האחרון של השיר הנפלא, לא נוכל: "בעשב שכיסה / את הסיבות והתוצאות..." לשכב לנו עם שיבולת בין שינינו ולבהות בעננים. לא נוכל".
פורסם לראשונה: 09:58, 12.10.25
