משפחת פצ'נקו
"זוהי יציאת מצרים עבורנו"
דמיטרי (46) ונטליה (46) היו מדריכי נוער וניהלו קייטנה בחרקוב, הבת אנסטסיה (24). גרים בחיפה (בתמונה עם הבת והנכד)
"בבוקר של 24 בפברואר התעוררנו מפיצוצים חזקים והמלחמה התחילה. עברנו ימים ולילות ברכבת התחתית ובמרתפים מתחת לבית, לילות ללא שינה ופחד. אז החלטנו לעזוב את חרקוב לכיוון מערב. הייתה לנו מכונית אחת ל-9 אנשים, ולקחנו עוד רכב ונהג. נסענו ארבעה ימים בפקקים ובמחסומים. חצינו את הגבול למולדובה וטסנו לישראל, שם חיכו לנו החתן והנכד שלנו. המסע שלנו נמשך 17 ימים. הגענו עם תיק אחד, כי לא הספקנו לארוז כלום. התקבלנו בחום בארץ, אנשים מביאים לנו כלי בית ואוכל. נפתחו כאן מרכזי סיוע עם מתנדבים רבים".
חגגתם פסח באוקראינה?
"לא חגגנו כמו שחוגגים בישראל. עשינו ארוחת ערב חגיגית וזהו".
איך תחגגו בישראל?
"זוהי יציאת מצרים של המשפחה שלנו. אלוהים שמר עלינו בדרכים ואיחד את המשפחה שלנו. קרובי המשפחה שלנו עדיין נשארו שם, ואנחנו מחכים שהם יבואו לארץ. נחגוג הפעם פסח שמח בבית. הבת שלנו קונדיטורית, אז יהיה גם טעים מאוד. נהיה עם בתנו, החתן והנכד".
משפחת סגירוב
"ברחנו מקייב ברגע האחרון"
יהושע (35) משגיח כשרות, דאשה (33), הילדים בת 7, בן 4 ובת 3. ברחו מקייב והגיעו לארץ לפני שבוע, ומאז הם נמצאים במלון טאוור בהדר
"ניסינו לחכות לצאת השבת, אבל ההפצצות לא השאירו לנו ברירה, ונאלצנו לברוח באמצע היום. התקיפות התגברו מאוד כבר ביום שישי, ונאלצנו לישון בלילה עם הילדים במקלט. בבוקר עוד הספקנו להתפלל בבית הכנסת, אבל בצהריים קבלנו טלפון מחבר שאמר לנו דחוף לצאת.
"20 דקות לפני שפוצצו את האזור שלנו, הצלחנו לברוח. אנחנו קהילה גדולה של חב"דניקים, וקיבלנו הודעות שמי שיכול לברוח, כדאי לעשות את זה מהר. אנחנו עם שלושה ילדים קטנים, מיטלטלים בדרכים. חבר שלי נתן לנו את האוטו שלו, לקחנו איתנו ציוד ועזבנו מהר את קייב. הגענו למולדובה, אחר כך לרומניה ומשם לישראל, נסיעות של שעות ארוכות בדרכים".
איך חגגתם פסח באוקראינה?
"יש קהילה גדולה של יהודים, ותמיד ציינו סדר פסח עם הרבה אנשים, אפילו אירוע גדול של 400 איש באולמות גדולים ומפוארים בקייב. תמיד סדר כהלכתו".
איך תערכו את הסדר כאן?
"הזמינו אותנו ביחד עם עוד משפחות אוקראיניות לעשות סדר פסח בכפר סיטרין, ואנחנו מאוד מתרגשים".
משפחת רייז'ניק
"ברוסיה לא חגגנו פסח בכלל"
בוריס (39) מהנדס, אנה (38) כלכלנית, אליסה (16). הגיעו לארץ לפני שבועיים, ומחפשים דירה לעבור אליה
אנה: "אנחנו מנסים להתרגל לחום הישראלי, אבל בסך הכל נחמד מאוד ואנחנו נהנים מהשמש. כשהגענו לארץ הביאו אותנו לחיפה, אבל לא החלטנו עדיין אם נישאר כאן, זה תלוי היכן נמצא עבודה. אין לנו כאן משפחה, אבל יש חברים שהגיעו לפני מספר שנים, ואנחנו נעזרים בהם".
בוריס: "רצינו לעזוב את רוסיה בגלל כל מה שקורה באוקראינה. מצב הרוח השתנה, לא יכולנו לראות את זה. גם החברים שלנו שנשארו שם מרגישים את התסכול, רק שאף אחד לא יכול להגיד כלום, ובטח שלא שואלים לדעתנו".
חגגתם פסח ברוסיה?
"לא חגגנו פסח בכלל. פשוט עשינו ארוחה משפחתית".
איך תחגגו בישראל?
"אנחנו מקווים שנוכל בפעם הראשונה לערוך סדר פסח כמו שמקובל, ולעשות את זה בדירה שנמצא. יכול להיות שנעשה פסח עם חברים".
משפחת נלוטוב
"השבוע למדנו להכין מצות"
נטליה (41) מעצבת אופנה ומתרגמת, הבת מרתה (9) (האב דניס לא בתמונה). הגיעו מהעיר קלילינגרד ברוסיה
"החלטנו לעזוב את רוסיה בגלל המלחמה, והגענו לישראל על אף שאין לנו כאן קרובי משפחה. בחרנו לגור בחיפה כי לפי התמונות ראינו עיר ירוקה ונעימה. שכרנו דירה בנווה שאנן, ואנחנו אפילו רואים את הים מהחלון.
"לא פשוט לנו עם השפה. אנחנו לומדים עברית באולפן, ומרתה בכיתה ג' בבית הספר יזרעאליה, ומנסה למצוא חברים חדשים. השבוע במרכז קליטה היה אירוע מרגש, לימדו אותנו להכין מצות. אנחנו רוצים להתאקלם פה, אוהבים את הארץ ורוצים ללמוד כמה שיותר. הבאנו איתנו גם את החתול והכלב, למרות הדרך הארוכה".
חגגתם פסח ברוסיה?
"לא חגגנו בכלל, ולא ידענו כל כך איך לחגוג".
איפה תחגגו בישראל?
"זה החג הראשון שנעשה כמו שצריך, בארץ, בדירה שלנו, ממש לפי המסורת. אנחנו מאוד אוהבים לשמוע את ההיסטוריה על העם היהודי שמספרים לנו באולפן. הסבירו לנו איך עורכים סדר פסח. מרתה הייתה מאושרת, היא אפילו ביקשה שנתחיל להדליק נרות שבת".
משפחת שבידק ומאנצ'נקו
"בפסח נודה שיצאנו מהתופת בשלום"
מרגריטה (82) ובתה אינה (62) עלו מקייב, מתגוררות במלון, והשבוע עברו לדירה בהדר
מרגריטה: "ב-24 בפברואר, בארבע בבוקר, התעוררתי מהפצצות קשות. התיישבתי על המיטה, פתחתי את הטלוויזיה וראיתי. התחילו הפצצות של בתים, בית חולים, גנים, בתי ספר. כל מה שהיה קשור לאזרחים, הופצץ. ברחנו כשבחוץ כפור אימים, אפילו לא הספקנו לקחת בגדים. התלבשנו עם המעילים, לקחנו תעודות ונסענו. הדבר שהכי הדהים אותי זה שהתקשרנו לקרובים שלנו ברוסיה ואנחנו מספרות להם על מה שקורה בקייב, והם אומרים לנו איזה שטויות, אתם משקרים, לא קורה שום דבר. בגלל זה גם ניתקנו קשר איתם".
אינה: "היה לנו ברור שאנחנו מגיעות לישראל, בגלל שהבן שלי גר פה בחיפה, עם אשתו והילד. לכן בחרנו להגיע לחיפה. קיבלו אותנו מאוד יפה, הרבה מתנדבים, וכולם מנסים לעזור לנו".
איך חגגתם באוקראינה?
"לא עשינו סדר פסח אמיתי, היינו עורכים ארוחה, אבל לא יותר מזה".
והשנה?
"נהיה ביחד עם הבן, כלתי והנכד כאן בחיפה. העיקר שנשב יחד סביב שולחן ונודה שיצאנו מהתופת בשלום".
משפחת אוטמחוב
"חג ראשון בלי אבא"
אוקסנה (34) מוכרת בחנות, הילדות מריה (10) ואווה (5). עלו לארץ לפני שבועיים מאודסה. הבעל בוריס (36) נשאר מאחור, כי אוקראינה לא מאפשרת לגברים מתחת לגיל 60 לצאת מהמדינה
"נתנו לנו 15 דקות לאסוף דברים מהבית ולצאת אל האוטובוסים. היום העיר אודסה התרוקנה מילדים ונשים, נשארו שם רק גברים. אני אמא לבד עם שתי בנות, בלי בעל בארץ זרה, וקשה לי. אנחנו מדברות איתו כל יום. הוא מראה לנו סרטונים של הפצצות שהוא מצלם מחדר השינה שלנו. אני רואה את העיר שלנו נחרבת. תחושה קשה. אף אחד לא העלה בדעתו שדבר כזה יכול לקרות. הילדות נכנסו לסטרס גדול, לעזוב את העיר שבה נולדו, את הבית, את אבא, את בית הספר והחברות. הכל התהפך ברגע.
"כרגע התאכסנו לזמן מוגבל במלון קטן בהדר, אך תוך זמן קצר נצטרך לעזוב ולעבור לדירה שכורה. אני מנסה להיות אופטימית. מקווה שהכל יהיה בסוף בסדר, והילדות ייכנסו לבית ספר ולגן".
איך חגגתם פסח באוקראינה?
"תמיד עשינו יחד עם ההורים ארוחת ערב גדולה וחגיגית".
איך תחגגו השנה?
"נעשה את החג במלון, אולי ביחד עם אורחים נוספים. נתפלל ונקווה שבעלי ייצא משם מהר, כדי שנוכל להרגיש באמת את היציאה לחירות".
משפחת אגנצוב
"הגענו רק עם הבגדים שעלינו"
סבטלנה (43) בעלת קונדיטוריה טבעונית, סרגיי (45) כלכלן, אנטון (9)
סבטלנה: "החיים שלנו היו נפלאים. ניהלתי עסק מצליח, היה לנו בית משלנו. הבן הגדול סטודנט, ואפילו תכננו לעלות לארץ אחרי שיסיים את הלימודים. ב-2 במרץ החלו ההפצצות, לא היה מים וחשמל. בקור מינוס 2 מעלות, שמנו מזרון במטבח וישנו עם בגדים כולנו ביחד, כדי להתחמם.
"אחרי שבועיים הגיעו אנשים שאמרו שעכשיו יש אוטובוסים וחייבים לברוח. באותו יום הבתים לידינו קרסו וברחנו מהבית רק עם הבגדים שלבשנו, דרכונים ותעודות. כשיצאנו מהבית, כל העיר היתה מלאה בגופות, מכוניות שרופות. היה ריח של שרוף ואבק באוויר. בדרך החלפנו כמה אוטובוסים. כולם היו מלוכלכים, כי שלושה שבועות לא התרחצנו ולא חפפנו את הראש. כרגע אנחנו במלון בחיפה, אבל בקרוב ניאלץ, כמו כולם, לעבור לדירה משלנו, ולבנות את החיים שלנו מחדש".
איך חגגתם את החג באוקראינה?
"לא משהו מיוחד. ערכנו ארוחה חגיגית, וזהו".
איך תחגגו השנה?
"נהיה במלון ונערוך את הסדר כפי שנהוג כאן. בעיקר נציין ונחגוג את זה שנשארנו בחיים".
