"המסר שלי לכל ההורים הוא שאם ילדיהם נוסעים באופניים חשמליים, קורקינטים, כל כלי רכב דו גלגלי שישברו אותו מיד, אחרת הם יישברו כמוני, אני לא יודע איך להמשיך מפה. הלב שלי בנוי משלושה נתחים, שלושת הבנים שלי ואחד מהם נעקר", אומר אלי גרוס ופורץ בבכי, בראיון עימו ביום שני השבוע, בעת שישב שבעה על בנו ליאור, רק בן 14 אשר נפצע ונהרג בעת שרכב על אופניו החשמליים והתנגש במשאית חונה בדרך יד לבנים.
התאונה אירעה ביום חמישי בסביבות 18:00. חובשים ופרמדיקים העניקו טיפול רפואי ראשוני לליאור ששכב על הכביש כשהוא מעורפל הכרה וסובל מחבלת ראש. ליאור פונה לבית החולים רמב"ם שם נאלצו לקבוע את מותו. הוא נטמן ביום ראשון בבית העלמין בנשר.
"למעשה הוא היה בדרך אליי", אומרת האם אנה. היא ואביו של ליאור גרושים ושניהם מתגוררים בנווה שאנן. "אני מתקשרת לליאור והוא לא עונה לי, אני רגילה שהוא לפעמים היה 'מסנן' אותי, חשבתי שהוא כבר הגיע אליי הביתה, אכל משהו ונרדם ושהוא יחזור אליי עוד מעט. ואז אבא שלו מתקשר בהיסטריה וצורח 'אנה, ילד, תאונה רמב"ם'. חברה לקחה אותי מיד לבית החולים, הרופאים יצאו ובישרו לי את הבשורה. רציתי שאלוהים יקח אותי באותו הרגע".
אנה מספרת על קשר הדוק ומיוחד עם בנה: "ליאור היה מחובר לי לחבל הטבור, מתפנק עליי, צוחקים יחד. הייתי כמו חברה, כל מה שביקש נתתי, רק חזרנו מאילת שם הוא צלל עם דולפינים, קיבל טלפון חדש והרבה חוויות. אם הייתי יודעת שיקרה דבר כזה הייתי אומרת לו: 'זה או אני או האופניים', אני אומרת לכל האמהות: 'תשמרו על הילדים שלא יתקרבו לכל מה שהוא על שני גלגלים, אפילו אופניים זה מסוכן. ימח שמו של מי שהמציא את הכלים האלה".
תחושת בטן
לפי נתוני ארגון בטרם לבטיחות ילדים, משנת 2018 ועד היום נהרגו 6 ילדים ובני נוער מתחת לגיל 16 ברכיבה על כלים חשמליים. יום לפני התאונה התנהל ויכוח גדול בין ליאור ואלי שסירב בתוקף שייסע באופניים.
אלי: "ממש התנגדתי לזה, רציתי להשבית אותם, כאילו הרגשתי והיו לי סימנים שמשהו רע עומד לקרות. למחרת אני מקבל שיחת טלפון מאמו של חבר של ליאור, שגרה פה ברחוב טבנקין, שסיפרה לי שהייתה תאונה עם אופניים חשמליים ושיש חשש שזה ליאור. כשיצאתי מהבית הייתה לי תחושה שזו לא תאונה קלה, שאני לא אראה יותר את ליאור".
אלי: "אני לא יודע מאיפה היו בי את הכוחות לנסוע לשם. כאילו מלאך תפס את ההגה של הרכב במקומי. הגעתי וראיתי את העוצמה של המכה על דופן המשאית. היא עמדה במקום שחונים רכבים פרטיים ואני בטוח שאם לא הייתה חונה שם, זה לא היה קורה".
כפי שדווח לו, ליאור התנגש בעוצמה בקצה המשאית ופניו הוכו על ידי הפגוש שלה, ומסה עצומה של ברזל. המשפחה טוענת שהמשאית חנתה במקום שלא מיועד לה כלל. "אני אומר להורים, עדיף שהסירוב שלכם לאופניים יכאב לילדים מאשר שאתם תבכו", הוא שוב פורץ בבכי, "אני בן 50, רוכב אופנוע לשעבר וגם אני נפגעתי בתאונה, נשברו לי שלוש צלעות, הכבד שלי נפגע ולמזל עבר באותה העת אמבולנס במקום והציל אותי. זה היה בשנת 1993, קשה להילחם עם הדור של היום ולהסביר להם על סכנות הרכיבה בדו גלגלי. הם חושבים שהם מעל, שאנחנו זקנים".
ליאור למד בבית ספר דינור, ילד אהוד ומקובל, מלא אהבה ונתינה. "הוא לא עזב אותי, אהבנו מאוד", מספרת מזל, סבתו של ליאור. "כמה שהיינו קשורים, כל יום מדברים ונפגשים. היה בא אליי, מטפל בי, כשהייתי בשיקום ב'בית בלב' לא עזב אותי. ממש מלאך, אהבנו לדבר, לצחוק. כשהיו בהמתנה כדי שאקבל מדלל דם היה משתגע אם היו דוחים את התור שלי, יושב לידי ומחכה לראות שלא מכאיבים לי. איזה ילד הוא היה".
קראו גם:
הכאב הזה
סבו מצד אביו של ליאור הוא נוצרי אולם ליאור היה מחובר ליהדות, חיבר את כל הילדים סביבו וגיבש עשרות נערים מהשכונה ללמוד יחד שיעורי תורה. הוא נהג להתקשר לרב ולהגיד לו: 'אנחנו מחכים לך לשיעור' וגם הרב בכה על מותו, מספר אלי. ליאור הותיר אחריו עוד שני אחים, אוראל בן 21.5 ושמעון דניאל בן ה־13. "היינו רבים לפעמים כמו אחים, אבל מאוד אהבנו, הוא תמיד יישאר לי בלב ואני רוצה שהוא יעשה סימן שהוא עדיין פה. אהבנו לטייל ביחד, בשבת היינו במעיינות בצפון. חברים שלו מאוד מתגעגעים אליו, אתמול היו בלוויה 150 ילדים". במשך השבוע חברים הקימו אנדרטה מאולתרת במקום התאונה, מתאספים מדי ערב עם נרות נשמה".
אנה: "ליאור לא היה עוד ילד בשכונה. הוא היה הלב. נער יפה שכולם הכירו אותו, דמות כריזמטית שתמיד עזר לחלש. זה לא היה הילד, אלא 'המאהב' שלי. כאילו לא הייתי צריכה גבר, כי ליאור תמיד דואג לי, אומר שאני המלכה שלו, הכתר שלו, שאין אישה יותר חשובה לי ממנו, שהוא רוצה להיות איתי כל החיים. כל מה שביקש ממני קיבל, אבל היה כזה נשמה של ילד שהגיע לו כל דבר שהוא קיבל ואני לא אומרת את זה כי הוא הבן שלי. הייתי הכי קשורה אליו, כאילו לקחו ממני חתיכת בשר, אין לי אפילו מילים לתאר את הכאב הזה".
אנה שרק בת 45 אומרת שהיא מרגישה שהזדקנה ב-20 שנה. "בטח עוד מעט אני איראה בת 60 פלוס. פעם הייתי יפה". ביום שזה קרה ליאור ישן אצלה, בבוקר נתנה לו כסף כדי שיקנה בורקס כמו שהוא אוהב. הוא חזר לבית אביו כדי לקחת את האופניים והיה אמור לחזור אליה. "אני רוצה להזהיר את כולם בפני האופניים הקטלניים. צריך להוציא חוק שמי שנוסע על אופניים כאלו או קורקינטים חשמליים ילך לכלא. כי זו התאבדות".
