לפני שנה סערה העיר בעקבות אחד ממקרי האונס המזוויעים שידעה חיפה. השבוע גזרו שופטי בית המשפט המחוזי את דינו של מי שהורשע במקרה אונס על פי הודאתו, שחר רימוני בן ה-22. בית המשפט הותיר חלק מפרטי המקרה חסויים כדי לשמור על פרטיותה של הנאנסת בת ה-10 שעברה את הנורא מכל, וכעת נעשים מאמצים כדי לסייע לה לשקם את חייה.
מגזר הדין עולה כי ב- 6 ביוני לפני שנה, בשעה 4 לפנות בוקר, הגיע רימוני לבניין בו מתגוררת משפחת הילדה. כשהבחין בחלון פתוח בסלון דירת המשפחה, פרץ אליה כדי לגנוב רכוש. תחילה הוא ניגש למטבח, הוציא סכין מאחת המגירות ולקח אותה כדי לפתוח באמצעותה ארונות נעולים. על פי כתב האישום, הוא הסתובב בדירה ונכנס לחדרים נוספים, עד שהגיע לחדרה של הילדה, שם הבחין בה ישנה במיטתה, סגר אחריו את הדלת, ניגש אליה והחל לגעת ברגליה. היא התעוררה משנתה בגלל המגע, ואז תקף אותה וביצע בה את זממו.
במסגרת עסקת טיעון הודה במיוחס לו, ויפצה את הילדה ב-100 אלף שקל. בעוד גזר הדין הוביל כנראה לסיומו של ההליך המשפטי בפרשה, האירוע החמור ילווה את משפחת הילדה שנאנסה לאורך שנים רבות, וכל תשומת הלב של המשפחה תופנה לשיקומה. מנגד, במשפחת האנס, ינסו להבין איך יצאה מקרבה אדם שכזה, איך, קורה שבוגר עירוני ה', שהתגייס לצבא, ולו שתי אחיות, הופך למפלצת שדורסת נפש צעירה ללא גילוי רחמים.
הוריו של האנס נכחו בדיון השבוע. לאחר גזר דינו התראיינה זהבה רימוני "לידיעות חיפה": "אנחנו משפחה נורמטיבית. אנחנו לא מכירים את הצד הזה של מעצרים וכלא, בתי משפט, שירות בתי הסוהר, תקשורת. קשה לנו מאוד כי אחרי הכל הוא הבן שלנו. 17 שנה בכלא זה חתיכת תקופה. הבן שלי ייכנס לכלא בגיל 22 ויצא כשיהיה בן 40. בחודש הבא הוא אמור לחגוג יום הולדת. יחד עם זאת הגינוי שלי למעשה מגיע כמעט באותה נשימה. שחר בכה והצטער אבל הוא התנהג כמו חיה רעה ומרושעת. תביני, יש לי בבית שתי בנות. אני מבינה מה זה".
זהבה, מורה לחינוך מיוחד בית ספר יסודי בחיפה, מספרת כי שום דבר ממה שעשה בנה באותו לילה לא היה צפוי. "היינו בשוק. אין לי מושג למה הוא בכלל הגיע לשם. אחרי המקרה לא ישנו במשך לילות ובכינו בלי הפסקה. פתאום אתה מתעורר באמצע יום בהיר למשהו נורא".
"אני כועסת עליו"
בשנה האחרונה הפכה זהבה בעל כורחה מאמא של שחר לאמא של אנס. המפגשים עם בנה עברו מהבית לכלא השרון.
זהבה: "אף אחד לא הסביר לנו כלום. אין עם מי לדבר. קשה מאוד לתאם ביקורים, ועד שמגיעים יש לנו חצי שעה להיות איתו, כשיש חלון באמצע. מרגע שהוא נעצר ועד היום לא חיבקתי אותו פעם אחת. זה כמו בסרטים, עד שאפשר לבקר ועד שנפגשים, אז יושבים אחד מול השני מול חלון משוריין ומדברים בטלפון. 9 חודשים הוא לא ראה אף אחד מהמשפחה פנים מול פנים, ולא קיבל חיבוק מאף אחד. אנחנו משפחה רגילה, אנחנו לא מהעולם הזה של בתי סוהר, ולא עשינו שום דבר לאף אחד, אבל מתנהגים אלינו כאילו אנחנו מוקצים או עבריינים. אני לא יודעת עם מי אני יכולה לדבר על זה".
את כועסת עליו?
"כן. ברור שאני כועסת עליו, וזה הגיוני שאני אכעס עליו. מי רוצה כזה דבר? מי עושה כזה דבר? החיים של המשפחה שלנו התהפכו. מי שנפגע כעת בעיקר זה אנחנו. שחר ייכנס לכלא וזהו. אבל אנחנו כאן בחוץ וחוטפים את כל המבטים והשאלות וצריכים להמשיך לחיות".
איך מגיבים במשפחה?
"האחיות שלו מקבלות את זה קשה מאוד. הן אלה שיצטרכו לחיות עם זה. אני כבר זקנה. הוא יצא בעוד 17 שנה, לא בטוח שעוד נהיה פה. אבל האחיות שלו עוד צעירות. עצוב לנו נורא. הוא היה ילד מקסים מדהים. מי היה מאמין".
זהבה רימוני: "החיים של המשפחה שלנו התהפכו. שחר ייכנס לכלא וזהו, אבל אנחנו כאן בחוץ וחוטפים את כל המבטים והשאלות"
עו"ד אלי סבן המייצג את שחר רימוני: "אין ספק שמדובר במקרה חמור מצער וחריג. התביעה ביקשה להטיל עונש שיהיה קרוב ל־ 25 שנות מאסר אך ביהמ"ש התחשב בהודאתו המיידית של הנאשם, הפקדת 100,000 שקלים בטרם גזר הדין ובשאר הנתונים שהצגתי וגזר את העונש שהוטל בהתחשב בכך. אנחנו נשקול הגשת ערעור לאחר קריאת גזר הדין על כל פרטיו".
עו"ד מיכאל כרמל המייצג את משפחת הילדה: ״מדובר באדם שביצע מעשים מפלצתיים שראוי שלא יראה אור יום מחוץ לכלא. לצער המשפחה החוק במדינת ישראל מקל יתר על המידה. זו נחמה קלה שהאיש הזה יורחק מהציבור לתקופה הזו״.
