"החל מהשבוע התחיל הרוצח של הבת שלי, בהליך שיקום. בית המשפט שיחרר אותו מאזיק אלקטרוני ואיפשר לו שתי יציאות של שלוש שעות ביום מהבית, כדי להתאוורר. מסכן, חייב אוורור. הכל בסדר, הוא פצע, הרג, ברח, והנה הוא ממשיך בחייו. לי נעצרו החיים, בוכה כל היום ולא מצליחה להתאבל על עמית, היהלום שלי, שהוא רצח.
"אני מצפה שהפרקליטות תילחם בשבילי, שימצאו את הפרשנות הנכונה כדי שהוא לא יימלט מהעונש. יש לי תקווה שהוא ישלם על מה שעשה, מגיע לעמית הצדק הזה, בת טהורה עם עיניים כחולות שאמרו כל כך הרבה, קצינה למופת, שלא הגיע לה לגמור כך את חייה". כך אמרה השבוע, בריאיון ראשון, תמי איטח, אמה של סגן עמית איטח ז"ל, שנהרגה בתאונת דרכים מחרידה בפברואר השנה.
הדברים נאמרו על רקע החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה להקל בתנאי המעצר של עו"ד ראפע אסלאן (29), בנו של פייסל אסלאן, הבעלים של 'פייסל הגדול' בנהריה, שנאשם בגרימת מוות ברשלנות, גרימת חבלה של ממש, הפקרה ושיבוש הליכי משפט בהקשר לתאונה שבה נהרגה עמית איטח (20) ונפצעו שני נוסעים נוספים. השופט ציין, כי בסעיף החמור בכתב האישום, הפקרה, יהיה קושי לתביעה להוכיח, לאור החלטה תקדימית של בית המשפט העליון.
עמית הייתה הבת האמצעית של תמי ואבי איטח, תושבי ההרחבה בקיבוץ אדמית, אחות לעידו, בן 24, ועילאי, בת 15. היא גדלה בנהריה אבל למדה בקיבוץ שמרת, שם נולדה אמה תמי, ולאחר מכן בבתי הספר האזוריים.
תמי: "מגיל קטן מאוד עמית היתה דעתנית, ידעה מה היא רוצה, חייכנית, לבבית, תמיד מוכנה לעזור. בבית הספר תמיד ידעה לגשר, כששניים רבו ביניהם הזמינו את עמית לפשר. ילדה מוארת, לכל מקום שנכנסה הקרינה אור וחום, הייתה הילה סביבה. תמיד חשבה חיובי, ואם דבר העיק עליה, היא ידעה לחפש את הדרך לשנות אותו. היא אהבה חברים, טיולים, תמיד עם תרמיל על הגב לאורך הנחלים בצפון".
המילים האחרונות
בכיתות י'-י"א הדריכה עמית בתנועת בני המושבים, אהבה את התפקיד והתגאתה בעשייה עם הילדים, אותם לימדה על ערכים ואהבת הארץ.
6 צפייה בגלריה
"קצינה למופת, שלא הגיע לה לגמור כך את חייה". סגן עמית איטח ז"ל
(צילום: באדיבות המשפחה)
תמי: "לפני הצבא עשינו טיול בנות - אני, אימא שלי, עמית ועילאי, נסענו לתאילנד, שלושה שבועות של כיף".
עמית התגייסה לחיל המודיעין ועשתה תפקיד מסווג ומשמעותי, ויצאה לקורס קצינות של חצי שנה. תחילה שירתה בפיקוד צפון, ואחרי קורס הקצינים שובצה לפיקוד דרום.
תמי: "היא קצת חששה, מקום חדש, אנשים חדשים. היא שירתה ב'שומר החומות' והצליחה להדביק את כל הפערים, למרות שהייתה חדשה לגמרי בתפקיד מאוד משמעותי. בגלל שהייתה מוערכת, התחילו לדבר איתה על המשך שירות בקבע".
עמית הייתה מגיעה לחופשות בסופי שבוע, בימי חמישי בערב. ההורים היו אוספים אותה מתחנת הרכבת בנהריה לבית באדמית. לרוב הייתה נשארת קצת עם ההורים, מתארגנת ונוסעת לקיבוץ אילון, לחבר שלה, שחר, לוחם בצנחנים, אותו הכירה עוד בבית הספר.
"בשבת ההיא, עמית הגיעה עם שחר לאכול, כמו תמיד. באותו יום בעלי, אבי, היה קצת חולה ונשאר בחדר. לפני שיצאה, אמרתי לה, לכי תגידי שלום לאבא, היא נכנסה ושאלה, 'אבוש, הכל בסדר, צריך משהו'. אבי אמר שהכל בסדר, אמר לה תשמרי על עצמך. היא נישקה אותו, אחר כך אותי ויצאה. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה".
לאחר מכן נסעה עמית עם שחר לכפר יאסיף, לקנות כנאפה. לתמי הסתבר שזה היה נוהג כמעט קבוע שלהם, שלא ידעה עליו. אחר כך חזרו לאילון, והחליטו לצאת לסרט בנהריה. לשחר ועמית הצטרף ים, חבר מהשכבה, ששירת כמדריך לנהיגה מבצעית.
בדרך חזרה מהסרט קרתה התאונה. הרכב שבו נסע ראפע אסלאן, שבדיוק חזר ממסיבה, התנגש ברכב של שלושת הצעירים.
"מה זה לא הצלחנו?"
באותה שעה תמי ואבי ישנו בביתם באדמית. "לא ידענו שהיא יצאה לסרט, חשבנו שהיא ישנה באילון. שלחתי לה הודעה שתעדכן כשהיא תהיה למחרת ברכבת לבאר שבע.
"בסביבות 2.30 התקשר הטלפון הנייד שלי. מזכירת הקיבוץ התקשרה ואמרה שעמית הייתה מעורבת בתאונה ועלינו לנסוע לבית החולים. לא אמרו שוב דבר מעבר לכך. צלצלתי לאמא של ים, שהייתה כבר בבית החולים, ואמרתי לה שאנחנו בדרך. לא הייתה לי הרגשה רעה, להיפך, אמרתי לאבי שהכל בסדר, בטח שברה יד או רגל. אבי היה פחות אופטימי ואמר שאין לו תחושה טובה.
"כשהגענו לבית חולים, שמעתי את אחד השומרים מדווח למישהו "הם הגיעו". אבי הסתכל אלי ואמר לי 'משהו לא טוב קורה פה'. איך שנכנסו למיון ראיתי את אמא של שחר, שאמרה שהוא בחדר הלם, ושאת עמית היא לא ראתה. באותו שלב ראינו בצד את האח של הנהג הפוגע, שבא לקחת על עצמו את התיק.
"לא בדיוק הבנו מה קורה, אבי ניסה לדבר עם אנשים מסביב ושוטרים, ואף אחד לא אומר לנו מה עם עמית. פתאום יצא רופא, אמר בואו, רוצה לדבר איתכם. אמרתי לו לפני הפגישה, רק תגיד לעמית שאנחנו כאן ומטפלים בכל מה שצריך, רק שתירגע, שתדע שאנחנו איתה.
"הוא התעקש קודם לדבר איתנו. לקח אותנו לחדר צדדי, ואז אמר שלפני שיתחיל לדבר, הוא מבקש לראות תמונה של עמית. אבי התווכח איתו, עזוב אותך מתמונה, רק תגיד לה שאנחנו פה. אתה רואה סיטואציות כאלו בסרטים, אבל כשזה קורה לך, אתה פשוט לא מעכל שזה ניסיון לזהות. היינו בראש אחר.
"בעוד אבי מתווכח עם הרופא, אני הראיתי לו תמונה של עמית. אז הוא אמר, 'אוקיי, הייתה תאונה קשה, עם הרוגים ופצועים. עמית הייתה שעתיים בחדר ניתוח, ניסינו לעשות את כל מה שאנחנו יכולים, אבל לא הצלחנו'.
"אני זוכרת את טון הדיבור שלו כשאמר 'לא הצלחנו'. אפילו אז לא הבנתי, מה לא הצלחנו? איך המילה לא הצלחנו מתקשרת לעמית, שהצליחה בכל מה שהיא עשתה בחיים. הדחקתי את הדבר הכי גרוע שיכול לקרות.
"הרופא השפיל מבט, ואז אמרתי לאבי, 'היא מתה, אבי היא מתה'. הוא הסתכל עלי כאילו התכנס לתוך עצמו, לא זוכרת אפילו איך הגיב, כי באותו רגע הרגשתי שכל האנרגיות עוזבות אותי ושואבים לי את כל הדם מהגוף ואני באפיסת כוחות".
"פחדתי לגעת בה"
"כך קיבלתי את ההודעה הכי נוראית בחיים. התחלתי לבכות, בכי כזה בלי אוויר. זה לא יכול לקרות, איך אפשר לקחת ממני אדם כמו עמית? היא בא לעולם לחיות את החיים, לעשות טוב, איך יכול להיות שזה נגמר ככה? אבי יצא מהחדר וחזר אחרי כמה דקות, אמר לי בוא ניפרד מעמית.
"הוא לקח אותי לחדר, היא הייתה שם, עוד חמה. פחדתי לגעת בה, פחדתי שמא אני מכאיבה לה. אמרתי לה 'תפסיקי עם השטויות, תפתחי עיניים, תהיי איתי'. היא הייתה כל כך יפה ושלווה, ישנה כמו מלאך. נגעתי בה, נתתי לה נשיקה, הבטחתי לה שאלחם כדי שהצדק שלה ייצא לאור, שזה לא יהיה מוות סתם, מוות מיותר. אבל היא לא פתחה עיניים".
השאלה הראשונה שעמדה על הפרק הייתה היכן לקבור את עמית. אביה, אבי, הוא בן שכול, שאביו שמואל נפל במלחמת יום הכיפורים כשאבי היה בן 3, ונקבר בחדרה. תמי: "אבי אמר, איפה אהיה כל יום זיכרון, אצל עמית או אצל אבא? חיבקתי אותו, אמרתי שאני לא אעמיד אותו במבחן כזה, וקבענו שהיא תיקבר בחדרה. אסון שני שפוקד את המשפחה הזו".
מתי התחלתם להבין מי היה מעורב בתאונה?
תמי: "בשבעה החלו להגיע אנשים ולספר מי הנהג, הבן של מי הוא. הבנו מי הוא ומי המשפחה שלו, איך ניסו למלט אותו. האבא צלצל לקיבוץ, ביקש לבוא לנחם, להביא פרחים, לבקש סליחה. אחר כך שלח מישהו שידבר איתנו שנעשה סולחה, כמו שנהוג אצלם. פשוט הזיה, לא הסכמנו".
"הרס שלוש משפחות"
את קוראת לנהג רוצח. למה?
"בוא נראה איך הוא התנהג, לפי כתב האישום. הוא בילה במסיבה, בגורן, צולם עם חברים שותה, אני משערת שלא מיץ פטל. הוא בעל אמצעים, אדם עשיר, עורך דין, אבל הוא עלה על הרכב ונסע מהר, 140 קמ"ש, עבר קו לבן, חצה לנתיב הנגדי, התנגש ברכב שבא נסע עמית, רצח אותה ופצע את ים ושחר.
"באותו רגע הרס שלוש משפחות. ומה הוא עשה הלאה? הוא לא הזעיק את כוחות ההצלה, למרות שיצא מהרכב שלו כמעט מיד. ים הזעיק את כוחות ההצלה. הילדים היו זרוקים על הכביש, אבל הוא לא ניסה לסייע להם.
"אני לא אומרת לשים חוסם עורקים, אבל אולי תעצור תנועה, שנהג לא ידרוס אותם על הכביש. הוא לא ניגש לראות מה קורה איתם, וכשבאו כוחות ההצלה, לא ניסה לסייע. עמד בצד ותכנן איך להתחמק מעונש. הזעיק מישהו שיסיע אותו לנהריה.
"מנהריה למקום התאונה זה לפחות 20 דקות. זאת אומרת שהמתין שם מינימום 20 דקות בלי לעשות כלום כדי לסייע. אנשים עצרו רכבים ועזרו לכוחות ההצלה, אבל הוא לא. אחר כך אחיו הלך והסגיר את עצמו כדי להטעות את המשטרה.
"הוא עורך דין, ידע מה שהוא עושה. ואחר כך נעלם לחודש, היכן היה לא משנה כרגע. באותו חודש, אין לי ספק, תכנן איך לספק גרסה בלי שיתבלבל. הוא בא עם גרסה עקבית, בטח לאחר שהתייעץ עם עורכי דין. זו לא הפקרה? זו הפקרה במלוא מובן המילה".
קראו גם:
תמי קושרת את התיק בנושא התאונה של עמית למה שקורה בכבישים. "השבוע נהרגו 18 אנשים בתאונות דרכים. איך זה לא יקרה, אם אין הרתעה? אם רוצחים על הכביש הולכים להתאוורר. הוא מתחיל להשתקם, איפה השיקום שלי? אמרו שיש לו בעיות במעיים, מסכן, באמת מסכן. למה אין התחשבות בנו, הקורבנות?
"למה אני אזרחית סוג ב'? שירתתי שנתיים, הבן הבכור שירת כלוחם קרבי, עמית עשתה תפקיד סופר חשוב לביטחון המדינה. אנחנו משלמים מיסים כחוק, אני שומרת על החוק, לא עולה להגה שיכורה, לא נוהגת ללא רסן בכבישים ולא הורגת אנשים. איפה המדינה כשאני צריכה אותה? אני מצפה שהצדק ייעשה".
