הם למדו ביחד בבתי הספר "גאולה" ו"עממי" בחיפה. הם הגיעו מהדר, העיר התחתית והכרמל. אחרי 60 שנה שחלקם לא התראו האחד עם השני, החבורה נפגשה לאירוע לחגוג יום הולדת 80 לחברים.
בין יוזמי המפגש היו משה צוריך, צביקה הולינגר, רחל גורביץ, אורי גורביץ ורבים אחרים.
משה צוריך מתאר את גיבוש המפגש: "ביום בהיר לפני מספר חודשים מצלצל הטלפון. על הקו חבר ילדות, צביקה הולינגר, חברי מכיתה ז' בבית ספר עממי א', בית ספר שהיה בין רחוב ביאליק ורחוב שפירא בהדר. צביקה ציין שמאחר ושרובנו הגענו לגיל 80, כדאי שנעשה מפגש מחזור. עניתי מיד שהרעיון מצוין.
"החבורה שלנו בבית הספר כללה את צביקה הולינגר, אני משה צוריך, שלום סיסו, שלמה ארליך, והבנות רחל גורביץ, צביה, מאירה, ועוד את אורי גורביץ, אלי ענתבי, רחל בן עמי... היינו חבורה שגרה בעיר התחתית, הדר והכרמל".
צוריך: "אז איך מאתרים את כל החבורה שאת חלקה לא ראינו משנות ה-50 וה-60, ובנות ששינו את שמותיהם בשל נישואים? התחלנו להרים טלפונים. התקשרנו לרחל נפשי, שלווה ואלי ענתבי, וחיה ואונגר ששם משפחתה השתנה פעמיים.
"אבל מה הם השאר? לא התייאשנו והרחבנו את מעגל המחפשים והגענו לבתיה איניס ששינתה את שם משפחתה. אריאלה אסנין, ושרה לוי, שלקח לנו הרבה זמן להתקשר להרבה "לוי" עד שמצאנו אותה. המשימה לא הושלמה עד שאותרו גם חברים שעברו להתגורר בחו"ל".
חברים מספרים: קבענו להיפגש במלון קולוני בעיר התחתית והגיעו עשרות אנשים. באותה הזדמנות הזכרנו את החברים שאינם איתנו כמו שלום סיסו ז"ל, רחל בן עמי ז"ל היפיפייה, ואינון ז"ל הדון זואן שבחבורה. התרגשנו מאד, ערכנו מצגת בה נראינו כולנו שונים בהרבה, עם בלוריות מתנפנפות וגזרות דקיקות יותר".
"החשש שלא נכיר אחד את השני התפוגג זמן קצר לאחר תחילת המפגש. למרות שעברו 60 שנה מאז שהתראינו, רובנו נשארנו חיפאים גזעיים, והרגשנו כי נפרדנו רק אתמול כשהיינו הולכים יחד לסרט בהדר, שהיינו הולכים לאכול חומוס אצל סקנדר בוואדי ניסנאס, ולפעמים שהיה לנו כסף גם הולכים לאכול פלאפל באברהם מלך הפלאפל בכיכר בוואדי".
"נזכרנו איך היינו הולכים ברגל, בלי טלפונים, חברות של טיולים משותפים. נזכרנו ברכב הראשון שהיה לחבר אוטו רוזנברג, טנדר אינטרנשיונל כחול שאביו הוביל בו ירקות ופירות. העלנו סיפורים מהצבא. סיפורי חתונת אלי ושלווה בה היינו המלצרים. ועוד סיפורים שלא נגמרו".
קראו עוד:
"האדם המרכזי במפגש היה צביקה הולינגר, שגרם לכולם לצחוק עם בדיחות מהחיים. מסיפורי צביקה: בגיל 20 יש לך סבתא. בגיל 80 הסבתא זאת אשתך. בגיל 20 אתה אוכל לאור נרות בגיל 80 אתה צריך אחרי הארוחה נרות. בגיל 20 אתה לא מקשיב בגיל 80 אתה לא שומע. בגיל 20 אתה משחק במכבי בגיל 80 יש לך תור במכבי. בגיל 20 את לא אוהב לקום בבוקר בגיל 80 אתה מקווה לקום בבוקר".
"אחרי 5 שעות הסתיים המפגש עם הבטחה לשוב ולהיפגש. "הסכמנו להמשיך מהיכן שהפסקנו", מסכם צוריך, "זו הייתה חוויה שלא תשכח הרבה זמן. עברנו במנהרת הזמן מראשית דרכנו ועד גיל גבורות".
