לפני כעשור התכוון פרופ' דן שכטמן לפרוש מהטכניון ולפתח את תחום ייצור התכשיטים, אליו הגיע במקרה כשעשה פוסט דוקטורט בארה"ב. אלא שבדיוק אז הגיע פרס נובל שהמתין לו 30 שנה, ושינה לגמרי את התוכניות שלו. "הפרס הפך את חיי", הוא אומר השבוע בביתו בשכונת דניה. "עד לפני הקורונה נסעתי מדי שנה ל-30 ערים שונות ברחבי עולם, להרצות באירועים שכללו טקסים, פגישות וחגיגות. הנובל הופך אותך לסלבריטי; יותר בעולם המדעי ופחות בעולמם של הזמרים, הספרים והמניקוריסטיות. לא גאון מקומי, אלא בעולם הגדול.
"פתאום החברים שלי הם כל הנובליסטים בעולם, ואנחנו נפגשים בכנסים מיוחדים עם סטודנטים נבחרים מרחבי הגלובוס, בהזדמנות שהיא חד פעמית עבור הסטודנטים. זה מועדון אקסקלוסיבי מסוג מסוים, לא מפורסם כמו המועדון של פלה או מסי, אלא כזה שנועד לעודד סטודנטים.
"בסין הקימו על שמי מרכז מחקר גדול לטכנולוגית מגנזיום בעיר שיאן, חזרתי משם בתחילת מגפת הקורונה. יש לי שני פרויקטים בטכניון, ואני חבר סגל באוניברסיטה בארה"ב, שאליה אני נוסע מספר שבועות בשנה. אני עומד בראש קרן וולף שמחלקת את הפרס המדעי הישראלי החשוב ביותר, שהוא גם המנבא הטוב ביותר לפרס נובל. אחד מכל שלושה זוכים בפרס וולף יקבל נובל. וזה רק הצד המדעי. לי ולציפי אשתי יש חיי חברה בדניה וגם בהרצליה, אנחנו נפגשים עם חברים סביב הרצאות".
קשה לחבר בין הגיל הכרונולוגי שלו, 80, לבין האיש הנמרץ השופע סיפורים והומור. "קשה לי להגיד את גילי, כי אני לא מרגיש ככה", הוא מתוודה, ובשלב מסוים הוא גם מוריד את משקפי הראייה ואומר: "אני זקוק להם בעיקר לקריאה. לא ברור לי למה אני מרכיב אותם באופן קבוע, זה גובל בתחביב מטורף".
שכטמן ורעייתו, פרופ' (אמריטה) ציפורה שכטמן מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה, מתגוררים בהרצליה ובחיפה לסירוגין. הם הורים לארבעה, אחד מהם אף הוא פרופסור בטכניון, וסבים ל-12 נכדים. ביתם בדניה נראה כפי שהיה כשנבנה בשנות ה-70: חמישה חדרי שינה, אהילים בסריגת קרושה ואריחי מטבח בדוגמה צבעונית. שכטמן בעצמו מטפל בגינה, אחרי שכיסה את הדשא ברחבה מרוצפת, כאקט של התחשבות בסביבה.
קורס בליטוש אבנים
נולדת בפתח תקוה. מה הביא אותך לחיפה?
"ב-1962 השתחררתי מהצבא והתחלתי ללמוד בטכניון. שנתיים לאחר מכן, ציפי ואני התחתנו וגרנו ברמות רמז, בדירה קטנטנה שאבי קנה לנו, ופתחנו חשבון בנק בסניף לאומי במרכז זיו. מאז אנחנו בחיפה. כשעזבנו לפוסט דוקטורט בארה"ב היו לנו שתי בנות, וכשחזרנו עם שלוש בנות, הדירה הייתה קטנה. לא היה לנו כסף לדירה בנווה שאנן, אבל היה מספיק כסף כדי לבנות בית בדניה. היום זה נשמע אידיוטי, אבל ב-1976 זה היה המצב.
"באנו לדניה בעקבות חברים מ'השומר הצעיר' בפתח תקוה. אמרתי לחבר שלי שאני רוצה בית כמו שלו, והוא חיבר ביני ובין מי שבנה עבורו. בלילה הראשון לא היו כאן רהיטים וגם לא היו חלונות, ישנו על שמיכות שהנחנו על הרצפה. בבוקר כשפקחתי עיניים ראיתי מעליי סולם שעליו עמד חשמלאי וסידר את החשמל. לאחרונה עברנו חלקית להרצליה כדי לגור ליד אחת הבנות, אבל חיפה מעניינת אותנו ואנחנו אוהבים את העיר כל השנים".
במסדרון הבית תלויים תצלומי התכשיטים שיצר והציג בטכניון ובמדעטק, בתערוכה בשם 'עדי לרעייתי'. התכשיטים עצמם נמצאים בבית בהרצליה, וציפורה שכטמן נוהגת לענוד אותם במפגשים רשמיים, אבל לא רק".
איך הגעת לתכשיטים?
"ב-72' נסענו לאוהיו, אני עשיתי פוסט דוקטורט וציפי עשתה את המאסטר. גרנו באזור רגוע שהכל קורה בו בהילוך איטי, ובערב, כשציפי היתה עסוקה בלימודים, ביקרתי במרכז האומנות המקומי ולקחתי שם קורס בליטוש אבנים חצי יקרות. יש לי ידיים טובות, ובסוף הקורס היו לי חמישה זוגות יפים של אבנים.
"ואז הגיע לעיר יריד תכשיטים, וראיתי שהם מוכרים אבנים בדיוק כמו אלה שעליהן טרחתי במשך סמסטר שלם - בדולר אחד. הבנתי שזה לא רעיון טוב, כי רציתי לעשות משהו מיוחד, והחלטתי ליצור תכשיטים ולשבץ בהם את האבנים שליטשתי. אני מהנדס כזה, תעשיין. עושה פריט אחד ומיד חושב איך לעשות עשרת אלפים כאלה, ומהר.
"הייתה לי מורה מדהימה שקלטה אותי כבר בתכשיט הראשון, ואמרה 'אתה עושה תכשיט למאה שנה. אל תמהר, תשקיע'. בבת אחת היא הנחיתה עליי את הרגיעה והדייקנות, ואני מאוד מעריך אותה על כך. לימים לקחתי קורסים גם בארץ, וחוץ מאבזם חגורה שהכנתי לעצמי, את כל התכשיטים עשיתי עבור אשתי. בשנים האחרונות אני עושה בבית המלאכה שלי רק דברים לתחזוקת הבית. אני גם מדען וגם יוצר, ולא הייתי רוצה להעדיף תחום אחד על פני השני".
"תראו מי יושב בכנסת"
יש לך המלצה לילד שרוצה להגיע לפרס נובל?
"אם אתה מוכשר, יש לך סיכוי טוב להצליח בלי קשר לתוכנית הלימודים בבית הספר שלך, או לדת הוריך. מה שעושה את ההבדל הגדול בין האנשים הוא הבית. אני גדלתי בבית שהיה מלא בספרים, קראתי עשרות פעמים את שלושת הכרכים של 'אי התעלומות' של ז'ול ורן, ולכן רציתי להיות מהנדס מכונות.
"הייתי תולעת ספרים. סבא שלי הקים את דפוס 'אחדות', הדפוס העברי הראשון בארץ, חבריו היו רחל ינאית, יצחק בן צבי ובן גוריון. בבית היה פסנתר, ניגנו מוזיקה קלסית, דיברו עברית צחה. את כל היתר עשיתי בכוחות עצמי. כך גידלתי גם את ילדיי, בבית שדוחף להשכיל ולהיות הישגי, שמדבר בצורה רציונלית ולא באמונות טפלות. לכל ילדינו יש השכלה ברמה גבוהה והם מגדלים משפחות למופת. בסוף הדרך, מה שנשאר זה המשפחה.
"ובעניין הנובל - אם רוצים לזכות בנובל לשלום, יש שיטה בדוקה: תהיה פוליטיקאי, תיבחר לראשות מדינה ותפתח במלחמה. כשתפסיק אותה - תקבל פרס נובל לשלום. לקבל פרס נובל במדע זה יותר קשה. מקבלים קודם 20 פרסים אחרים. אני קיבלתי את פרס ישראל וכל פרס אפשרי אחר עד הנובל. ואז מי שהמליץ עליי היו לא פוליטיקאים אלא עמיתיי, מדענים שעבדו איתי וידעו שפרצתי דרך. ידעתי שאני מועמד לנובל, כי זה לקח 30 שנה עד שקיבלתי את הפרס, בכל שנה אמרו לי 'המליצו עליך, הגעת לחמישייה הראשונה'. אגב, מעולם לא ביקשתי שימליצו עליי".
אין פוליטיקה בעולם המדע?
"בוודאי שאין לכלוך כמו בפוליטיקה של הפוליטיקאים. אלה אנשים ברמה אחרת לגמרי, תראו מי יושב בכנסת".
מה יושב בכנסת?
"אתם יודעים טוב מאוד".
אבל אתה ניסית לקבל את קולותיהם כשהתמודדת לנשיאות ב-2014.
"דיברתי אז עם 100 חברי כנסת, וחוץ מח"כית אחת, לא הצלחתי לשכנע איש שאני מועמד ראוי. היא הייתה בחורה רצינית ועזבה את הפוליטיקה. מה שרציתי היה להשפיע על מערכת החינוך בכל דרך אפשרית. אני מכיר את הצרות שלה, ויודע, לפחות חלקית, איך לתקן. שיפור מערכת החינוך יבוא על ידי שיפור דרמטי של איכות ההוראה, כלומר מי שמקבלים ללימודי הוראה. היום המדינה משלמת למכללות פר גולגולת, אז מקבלים את כולם. אני אומר שצריך לשלם למכללה על פי איכות המועמד. תשלום דיפרנציאלי פר מועמד, כפול איכות המועמד".
5 צפייה בגלריה
"יכול להיות שאם הייתי מבין, לא הייתי נכנס למרוץ לנשיאות". עם רובי ריבלין
( צילום: עטא עוויסאת)
בשולחן עם קלינטון
בתור נשיא יכולת לעשות את זה?
"לא, אבל יכולתי לקרוא לשר החינוך ולהגיד לו, בוא נשב עכשיו ונראה איך אנחנו פותרים את הבעיות".
אתה מתחרט על הריצה?
"לא. זה היה ניסיון נהדר לראות את המנגנונים האלה עובדים, ולדבר עם 100 חברי כנסת".
ניסיון שנגמר במפח נפש.
"השאלה איך לוקחים את זה. הצטערתי, אבל לא עשיתי מזה סיפור גדול. הבנתי שהכנסת מנותקת מהעם, כי במשאלים בדעת קהל הייתי גבוה מאוד, לפעמים אפילו לפני רובי ריבלין. והאנגלית שלי טובה כמו של ביבי נתניהו, לאף נשיא לא היתה אנגלית טובה כמו שלי. ואז בכנסת קיבלתי קול אחד. היחסים שלי עם רובי ריבלין דווקא היו מצוינים, היינו ממש ידידים. אולי בשלב מסוים כבר ראיתי לאן הדברים הולכים, אבל ברגע שנכנסתי למרוץ לא ויתרתי, ורציתי לראות את זה עד הסוף. זה לא פגע בי".
לא היית עושה שום דבר אחרת?
"יכול להיות שאם הייתי מבין, לא הייתי נכנס למרוץ. חשבתי שחברי הכנסת חושבים בצורה רציונלית, והם לא. חבר כנסת אחד אמר לי שיצביע לריבלין כדי שיפנה מקום בכנסת, ואז הוא יוכל להכניס מישהו משלו. הוא שאל אותי, 'ומה אתה מציע?'.
"אני לא יודע אם אתם מבינים מה זה נובליסט. זו סקאלה אחרת, שעל ידה נשיא מדינת ישראל הוא גיבור מקומי. מישהו מכיר את בוז'י הרצוג בצרפת? אבל תגידו דני שכטמן, כולם יגידו 'או-הו-הו'. פרס נובל נותן לי מעמד וגישה למקומות שאליהם לא יכולתי להגיע בצורה אחרת, אבל לצערי זה קורה בעיקר בעולם, ולא בישראל. אני נוסע אל שרים וראשי מדינות על פי הזמנתם. כשהייתי בסין קיבלתי בקשה מראש הממשלה שם, לי קצ'יאנג, לבוא לייעץ לו. אף ישראלי עוד לא דיבר איתו, והוא רצה אותי.
"נסעתי עם שמעון פרס כשאובמה העניק לו את מדליית החירות, וישבתי בשולחן אחד עם ביל קלינטון. קלינטון ידע עליי הכול והיתה לנו שיחה נהדרת. ציפי ואני חיינו שנה בקוריאה הדרומית, ושר החינוך שם היה ידיד אישי, שעשה לנו מסיבת פרידה ב-101, הבניין הגבוה ביותר בסיאול. ובישראל גם ראש עיריית חיפה לא מבקשת את עצתי, כי בארץ כולם יודעים הכל. הם לא צריכים אותי".
אתה בקשר עם עינת קליש?
"אני לא מבלבל את המוח לאנשים עסוקים. אני אוהב את חיפה, אכפת לי ממנה ואני תמיד מוכן לעזור בכל דבר שאתבקש. קליש יודעת איפה למצוא אותי. יונה יהב ביקש את עזרתי, ואם היא תרצה, אעזור גם לה, בשמחה ובהתנדבות".
נראה ששניהם חברים שלך. במי מהם בחרת?
"לא משנה. אני לא יודע אם הם חברים שלי, אבל אני חבר של שניהם. כשעינת זכתה בראשות העיר, שלחתי ליונה פרחים. זה אומר שאני מאוד מעריך את מה שהוא עשה בשביל חיפה ואני מעריך גם אותה. שניהם מצוינים, רק שקשרי הציבור שלה פחות טובים. היא ראש העיר, בחרו בה, וכדאי שיתנו לה לעבוד. רק שאני במקומה הייתי בוחר אנשי קשרי ציבור יותר פעילים, שפונים לכל השכונות ומסבירים מה עושים. מבחינה ארכיטקטונית היא רואה את העיר בצורה נכונה, יש לה רעיונות טובים והיא עושה כמיטב יכולתה. גם את בעיית החזירים היא פתרה כמיטב יכולתה, קשרו את הפחים בכל רחבי העיר. זה שמטילים עליה את האשמה של חזירי חיפה זו שטות מוחלטת".
אדמה רטובה ואוכל
היית פותר את הבעיה אחרת?
"כן. החזירים הם משאב טבע שיכול להפוך לאטרקציה תיירותית שאלפים יבואו לראות. חזירים אוהבים קרירות ואוהבים לחפור באדמה. אני מציע להשקות במים את אחד הוואדיות בסביבה, ושעיריית חיפה תתרום טנדר שיאסוף פעמיים בשבוע שאריות מזון מהשווקים, ויפרוק אותן בוואדי. החזירים יעזבו את הגינות וילכו למקום שבו יש להם אדמה רטובה ואוכל. למעלה יבנו טריבונה, ובכל סופ"ש יאכילו את החזירים בשעה קבועה, ואלפים יבואו לראות. הישראלים אוהבים אטרקציות כאלה, בוויקנד השני אי אפשר יהיה לעלות יותר לכרמל מרוב מכוניות".
"החזירים יעזבו את הגינות וילכו למקום שבו יש להם אדמה רטובה ואוכל. למעלה יבנו טריבונה, ובכל סופ"ש יאכילו את החזירים בשעה קבועה, ואלפים יבואו לראות"
מה דעתך על דילול חזירי הבר?
"רע מאוד. סליחה, איזה מין דבר זה להרוג חיות בר? בזימבבואה לא הורגים חיות, אז בישראל? תארו לכם שבדרום אפריקה היו הורגים פילים כי הם נכנסים לשדות. זה פרויקט לרשות הטבע והגנים, ואם הם יתקשרו אליי, אתייצב מחר בשש בבוקר. חייבים גם לגדר גינות מושקות, ואז תוך חודש לא תראו פה חזיר אחד. גם אני נתקלתי בחזירים ברחוב, ובוודאי נכנסו גם לגינה שלי, אבל חזיר זו לא חיה תוקפנית. אם לא תאיים עליו הוא לא יאיים עליך".
אתה מרגיש בנוח עם הקמפיין Made in Haifa, שבו אתה משתתף?
"לא ידעתי על זה מראש, אנשים הצטלמו על יד התמונה שלי ושלחו אליי. זו דוגמה לצעירים? זה יעודד אותם ללמוד וללכת לטכניון? אז זו תרומתי".
שכטמן מגדיר עצמו קודם כל כאיש משפחה. "כשאני נשאל על הרגעים השמחים בחיי, אני אפילו לא מזכיר את פרס הנובל. הרגעים השמחים היו כשילדיי ונכדיי נולדו. אנחנו מרבים לארח את המשפחה, ואני מבשל אוכל שאין כמותו במסעדות. אני בעניין מזון בריאות, מכין פילה דניס ברוטב מיוחד, קאפקייקס ממולאים בפטריות ובצל מטוגן, ומנת הדגל – מאכל באסקי המורכב משרימפס מטוגנים בשמן זית עם פלפל חריף ושום, ומונחים על בגט קלוי עם חמאה מותכת ושום. זה פשוט עולמי. אני לא נוגע באוכל בחוץ, אני הולך למסעדות רק מטעמים חברתיים".
"ביבי יותר פחדן"
איך אתם עוברים את תקופת הקורונה?
"הילדים והנכדים מבקרים אותנו גם בימי קורונה. אני ממילא לא אוהב להתקהל עם המונים צורחים וצווחים כמו בפסטיגל, הילדים שלי לא הולכים לפסטיגל וגם לא הנכדים. היינו מהראשונים להתחסן, ואנחנו נזהרים. אלה שלא מתחסנים לקחו לעצמם רישיון להרוג. והם הורגים. מכחישי הקורונה עוד גרועים מהם, כי הם משפיעים גם על אחרים.
"זו אינה זכותו של אף אחד לא להתחסן בשם חופש הפרט, כמו שאי אפשר לעבור באור אדום בשם חופש הפרט. לעבור באור אדום, לא להתחסן ולא לעטות מסכה, זה בדיוק אותו דבר. מורים לא מחוסנים צריכים ללכת הביתה. מערכת הבריאות שלנו מקבלת ממני ציון גבוה מאוד במשבר הזה".
"הילדים והנכדים מבקרים אותנו גם בימי קורונה. אני ממילא לא אוהב להתקהל עם המונים צורחים וצווחים כמו בפסטיגל, הילדים שלי לא הולכים לפסטיגל וגם לא הנכדים"
והממשלה?
"ביבי יותר פחדן, אז הוא עשה קצת יותר פאניקה, אבל בנט מנסה לפתוח את המדינה ולתת חיסונים כדי שהכלכלה תעבוד ולא תהיה תחלואה. בנט פועל בסדר גמור, אולי היו צריכים יד יותר חזקה עם מי שמסרבים להתחסן".
מה חשבת על המהפך הפוליטי במדינה?
"נפתלי בנט הוא חיפאי והוא ידיד שלי. ביום שנבחר הצלחתי להיות בין ראשוני מברכיו, ומאז לא דיברתי איתו. אני מאוד תומך בבנט, חושב שיש לו צוות טוב, והוא מושמץ על ידי חוגים מסוימים, כמו שקליש מושמצת על ידי חוגים מסוימים. דעתי חיובית על שניהם. לבנט יש עבודה קשה, והוא האדם הנכון במקום הנכון, הוא עשה עבודה חשובה גם בוושינגטון. אני מקווה שהקואליציה תחזיק מעמד, השיקולים שלהם נראים לי נקיים, הם עובדים בשביל מדינת ישראל. אין שם גורו אחד שכולם סוגדים לו. להגיד שכולם חכמים? לא יודע. אבל הם עושים עבודה רצינית. אני בעד הממשלה הזאת. זה שיפור לטובה מהממשל הקודם, וזה לא קשור להיותי בשומר הצעיר. מה שלמדתי בשומר הצעיר זה להיות בנאדם, להיות חבר ולעבוד ביחד".
אתה לא מאמין באלוהים.
"לא. כשחושבים על זה, הסיכוי של כל אחד מאיתנו להיוולד הוא אפס. אני לא מכיר דבר קרוב יותר לאפס מהסיכוי להיוולד. לזכות בלמבורגיני בהגרלה זה כלום לעומת הסיכוי להיוולד, וצריך להעריך את החיים, כי יש להם תאריך תפוגה. הכול מזל טהור, הדברים הגדולים בחיינו הם מקריים לחלוטין. האופן שבו הכרתי את אשתי בצבא, והאופן שבו התייעצתי עם מדען בריטי לאיזה כיוון לקחת את הקבוצה שלי בפוסט דוקטורט, והוא דיבר על התמצקות מהירה. הייתה שיחה קצרצרה במסדרון, אבל באמת לקחתי את הקבוצה שלי לכיוון, וזה מה שהוליד את תחילת העיסוק שלי בנושא קווזי גבישים".
השאלון
המורה שהשפיע עליך?
צדקה, המורה לפיזיקה בתיכון בפתח תקווה.
הספר האהוב עליך?
'אי התעלומות', בילדות. ובימים האחרונים אני קורא את רובינזון קרוזו, שיצא לאור בעברית לפני 100 שנה בתרגום אשר ברש.
מודל חיקוי בעולם המדע?
אין. מעריץ את איינשטיין, הגדול מכולם, וגם הוא נשען על מה שהיה לפניו, ולא בנה את תורת היחסות יש מאין.
תחביב עיקרי?
קריאה.
מה התגלית שלך, בשלושה משפטים?
חומרים מוצקים מסתדרים לפעמים כגבישים, ובכל גביש האטומים מסודרים כאבני לגו. ההגדרה בעבר הייתה שגביש הוא חומר שבו האטומים מסודרים במחזוריות, ואני גיליתי גביש שאינו מחזורי, ושיניתי את עולם המדע.
