לפני 90 שנה ברחוב השומר הסמוך לשוק תלפיות נולד אפי נצר. בתוך זמן קצר הילד נדבק בחיידק השירה, ומחיפה הקטנה יצאה בשורת השירה בציבור.
"נולדתי ברחוב השומר, שאז גרו בו האנשים הכי עניים בעיר. לא נולדתי עם כפית כסף. בגיל 14 עברנו לרחוב הס בהדר ובגיל 33 שהתחתנתי עברתי לכרמליה", מספר נצר אותו אנו תופסים לפני מופע ענק שנערך לכבודו השבוע בפתח תקווה עם יורם גאון, ירדנה ארזי, וחברים נוספים.
אתה הרבה שנים בחיפה.
"חיפה השתנתה לאורך השנים. פעם כולם הכירו אחד את השני. ניהלתי את מחלקת המוזיקה בעירייה 40 שנה וניהלתי את הצד המוזיקלי בטכסים הרבים שהיו בעיר. פעם היו פסטיבל הסרטים, פסטיבל מחולות ביום העצמאות, תערוכת הפרח, עדלאידע בפורים, ועוד.
אומרים שהיה פה שמח.
"לחיפה היו מגיעים שחקנים וזמרים מתל אביב. שחקנים כמו חיים טופול, רבקה מיכאלי ודן אלמגור הגיעו לשחק בתיאטרון חיפה, וראש העיר אבא חושי שרצה להפוך את חיפה לתל אביב, נתן להם דירות רק שיגיעו".
הכרת לא מעט ראשי ערים.
"בוודאי. התחלפו מאבא חושי ועד מצנע. עם יהב היינו בחברה יחד. הכי זכורים לי אבא חושי ואריה גוראל, עם שניהם היו לי קשרים מצויינים. לדבר עם אבא חושי היה עבורי ועבור כולם כמו לדבר עם אלוהים. היה דיסטנס גדול והייתי מדבר איתו כאשר הלכנו לחוף הכרמל ושנינו נכנסו למים. פעם אחת אבא חושי שלח אותי למדינת נג'ר באפריקה כדי לעשות להם יום עצמאות. זה היה עולם אחר. לימדתי אותם לשיר בעברית. הייתי סוכן תרבות ועשינו שם דברים נהדרים. גם עם גוראל היו חגיגות גדולות. הרבה דברים שיזם גוראל שירתו את הבאים אחריו. אבל לאחר שאבא חושי הלך לעולמו הדברים החלו לדעוך".
ניסית להפוך את חיפה לתל אביב?
"זה היה חלום של אבא חושי. עשינו דברים שלא עשו בכל הארץ. הקמתי מקהלת נוער עירונית עם 200 ילדים, והקמתי את חבורת בית רוטשילד. המצאתי את המושג חבורת זמר. הכל פה בחיפה. אבל תל אביב היא בירת התרבות של ישראל ואי אפשר להתחרות בה. חיפה כיום איבדה את נכסיה ולצערי כיום בחיפה התושבים מקבלים מעט מידי תרבות ואפשר וצריך להשקיע הרבה יותר".
חיפה איבדה את נכסיה לטובת תל אביב.
"לצערי. שהקמתי את חברות בית רוטשילד גיליתי כוכבים בעיר, ביניהם ירדנה ארזי, משה דץ, ורבים אחרים. כולם עזבו לתל אביב ואני נשארתי בחיפה. שילמתי מחיר על שנשארתי אבל אני לא מצטער על כך. ברור שאתה במרכז הארץ ופוגש את כולם, זה קצת אחרת מלגור בחיפה. יכול להיות שהמחיר כולל פחות הופעות, אבל אני לא עושה את החשבון הזה. הגעתי לאן שהגעתי אולי גם בזכות חיפה. יש רבים שנוסעים לראות הצגה בתל אביב בגלל המסעדה אחרי וכל מה שמסביב, אבל שאני מגיע למרכז הכרמל אני מרגיש בבית".
חיפה השפיעה על היצירה שלך?
"בוודאי. אם הצלחתי לכתוב שירים שהם נכס צאן ברזל בזמן שאני בחיפה, כנראה שזו השפעה טובה".
קיבלת הצעות לעבור לתל אביב.
"בוודאי. שלמה להט צ'יץ ראש העיר המיתולוגי של תל אביב הציע לי שתי משרות בעירייה רק שאעבור אליהם. נשארתי בחיפה".
"עברתי גיהינום"
אנו פוגשים את נצר בדירתו ברחוב לאה בכרמליה. בדירה יש פסנתר ואינספור תעודות הוקרה, פסלים, פוסטרים ומזכרות מעשרות שנים של קריירה צבעונית ועשירה.
"לדירה הזו עברתי אחרי מותה של רעייתי לפני 14 שנים. הכרתי אותה כשהייתי אקורדיוניסט בריקודי עם והיא רקדה בלהקה. היינו 49 שנים נשואים, היא הייתה יד ימיני ומעורבת בכל העשייה. היא חלתה בסרטן הלבלב כשהייתה בת 69 בערך. הגענו במשך שנה לרמב"ם לטיפולים. ממש עברתי לגור שם. זה היה גיהינום".
איך אתה ממלא את הלב אחרי לכתה?
"אני בוחר בחיים וממלא את הלב עם חברים, משפחה ויצירה. החיים שלי מגיעים לשיאם בכל פעם שאני על הבמה. אני אוהב את הקשר עם הקהל, את ההכנות להופעה. זה ממלא אותי. אני אוהב להופיע בפני אלפי אנשים. כידוע לך המצאתי את השקופיות בשירה בציבור כי השירונים שחילקו קודם לא התאימו להופעות הגדולות שלי, וגם רציתי שירימו את הראש ויראו אותי".
עשית מהפכה.
"בהחלט. היו לפני אבל אני הפכתי את השירה בציבור לנגישה יותר. הקמתי את מועדון הזמר הראשון בצוותא תל אביב ב-1967 וכיום השירה ציבור זו תנועה ענקית ובכל ישוב יש מועדון זמר".
מי המעצמות בשירה בציבור?
"הקמתי מועדוני זמר בתל אביב, ירושלים, באר שבע, נהריה, ראשון לציון והרבה אחרים. היום אני פעיל בחיפה, תל אביב והקריות. ולנוכח הביקושים יש לי יומן מלא כבר לשנה הבאה".
אתה לא בן 90 טיפוסי.
"אני מודע לזה. זה נראה מוזר לאנשים שאני עדיין נוהג לבד ומופיע בכל הארץ. הכל אני עושה בעצמי. אני פריק של מחשבים ומכין מצגות להופעות. אני בפייסבוק אבל לא נכנסתי לטיקטוק".
אתה מחובר לדור הצעיר?
"בהופעות שלי יש זמרים צעירים אבל הילדים הקטנים יותר לא כבר מכירים אותי. יש לדור הצעיר שפה משלו וזה טוב מאד ואני מבין את זה. כולם מכירים את 'פרחים בקנה' ועוד 11 הימנונים שכתבי לחילות צה"ל. אבל הייתי רוצה שידעו מה עשינו בדור שלנו, שתהיה המשכיות, שידעו שכתבנו עם משקלים וחרוזים ודאגנו גם למסר. אי אפשר לבנות בית בלי יסודות".
איך כותבים שיר שמחזיק 60 שנה?
"שאתה כותב אותו אתה לא יודע שזה מה שיקרה. מי ידע שלהיטים כמו מלכות החרמון ישרדו כל כך הרבה זמן?! אתה כותב הכי טוב שלך ומקווה שהשיר יפרוס כנפיים".
היום השירים אחרים.
"הדור שלנו כתבו שירי אהבת הארץ. נעמי שמר, שלום חנוך, יהודה פוליקר. כולם כתבו את אהבתם לישראל, כתבו את סיפורה של המדינה. אולי בגלל זה השירים שרדו עשרות שנים והשירים החדשים כנראה שלא".
שיר מלחמה
שירי המלחמה שנכתבו אז מקבלים משמעות אחרת.
"בוודאי. כך למשל 'השמש ידום בין עזה לרפיח'. הרי אנחנו עדיין שם בעזה אחרי עשרות שנים אבל ההקשר אחר. הפרחים בקנה נותרו סמל לשלום. 'בנות בצריח' מקבל משמעות אחרת בעקבות גיוס נשים לשריון. השיר אקטואלי מתמיד. בהופעות אני משנה שורות כמו 'ותן לנו שוב לראותם' שהכוונה לחטופים".
השלום אקטואלי?
"בישראל נכתבו הכי הרבה שירים על השלום אבל איפה השלום ואיפה אנחנו. כתבתי הימנונים לחטיבות גבעתי וגולני ואחרים. החיילים נשבעו אמונים לצה"ל על השירים שאני כתבתי. נקרע לי הלב שאני רואה את הילדים היפים שנופלים מידי יום. זה חותך את הנשמה. הם כולם כמו הילדים שלי".
מה קרה איתך מאז 7 באוקטובר?
"מאז השבת השחורה הופעתי בפני מפונים מהדרום והצפון. לא שלחו אותי לבסיסים כי זה לא היה בטוח. אתה מגיע להופיע בפני אנשים מבארי, אנשים שאיבדו ילדים, שברחו מבית שרוף, ואתה עומד מולם עם תחושות לא פשוטות".
איך מופיעים באווירה שכזו?
"ידעתי לתקשר איתם ולומר לפני ההופעה כי אנו יושבים ושרים אבל לא שוכחים לרגע את הנופלים והלוחמים שבזכותם אנו כאן שרים. אני באמת מאמין שאם רק היינו יושבים כל היום מול הטלוויזיה ונחשפים לכאוס היינו נגמרים. השירה היא פתיחת חלון ולקיחת נשימה למשך שעתיים. זה נותן לנו את הכוח לשרוד את התקופות הללו".
עברת לא מעט מלחמות?
"נולדתי במהלך מלחמת העולם השניה ומאז עברתי את כל המלחמות והופעתי בלא מעט מהן. לא הייתה מלחמה קשה כמו זו. מה שקורה בינינו מבחינת החוסן הלאומי – הורג לי את הנשמה".
לא נפסיק לשיר
למרות המצב האולמות מלאים.
"אנשים באים לשיר ואף אחד לא שואל אותם מאיזה מפלגה הם או במי הם תומכים. הם באים לשיר. הם רוצים להיות ביחד. הקיטוב חייב להיפסק. השירה בציבור פורחת בישראל כי שום דבר לא משתנה פה. אנחנו במלחמות מאז 48. אנו כל הזמן מאויימים. השירים רלוונטיים מתמיד. 1000 איש שרים ביחד ומקבלים עוצמה ותקווה שאפשר להתגבר ביחד, שאנחנו לא לבד בעניין הזה. המוזיקה מרפאה הכל".
אתה לא מעורב פוליטית.
"יש לי דעות אבל אני לא משתף אותם. אני לא מפחד מכלום אבל בוחר לא לבטל אף אחד. לא תשמע ממני מילה רעה על אף אחד ומה שמוביל אותי זה אהבת האדם, חברת האדם ואהבה. אני לא הולך להפגנות ולא מתבטא כדי שאף צד לא יפרש את מילותיי באופן מוטעה. אני אוהב את העם ורוצה אחדות".
איך עוד לא קיבלת את פרס ישראל?
"הפרס הכי גדול שלי הוא שהקהל מגיע אחרי עשרות שנים לשיר את השירים שלי. הפרס שלי שאלפי חיילי גולני וגבעתי שרים בסיום מסע הכומתה את המנוני החטיבות שכתבתי ונשבעים לצה"ל".
מה עם שיר שלך למלחמה הזו?
"אני מעריץ את צה"ל וחושב שהוא הכי מוסרי וטוב בעולם. אם היו פונים אליי הייתי כותב באהבה גדולה. את השיר האחרון שלי כתבתי לחיילי גולני 'לוחמים כאריות', שיר עבור להקת פיקוד צפון. לצערי בזמנו פירקו את הלהקות".
"פייטר קטן ואקרודיאון גדול"
נצר רותם את האנרגיה הרבה שלו למען החיילים והנופלים. ולאחרונה התבקש להלחין מילים לזכרו של חייל גולני שנפל בסוג'עיה.
"אב שכול פנה אליי עם רצון להנציח את בנו בשיר. הייתה לי מנגינה שנתתי לו והאב כתב מילים לשיר אותו שר פבלו רוזנברג. בהמשך פנו אליי הורים נוספים אבל ביקשתי מחילה ואמרתי שלא אוכל כי זה קשה מידי. זה לא שאני כותב סתם ככה. הכתיבה קורעת לי את הלב. אתה רואה ילדים בגולני וגבעתי שנופלים וכל אחד מהם הורג לי את הלב. כתבתי את 'הבלדה לחובש' ולבקשת המשפחה כתבתי גם שיר לאורון שאול, אבל אני לא יכול לכתוב יותר שירי שכול".
כתבת הימנון לטייסת 116 החדשה של מטוסי F35.
"כן, בזמנו כתבי גם לטייסת הפנטומים. הטייסים רצו לקחת אותי לטיסה. אמרתי עד כאן. אני פייטר קטן שנלחם עם אקורדיאון גדול. במלחמת כיפורים הגענו למקומות המסוכנים בעולם שהייתי בצוות בידור עם שייקה אופיר והפרברים. היה פנטסטי. בששת הימים נשארנו במילואים חודשיים אחרי הניצחון. הייתה תחושת אופריה".
האופוריה נגמרה.
"בהחלט. זו מדינה מטורפת שלא רואים בה את הסוף למלחמות. מדאיג אותי איזה ארץ נשאיר לילדים ולנכדים. הבן שלי נולד ביומה האחרון של ששת הימים. חשבתי שכבר לא ישרת בצבא. נותרנו נטע זר בכל הערביות שיש פה. לא הצלחנו להיטמע".
חיפה עלולה להיקלע למלחמה נוספת.
"תל אביב וחיפה עבור נסראללה הן אותו דבר. אני לא מתכוון לחיות בפחד. אני לא נותן לזה להשתלט עליי ובוחר לשיר על הבמה".
צחוק ושירה
מה עם פחד מחזירים?
"פגשתי בעבר משפחות של 20 חזירים. בהחלט הרגשה נוראית. צריך לעשות משהו בעניין. הבת שלי באה לבקר אותי ונאלצה לשבת באוטו חצי שעה כי הייתה משפחה של חזירים מחוץ לרכב".
איך יזכרו אותך?
"כמי שרצה לעשות טוב לאנשים, שרצה לשמח אותם".
מה אתה שומע בבית?
"הכל. קלאסית, פרנק סינטרה וזמרים אמריקאיים גדולים".
איך הבריאות?
"הצחוק והשירה מאריכים חיי אדם. אני שר וצוחק כמה שאפשר. הגששים היו חברים שלי ואני רואה תוכניות שלהם ומתפוצץ מצחוק. יש לי עוד תוכניות רבות שנים קדימה".
איך חגגת 90?
"אני חונך סדרת הופעות בבית אבא חושי ובית נגלר ומופע באולמות ברחבי הארץ. אני חגגתי עם חברים ובעיקר לא הפסקתי לקבל הודעות וטלפונים. זה היה מתיש ומרגש. כך התקשר אליי אדם ששמע את השיר 'גולני שלי' בזמן שנסע באוטו. הוא התקשר, אמר שעצר בצד הדרך כי פרץ בבכי מרוב התרגשות והתקשר לאחל לי מזל טוב. זה גרם לי לצמרמורת. גם שישבתי בתל אביב ניגש אדם שהודה לי על שמירה על הזמר הישראלי. בניו יורק ניגש אליי אדם שאמר כי למד מוסיקה אצלי כשלימדתי בבית ספר נתיבים בקרית חיים. וגם חולת סרטן שכתבה לי שהשירים שלי מחזקים אותה ומאריכים את חייה. הזמנתי אותה להופעות שלי והיא באה. אלו דברים שאתה לא יכול שלא להתרגש. זו כוחה של המוסיקה".
אתה ממשיך להופיע ולמלא ואולמות.
"4 חודשים אחרי 7 באוקטובר האולמות היו כבר מלאים כי השירים של ארץ ישראל מחזקים את הציבור. הממשלות מתחלפות אבל השירים נשארים וכותבים את ההיסטוריה של הארץ המופלאה הזו".
