בשבוע הבא צפויה להיפתח שנת הלימודים עם סימן שאלה בגלל עיצומי ארגון המורים. לאי הוודאות 'הרגילה' נוספת השנה אי וודאות ביטחונית, חשש למלחמה אזורית, ואלפי תלמידים שפונו מיישוביהם ולא יודעים היכן ילמדו.
התיישבנו לשיחה עם נציגות בני הנוער במועצה העירונית בעיר ובמחוז חיפה. יובל דגני, תלמידת בית הספר הפתוח לשעבר, וכיום בבית הספר ליאו באק, היא יו"ר מועצת הנוער העירונית ונציגת 22 אלף תלמידי העיר חיפה.
כליל גלברט, תלמידת אליאנס, מייצגת 80 אלף תלמידים בתפקידה כיו"ר מועצת התלמידים והנוער במחוז חיפה.
"התפקיד שלנו הוא לייצג את הנוער, מול העירייה, משרד החינוך, התקשורת", הן אומרות. "אנו פה להגן עליו, לדאוג לו ולהיות עבורו לפה והפנים. אנו הראשונות שנבוא ונדבר בשם הנוער".
מה מכעיס היום את הנוער?
"לדוגמא השבתות ועיצומים של ארגון המורים. למי שלא בעניינים, במסגרת מאבק הארגון, בוטלו טיולים שנתיים ולא ניתנו ציונים למבחנים. הנוער זועם ובצדק".
איך אתם מסייעות?
"קיימנו שביתות תלמידים, בגלל שלא נתנו לנו ציונים וביטלו את הטיולים השנתיים. אנו בעד זכויות מורים אבל לא יכול להיות שינהלו מאבקים על הגב התלמידים. תלמידים סיימו את 10 שנות לימוד בלי שקיבלו תעודות בגרות כי המורים לא נתנו ציונים. הטיולים השנתיים בוטלו בגלל רן ארז".
הזכות לטייל
מה כל כך חשובים הטיולים?
"חשיבות עצומה. בראש ובראשונה מדובר בעניין חברתי ואפשרות להכיר את תלמידי השכבה. מעבר לכך מדובר בעניין ערכי. להכיר את הארץ לפני שאתם שולחים אותנו לצבא כדי שנגן על המדינה. יש תלמידים שלא יצאו מהעיר מאז הקורונה. תנו לנו להתאוורר ולצאת לטבע, ולצאת קצת מהשגרה. זה דבר גדול עבורנו, לישון בשטח. יש ילדים שלא היו בחיים שלהם בירושלים. אנחנו צריכים להכיר את המדינה שרוצים שנגן עליה בשירות הצבאי".
השביתות הצליחו?
"הצלחנו להביא לשינוי בהסכם הביניים שנחתם בין ארגון המורים ומשרד החינוך. הכנסנו בהסכם את החזרת הטיולים, מסיבות סיום ונסיעות לפולין. אנחנו לא צד בעניין אבל השלכות ההסכם נוגעות לחיים שלנו. רשמנו הישג למשך 3 חודשים כאשר חזרו הטיולים, אבל אז באה המלחמה, הסכם סופי לא נחתם ורן ארז החזיר את העיצומים לרבות ביטול הטיולים".
מה קורה ברמה המקומית?
"אנו מטפלות בפניות מכל מוסדות החינוך, לרבות בתי ספר, יהודים, ערבים, דתיים, תנועות נוער. למשל תלונות על עומסים בלתי נסבלים בתחבורה הציבורית לבתי הספר. אנו פועלות בעניין מול משרד התחבורה והעירייה".
מה עוד?
"קיבלנו פניות על מחנות הקיץ שהתקצרו והתייקרו. פנינו לכל הגורמים כדי להבין מה הסיבה. לא גרמנו להוזלה אבל הצלחנו להנגיש מידע לשני הצדדים, להסביר מה הסיבה להתייקרות. חלק חשוב בתפקידנו זה גישור בין הצדדים".
בחינות בגרות
איך השפיעה המלחמה על מערכת החינוך?
"מאז 7 באוקטובר מערכת החינוך בהלם. אנו במלחמה. יש הרבה אי וודאות. פעלנו לטובת התאמת המערכת למצב החדש. כך למשל נדרשו התאמות בבגרויות, הורדת חומר לימוד מבחינה, מתן תוספות זמן. ילדים מופנים וילדים בדרגה ראשונה ושניה קיבלו הקלות נוספות. המערכת התגמשה וכולם הבינו שיש פה משהו היסטורי שמצריך סיוע האחד לשני. מורים מתקשרים לתלמידים הביתה ושואלים 'מה המצב'. זה לא קרה קודם".
מערכת החינוך מותאמת למצב?
"בהתחלה היא הייתה הרבה יותר רגישה וגמישה. יש מורים שמשלבים את המצב בשיעוריהם ומכניסים הקשר היסטורי, יש מורים במילואים. אבל יש כאלו שרצו שנחזור כמה שיותר למרוץ אחר ציונים ובגרויות. הם שכחו שגם אנחנו רוצים ציונים טובים אבל המלחמה ממשיכה, אי הוודאות עצומה ואנו מפסידים חומר".
אתם מוכנים לשנת הלימודים?
"במחוז חיפה אנו מחכים שמשהו יקרה. יש אי וודאות חינוכית וביטחונית. אנו בתוך טלטלה שלא מפסיקה מאז הקורונה והתפקיד שלנו להשמיע את זעקת הנוער והטראומה שהוא עובר".
מה יכול לעזור?
"חיזוק תנועות הנוער. בחיפה התנועות מצוינות, הם נותנים רשת ביטחון ויציבות לנוכח כל השינויים מסביב. במפגשים מנוהל שיח בגובה העיניים שכל כך חשוב לבני הנוער. זה נותן תקווה ומשמעות לדברים. החינוך הבלתי פורמלי היו הראשונים שיצאו מההלם, חזרו לפעילות, החלו להתנדב ונתנו לנוער אפשרות לעשייה משמעותית. אנחנו 'בצופים' ו'בנועם', אבל יש גם את איגי, מש"צים, ורבים אחרים".
סרטוני חטיפה
הנוער בחרדה?
"בהחלט. חרדה ופחדים נמצאים בתודעה של הנוער, שקופץ מכל פיצוץ, רעש אופנוע. הכל מפחיד. מעבר לכך המוות קרוב מתמיד. צעירים שרק 3 שנים מעלינו נהרגו בעזה. נעמה לוי שאנו מכירות היא אחת התצפיתניות שנחטפה לעזה. יש סיפורי חטופים וחילוץ גופות והכל אנו רואים ברשתות".
מה רואה הנוער?
"את כל סרטוני החטיפה וכל הזוועות. זה מגיע לנייד של כולם אם אתה רוצה או לא. אתה פותח רשתות והכל קופץ עליך".
ילדים לא מדברים עם ההורים על זה.
"הרוב לא. הורים, הילדים שלכם יודעים הכל לפעמים יותר מכם. אנו דור הטיקטוק ויודעים הכל תוך שניות. אנו צריכים שיהיה לנו בית תומך כדי שנוכל לבוא ולדבר בחופשיות".
מה ההורים צריכים לדעת?
"שמרו על הילדים שלכם. ילד בכיתה ב' יושב עם טיקטוק בנייד וחשוף להכל. שימו הגדרות והגבלות כדי שהילדים לא יחשפו לזוועות. גם עם ההגבלות הם ייחשפו ולכן יש לדבר איתם. תבואו ותשאלו, תתעניינו מה ראיתם ומה הולך ברשתות. אל תחדרו לפרטיות אבל נסו לדבר. הורים צריכים לשים לב מה עובר על הילד. בני נוער מתמודדים עם הרבה בדידות. חשוב שההורה שלך נמצא שם בשבילך".
איך נלחמים ברשתות החברתיות?
"הרשתות לא הולכות לשום מקום ויש ללמוד איך להסתדר איתם. תקנו ערכים לילדים ולמדו אותם מה משמעות המילים שהם כותבים ואיך זה יכול לפגוע. תנו דוגמא אישית לילד. אף אחד לא רוצה לשמוע שהבן שלו הוא זה שכתב תגובה מעליבה. תלמדו אותם איך לא להיחשף לתכנים קשים. וכן, להציב גבולות. מספיק אדם אחד שנעמד על הרגליים כדי להפסיק תופעה פסולה כמו חרם. למדו אותם להיות עצמאיים ואיך לא לפחד לעשות משהו רק בגלל פחד מאנשים אחרים".
איך נבחרי הציבור שלנו?
"השיח בכנסת לא מכבד. אנו קוראות לחברי הכנסת לשמש דוגמא אישית. אתם חלק מהנורמות במדינה. זה קצת מאכזב שאלו המנהיגים. לא זו המדינה שאנו רוצים לגדול בה".
הפגנות מחאה
יש פוליטיקה בכיתות?
"על אש קטנה. מורים מפחדים להיגרר לוויכוחים שיצאו משליטה. לצערנו לא מלמדים איך לנהל דיון פוליטי מנומק. מערכת החינוך מבוססת על מורה שמלמד ותלמיד שמקשיב. שופכים לנו חומר שאחר כך נשכח במקום לתת לנו לחשוב, לגבש דעות וערכים. מלמדים אותנו תאריכים בהיסטוריה במקום ללמוד מה הערכים והלקחים שאפשר ללמוד מאירוע היסטורי כזה או אחר. צריך לגדל פה אזרחים חושבים וערכיים שיובילו את המדינה בעוד כמה שנים".
תלמידים צריכים לצאת להפגנות?
"בהחלט אבל אחרי שלמדו וחקרו את הנושא וגיבשו עמדה. מעורבות פוליטית היא חשובה".
יש ויכוח על טכס זיכרון ל-7.10.
"זה מוזר ועצוב. זו דוגמא להתנהלות חסרת התחשבות, ובמקום לחבר ולקרוא יחד להשבת החטופים, ממשיכים לריב. אנו ננהל יום זיכרון מאחד".
מה יש להכניס לתוכנית הלימודים?
"באים לבית ספר ב-8 בבוקר, 12 שנים, ואז צבא, בלי שאתה יודע לנהל את החיים. איך לוקחים משכנתא, איך מתנהלים כלכלית או בוחרים בנק. תלמדו איך עומדים מול קהל. יש תעודות בגרות אבל לא לימדו אותנו איך להיות אזרחים ואנשים טובים יותר. איפה הערכים? למדו איך לנהל שיח. למדו אקטואליה בלי שנריב. תנו לנו את הכלים ואנחנו נמשיך משם".
מסר למקבלי ההחלטות?
"זכרו שמדברים על חינוך אז אנחנו הכי חשובים לעניין זה. אנחנו, הילדים שלכם, רוצים שינוי, אז תקדישו זמן סייע לנו לשנות כדי שלא נהיה באותו מקום עוד כמה שנים".
עדכנו גרסה
החינוך שלכם יעיל ונכון?
"לא מדברים איתנו לדוגמא על רשתות חברתיות בצורה יעילה. המורה לא צריך ולא יכול להתחרות ברשתות, אבל הוא יכול לכוון אותנו, להסביר איך מתנהלים ברשתות. אפשר לרתום את הרשתות לטובת מערכת החינוך. תנו לנו למצוא דברים, שנו את מערך השיעור במקום עוד הרצאה. תתאימו את המערכת לדור שלנו. עדכנו גרסה דחוף. אל תתנו לנו חומר לימוד שסבא שלנו למד.
"עוד דוגמא לחוסר רלוונטיות זו שיעורי חינוך מיני. הרבה פעמים מדברים על הנושא בכיתה יא'-יב' כאשר היום הכל רלוונטי בכיתה ז' והילדים כבר ראו סרטונים הרבה קודם".
מה הכי מעסיק את הנוער?
"חלק גדול עסוקים בעניין החברתי, אך יש רבים שעסוקים במצב הכלכלי ויוקר המחיה. יש בני נוער שיוצאים לעבוד כדי לסייע ולתמוך בהורים. פעם אפשר היה לעבוד ולחסוך לדירה, היום זה לא יקרה. ילדים מתחילם לעבוד בזמן בית הספר. שיעורי נהיגה מאד יקרים ומגיעים ל-150 שקלים לשיעור של 45 דקות. מינימום 25 שיעורים.
"יש משפחות שלא יכולות להרשות לעצמם טלפונים לילדים. זה סוג של סמל סטטוס ובני נוער נפגעים חברתית מהפערים הכלכליים. הם ילכו לעבוד במקום ללכת לתנועות נוער וגם לא ילמדו לבגרות. הפערים גדולים. יש מי שטס לחו"ל בקיץ ויש מי שיוצא לעבוד".
מילה לסיום?
"אנו צריכות את המבוגרים ומקבלי ההחלטות איתנו כדי לקדם שינוי. עזרו לנו לעשות את המדינה לטובה יותר. אנו מחכות לראות עם מה יצטרכו בני הנוער להתמודד השנה? קורונה? מלחמה? לימודי זום? פינוי ישובים? נקווה לטוב. שנת לימודים טובה".
