בערב החג האחרון עבדה הטלוויזיה ברקע בבית משפחת אש ובני המשפחה המתינו לשמוע את נאומו של ראש הממשלה נפתלי בנט באו"ם. הדברים שאמר בנט קטעו באחת את הארוחה המשפחתית ומנכ"ל משרד הבריאות, נחמן אש, נשאב אל תוך מערבולת של שיחות טלפון. בתוך דקות אסף את אנשי המשרד לשיחת זום, שהחלה אל תוך הלילה ואז נדחתה לבוקר, כדי לחזור ולדון בדברים לאחר מחשבה.
"ידענו שיהיה נאום דרמטי וחשוב לכולם", אומרת ד"ר שפרה אש, מנהלת המחלקה להמטולוגיה ואונקולוגית ילדים והשתלות מח עצם בבית החולים רמב"ם, ורעייתו של המנכ"ל, "וברגע שזה נגמר והפנמנו את מה שנאמר, החלו דיונים נון סטופ. כבר ברגע הראשון היה ברור שהיתה פגיעה ושהדבר מצריך תגובה. אבל אנחנו שמים את הדברים בקונטקסט הנכון וחושבים איך נכון להגיב ואיך נכון לפעול. איפה המקום של אנשי הדרג המקצועי ואיפה המקום של מקבלי ההחלטות, מה שבנט אמר לא היה צריך להיאמר ומה דורש התייחסות. אנחנו מחויבים לעבודה, לחולים, לבריאות של העם. נאמרו דברים קשים, היה כעס, אבל אנחנו מתקדמים ומנסים לעשות את זה הכי טוב שאפשר".
את מאוד מעורבת?
"אני יכולה להביע את דעתי, אבל התמיכה שלי בנחמן היא תמיכה אישית נפשית שתמיד היתה שם. אני מאוד מעריכה את מה שהוא עושה במשרד הבריאות".
הייתה תחושת "עליהום"?
"אני לא בטוחה עד כמה היה כאן עניין אישי. אנחנו לא לוקחים את זה כפגיעה אישית, אלא כפגיעה ברופאים בבעלי המקצוע. לא לגופו של אדם. נחמן וד"ר שרון אלרעי פרייס ספגו הכי הרבה כי הם מובילים ועומדים בראש המערכת. השורה התחתונה היא שאנשי הממשלה ואנשי משרד הבריאות ימשיכו לעבוד בשיתוף פעולה וצריך למצוא את שביל הזהב. היה משבר וצריך ללכת קדימה".
את מכירה את האנשים שעובדים קרוב לבעלך?
"את שרון אני לא מכירה מספיק, הפעם היחידה שבה פגשתי אותה היתה בטקס שבו נחמן קיבל את תפקיד המנכ"ל. היינו אמורים להיות בארוחה משותפת אצל אדלשטיין וחשבתי שתהיה לנו הזדמנות להכיר, אבל זה עדיין לא קרה. אני מקשיבה לה מהצד ובאמת מעריכה אותה. שרון היא חדשה יחסית אבל אני מכירה את רוב האנשים שעובדים עם נחמן".
פגישה בבית ספר לרפואה
שפרה אש גדלה בפתח תקווה במשפחה מוכרת בעיר. אביה, יצחק ברא"ז, היה איש ציבור ומשפטן, שכיהן כשופט בית משפט השלום בתל-אביב. היא למדה רפואה באוניברסיטת תל-אביב, עשתה סטאז' בבילינסון וקריירה מרשימה ברפואת ילדים בבית החולים שניידר, ופילסה את דרכה אל צמרת הרפואה בארץ. היא עומדת בראש האיגוד הישראלי להמטולוגיה ואונקולוגיה ילדים, מומחית בינלאומית למחלת ה-נוירובלסטומה, אחד הגידולים השכיחים אצל ילדים, ונציגת ישראל ב-SIOPEN, האיגוד האירופאי לנוירובלסטומה.
את נחמן אש פגשה בשנות ה-80 בבית הספר לרפואה. הם גרים בוילה גדולה בראש העין והורים לשלושה ילדים: הבנים התאומים ילי ואפק (26), והבת רותם (23). "נחמן ואני למדנו בבית הספר לרפואה באותה הכיתה, הוא היה עתודאי ואני לא. הסתבר שגדלנו במרחק ארבעה רחובות זה מזה בפתח תקווה, אבל לא היכרנו כי הוא צעיר ממני בשנתיים וחצי. הקשר שלנו התחיל בשנה השנייה ללימודים, ופשוט עף. התחתנו בסיום הלימודים, לפני הסטאז'. התאומים נולדו אחרי הרבה שנים של טיפולים, ואחרי שנתיים וחצי פתאום גיליתי שאני בהריון".
המסלול המקצועי התקדם אף הוא בקצב מואץ וכלל נסיעה של שנתיים לבוסטון, כשהוא משלים תואר במכון הטכנולוגי MIT בהרווארד, והיא מנצלת את הזמן למחקר במעבדה שם.
"נחמן מאוד ידע מה הוא רוצה, ואני לגמרי הייתי שם כדי לתמוך. זה משהו שלמדתי מאמא שלי, שעבדה כאחות ותמיד תמכה בכולם. כשנחמן נכנס למסלול הצבאי היה לי ברור שאני מורידה את הרגל מהגז בעניין הקריירה שלי, אבל אני לא מרפה. נהניתי ממה שעשיתי גם כשהשקעתי בגידול הילדים. הוריי עודדו אותי ואת אחיי למצוינות וגידלו ארבעה ילדים שכל אחד מהם טוב בכיוון אחר לגמרי. גם אני נוהגת כך עם הילדים שלי".
"הייתי גם אמא מבשלת"
כלומר?
"גידלתי אותם בגישה שעד גיל 18 אני קובעת והם פעילים ועושים גם מעבר לדברים העיקריים בחייהם. מגיל 18 הם עושים מה שהם רוצים, ואני מרגישה שהיסודות שנתנו להם עוזרים היום. הייתי גם האמא המבשלת של תנועת הצופים בשנים שבהן הילדים שלי היו שם, והייתי בוועד ההורים של הצופים ושל בית הספר. נחמן לא היה בבית פיזית, אבל תמיד היה מעודכן והילדים תמיד ידעו מתי אפשר לתפוס אותו.
כל אחד מילדינו כבר בחר את דרכו. ילי היה מ"פ בשריון עד לפני שנה, והודיע מראש שהוא לא רוצה ללמוד רפואה. הוא התנדב במסגרת ישראייד (הפורום הישראלי לסיוע הומניטרי בינלאומי) בדרום אפריקה כשהם נסעו להקים שם מערכת חיסונים, והיה אחראי על כל הלוגיסטיקה. עכשיו הוא מתחיל מסלול משולב של מחשבים ופסיכולוגיה.
אפק החליט ללמוד רפואה, לא התקבל בארץ ונסע ללמוד בפראג. רותם היתה חובשת של השייטת וגם היא נדבקה שם בחיידק הרפואה".
אולי כשגדלים בבית כמו שלכם, אין באמת הרבה אפשרויות בחירה.
"יש, יש. ילדינו יקבלו גיבוי מלא לכל בחירה שיעשו, ואם שניים מתוך השלושה רוצים ללמוד רפואה כנראה שעשינו משהו נכון. הילדים שלי יודעים לענות לטלפון של הכוננויות כי שמעו בבית כל היום דיבורים על חום, על ספירת דם ועל פינוי למיון. בכל אופן, רותם לא התקבלה לרפואה והחליטה ללמוד ביולוגיה באוניברסיטת ת"א. היא מכוונת מטרה, והיא תגיע לרפואה. בשנה האחרונה היא גם סיימה קורס קונדיטוריה בשיטת אסטלה, וממש התמקצעה בתחום. אנחנו מקפידים על ארוחה משפחתית אחת בשבוע, בדרך כלל בימי שישי, ורותם היא העוזרת שלי במטבח, למרות שגם היא כבר לא גרה בבית.
בחודש שעבר חגגנו יום נישואים והילדים קנו מצרכים והכינו ארוחת פסטה ביתית, ואנחנו היינו האורחים. ליום ההולדת ה-60 של נחמן, לפני חצי שנה, רותם הכינה עוגה עם בובה בדמותו, שפיסלה בעצמה מסוכר. היא עיצבה אותו כלוחם עם חרב בידו שניצב מול וירוס הקורונה, מעל הכתובת Buster Corona. הבן שלנו הכין ספר תמונות עם אנשים שריאיין. אז עם כל ההשקעה בקריירות, הילדים הם האושר הכי גדול שלנו. אפילו בתוך המשבר הנוכחי, כשרותם עברה דירה ואמרה שאבא עוד לא בא לראות, הכנתי ארוחת צהריים ובשבת האחרונה לקחנו פסק זמן ונסענו אליה. הילדים הם הגאווה הכי גדולה".
"לא הכרתי את חיפה"
שפרה אש הגיעה לרמב"ם לפני מעט יותר משנה לאחר שלושה עשורים כרופאה בכירה בבית החולים שניידר.
שיא מגיפת הקורונה, לא זמן אידיאלי.
"זה לא היה משהו שתכננתי. אני לא מכירה את חיפה ולא הכרתי את המחלקה הספציפית למעט אנשים בודדים, אבל כשהציעו לי את התפקיד חשבתי שזה מתאים. זו מחלקה שאני מעריכה מאוד מבחינה קלינית, ולא פחות מכך בזכות ההרכב האנושי. לצידי עובדים בין השאר ד"ר רן שטיינברג, מנהל מחלקת כירורגיית ילדים שמתמקצע בטיפול בגידולים, ד"ר מוני בניפלא, מנהל היחידה לנוירוכירורגית ילדים, וד"ר דוד ניקומרוב, מנהל היחידה לאורתופדיה אונקולוגית בילדים. זהו שילוב מוחות וריכוז ידע ברמה הגבוהה ביותר, וצוות מדהים של מומחים המובילים את תחום הטיפול בגידולים בצפון.
"הגעתי לכאן בשלב שבו בית החולים היה בתפעול שונה ומצאתי את עצמי בלי מפגשים פנים מול פנים. בגלל הקורונה הכרתי אנשים רק בזום וכשנפגשנו במסדרון זה לא תמיד נראה אותו דבר, ועד היום יש אנשים שאני לא מכירה. עיקר משאבי בית החולים הופנו לקורונה, ובין כל אלה הייתי צריכה להכיר מחלקה חדשה ובית חולים חדש. ברפואת ילדים התאהבתי עוד בבילינסון, לפני שבנו את שניידר. ילדים שמטופלים לסרטן הם אמיצים וחזקים, ואני מעריצה אותם, אחד אחד. התאהבתי במשפחות ובדרך שבה הן מתמודדות. לצד אלה התחום כולל מחקר והמון התפתחות, טיפול שהוא חצי טיפול נמרץ וגם ליווי לאורך שנים. אלה
"חולים שאני מלווה מהיום שהם חלו ולאורך כל חייהם. אלה ילדים שגידלתי, והם מתלבטים איתי לאורך החיים, משתפים אותי ומעדכנים. אחת מהן שלחה לי היום תמונה שלה מטקס סיום לימודי משפטים, והיא גם עומדת להתחתן. גם עם משפחות הילדים שנפטרו אני נשארת בקשר, וזה קשר שאין לו תחליף. תמיד אומרים שאונקולוגיית ילדים זה דבר נורא, אבל כאן אתה ממש מרגיש שאתה נותן. זה מקצוע מדהים".
ומה עושים עם הקושי?
"לומדים להתמודד, אבל אני לא יכולה להגיד שאני יודעת להתנתק. אני לא מתפרקת מול הילדים והמשפחות, אבל הרבה פעמים אני מתפרקת כשאני לבד".
פרשת התרופות פגות התוקף שקיבלו חולים במחלקה התרחשה לפני שהגעת לרמב"ם. יש לך מסר למשפחות שנפגעו?
"אנחנו מאוד מאוד מצטערים שהדבר קרה. לא נכנסתי לנושא, אבל בית המרקחת שודרג מאז והדרך שבה המערכת עובדת היום אינה מאפשרת לדבר לחזור על עצמו".
הכנסת שינויים למחלקה?
"פיזית, המחלקה נראית מדהים אבל היו שינויים פרסונליים, כמו רופאים שעזבו כי לא קיבלו את הניהול, ומצאתי את עצמי עם רופאים יותר צעירים. גם פרופ' מרים בן הרוש עובדת איתי, ארבעה חודשים לאחר שנפרדנו היא חזרה לעבוד כאן במשרה חלקית במחלקת גידולי מוח. זה מודל שאינו קיים בשום מקום בארץ, יותר דומה למודל האמריקאי. קידמתי את המחלקה לכיוונים נוספים ובעיקר בער לי לקדם את יצירת הביובנק, בנק דגימות גידולים שאותם מקפיאים בזמן אמת, לצורכי הפקת חומר גנטי לטיפול ולמחקר. אני שמחה על המעבר לרמב"ם ואני כאן כדי להישאר. החלק הבעייתי היחיד הוא הנסיעה מהבית לכאן, שאורכת שעה וחצי לכל כיוון".
"החיים שלנו השתנו"
ובימים אלה של משבר בין הממשלה לבין משרד הבריאות, את מצליחה בכלל לפגוש את בן זוגך?
"כן, בלילה. טכנית, נחמן ואני לא מדברים במשך היום. אנחנו עסוקים, וזה תמיד היה כך".
מצבי הרוח והלחצים שבהם הוא נתון באים איתו הביתה?
"זה מגיע הביתה, ועוד איך. מאז שנחמן התמנה להיות מנכ"ל משרד הבריאות כמות העבודה שאיתה הוא מתמודד היא בלתי נגמרת. הוא מחובר לטלפון 24 / 7, כולל באמצע ארוחות וכשאנחנו מבלים אצל חברים. החיים השתנו והפנמתי את זה. העומס התחיל להצטבר כשהוא החליף את גמזו כפרויקטור הקורונה. נחמן בנה את זה מאוד יפה ואני תמכתי במהלך, ראיתי איך הוא כל הזמן מקשיב ולומד, איך הגיע לתפקיד הפרויקטור עם המון ידע על התחום ואיך המשיך להשתכלל.
"כפרויקטור חשבתי שהוא האיש הנכון במקום הנכון, וגם כמנכ"ל משרד הבריאות. לנחמן יש את היכולות הניהוליות, הסבלנות לרדת לפרטי הפרטים של כל עניין, האמונה באנשים והיכולת לאסוף סביבו את האנשים הנכונים. אין החלטה שהיא רק שלו, יש עבודת צוות בלתי נגמרת. זה מה שהוא עושה מהרגע שהוא מתעורר בבוקר ועד שהוא נרדם בלילה".
אין תחושה שהממשלה מתייחסת יותר לדעת הקהל ופחות לתחום המקצועי?
"לא, לא. אני חושבת שההתייחסות היא לפי האג'נדות של האנשים. לממשלה יש את הראייה שלה ולאנשי משרד הבריאות יש את הראייה שלהם, וכשזה מתנגש זה מגיע לתקשורת. אבל כל אמירה שיוצאת החוצה נחפרה מכל הכיוונים, ולכל ציוץ הכי קטן קדמו דיונים בלתי נגמרים. דיונים עם אנשי מקצוע זו המסה העיקרית של העבודה. ביום שישי הוא עסוק בהם עד ארבע או חמש אחה"צ, והוא מזמין אנשים הביתה לפעמים גם בשבת בבוקר. משם הוא קופץ לאירוע שהוא מחויב להגיע אליו וממשיך לראיון טלוויזיה, ובמוצ"ש מתחדשות ישיבות הזום הבלתי נגמרות. הוא לא עוצר לרגע".
את מזהה הבדל בין העבודה עם הממשלה הקודמת לזו הנוכחית?
"האווירה במדינה השתנתה אבל אצלם במשרד הבריאות האווירה לא השתנתה, הם עבדו קודם עם ביבי ועכשיו הם עובדים עם בנט. השר השתנה, ונחמן מאוד מעריך את ניצן הורוביץ. נוח לו לעבוד עם אנשים שהוא מעריך".
