אלפים הגיעו למחאה שהתקיימה (6.7) בצומת חורב וצעדו לעיתים בגשם לאורך שדרות מוריה. המפגינים קראו להחלפת הממשלה, הצלת הדמוקרטיה, והקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי שבעה באוקטובר.
הדוברים ביקרו את החלטתה של עיריית חיפה למנוע את המשך קיום ההפגנות בחורב החל משבוע זה, והעבירו מסר ברור לראש העיר יונה יהב, כי המחאה תימשך למרות אותה החלטה אומללה.
בין הדוברים באירוע המחאה - נירית וליעד ברעם (הוריו של סמ"ר נטע ברעם ז״ל, שלחם ונפל במוצב נחל עוז. פעילים ב׳מועצת אוקטובר׳), אמיר השכל (תת אלוף במילואים, ממובילי מחאת היחידים), פרופ׳ יעל ברדה (פעילה בתנועת ׳ארץ לכולם׳ ובמטה האקדמיה), והבמאי בני ברבש.
מחאת העם בחורב - אמיר השכל
(צילום: מחאת העם חיפה)
נאומו של אמיר השכל:
"כמו ברגעי תפנית היסטוריים אחרים, שבעבר הכריעו אם אכן תקום ותתקיים מדינת ישראל ומה יהיה אופייה, כך גם היום או ניצבים מול משבר לאומי, שמעמיד את אופייה ועתידה של ישראל במבחן. הפעם איננו ניצבים מול איום חיצוני כי אם אל מול איום חריף מבפנים, מתוכנו: אנו מותקפים על ידי ממשלה קיצונית, אשר מאיימת על יסודות הדמוקרטיה שלנו.
"ראש הממשלה של מדינת ישראל מסרב להקים ועדת חקירה ממלכתית ליום שבו קרסו הביטחון והאמון. הוא מבקש להקים ועדה פוליטית, שהוא יקבע מי יהיו חבריה. שרי הממשלה הקיצוניים ביותר, מי שכיהנו ביום האסון ולא קיבלו אחריות - הם שיקבעו מה יהיו גבולות החקירה ומה יהיה אפשר לחקור. חבורת הפושעים תקבע מי ישפוט אותה. עם חפץ חיים, ששילם ומשלם את מחיר האסון, חייב לדרוש את חקירת הכשלים ואת תיקונם. שאם לא כן, האסון הבא כבר בפתח.
"חזית נוספת נפתחה בנושא השוויון בנטל, כאשר ראש הממשלה מקדם חוק שיבצר את יכולתו של הציבור החרדי להשתמט משירות וימשיך להעמיס את מלוא הנטל על הציבור היצרני והמשרת. זה שהולך וקורס לאחר שנתיים של מלחמה.
"אין דמוקרטיה בלי שוויון, רבותיי. אין אפשרות שחלקים נרחבים בציבור יהיו פטורים מחובות, בדיוק כפי שאי אפשר שראש ממשלה יתחמק ממשפט בגלל מעמדו הרם. השוויון בפני החוק הוא ערך יסוד במדינה דמוקרטית. אם נשיא המדינה ומנגנוני החוק והמשפט ייעתרו לו - אני חושש שנעמוד על סיפה של מלחמת אזרחים".
הדוברים התייחסו לכנס המשפט שנערך בחיפה בשבוע שעבר, בו אמר נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק "אנחנו מצויים במדרון, ושוב איננו אותה דמוקרטיה כבעבר. כבר איננו אזרחים, אלא נתינים. היחס למפגינים הוא כאל עבריינים".
עוד ציין הנשיא העליון לשעבר, "זו מדיניות שמתישה את הציבור ואת שומרי הסף ומקעקעת את יכולתם להגן על הדמוקרטיה, אבל ניתן לעצור את ההתדרדרות שלנו מדמוקרטיה מהותית לדמוקרטיה פורמלית, מדמוקרטיה ליברלית למשטר מסוג אחר. מי שיכול לעשות זאת הוא העם [...] בשיח ציבורי ער, בהתארגנות אזרחית, בהפגנות".
השכל ציין בדבריו כי דבריו של אהרון ברק אינם דברי ייאוש אלא קריאה להתייצבות אזרחית נחושה.
השכל: "אחיי ואחיותיי, אנו ניצבים היום בפני מלחמת אין ברירה. כמו הדורות הקודמים, שניהלו מאבקים קשים אחרים - על עצמאות וביטחון, על עלייה לארץ ועל ביסוס החיים בה - כך אנו נדרשים להילחם היום על ערכי היסוד שלנו. על דמוקרטיה וצדק ושווין, ויותר מזה: על החירות. על היכולת לנהל מאבק, על הזכות להשמיע קול, על החופש מפחד.
"קולנו הוא המגן שלנו, ההתעקשות היא הנשק הסודי שלנו, והסולידריות היא החומה האזרחית החדשה שאנו מקימים.
"לא נקבל מצב שבו אזרח הוא נתין.לא נקבל מצב שבו חוק חל על חלקים מהעם. לא נקבל ועדת חקירה פוליטית. לא נקבל מציאות שבה מנהיג קובע לעצמו חופש פעולה שאין לשום אדם אחר. אנו קוראים בקול ברור: השיבו את הדמוקרטיה! הקימו ועדת חקירה ממלכתית! הבטיחו שוויון בפני החוק!"
"ולמי מאיתנו ששוקל להרים ידיים, אני רוצה לצטט את דבריו של ד"ר מרסל דירסוס, שחקר דיקטטורים ודיקטטורות. יש לו תשובה ברורה: "בניגוד למיתוס, רודנים הם מאד שבריריים, רובם נופלים בסוף. 69% מהרודנים גומרים בכלא, בגלות, או מתים לאחר שהודחו."
"גם כשהמחיר כבד," הוא אומר, "יש מקום לתקווה. אפשר להפיל אותם, ולפעמים זה קורה ברגע אחד."
חברות וחברים, - העמידה האזרחית, ההתעקשות והנחישות שלנו, הם שיכריעו. במאבק הזה אנחנו יכולים לנצח - ואנחנו ננצח! ".
נאומו של ליעד ברעם:
"ערב טוב, "אבא, אני לא יכול לדבר. יש כאן מלחמה. אני מטפל בחייל". אלו המילים האחרונות ששמעתי מבני בכורי. ואני רוצה לדעת למה???
שמי ליעד ברעם, אבא של סמ"ר נטע ברעם מפקד לוחמי הבלון במוצב נחל עוז. נטע הוא הבן הבכור שלנו. אח גדול ליעלה שעומדת להתגייס עוד חודש ולנגה, תלמידת כיתה ט'.
ילד שמגיל צעיר היה לו אכפת מהסובב אותו והוא לקח עליו אחריות - בעלי חיים, חברים, במש"צים וגם בצבא.
ונטע גם אוהב לגו מושבע. נטע אמר שלגו מחבר אנשים... אולי כדאי שהפוליטיקאים שלנו יתחילו גם להרכיב לגו.
נטע התגייס לחיל הגנת הגבולות והוכשר כלוחם איסוף קרבי. מהר מאד אבל הוא חיפש את האתגר הבא ויצא לקורס מפקדים. בסיומו הוצב כמפקד צוות לוחמי הבלון במוצב נחל עוז.
לאורך שירותו אמר נטע שוב ושוב שתפרוץ בקרוב מלחמה. אבל ההתרעות נפלו על אוזניים ערלות.
בבוקר השבעה באוקטובר תקפו את מוצב נחל עוז מאות מחבלי חמאס. מאומנים ומצוידים היטב עם רובים, מקלעים, RPG, רימונים ועוד. נטע וארבעת הלוחמים בצוות - דניאל, אלרואי, שמעון ואמיר נלחמו והדפו את המחבלים עד שהוכרעו.
באותו בוקר נלחמו ארור נטע החילוני שמעון החרדי, אלרואי מהציונות הדתית, אמיר שגר כאן רחובות מכאן ודניאל מהמרכז – בני עדות שונות , דתיים וחילונים – נלחמו יחד ונפלו יחד על קידוש השם, העם והמולדת.
האמנו שהבן שלי משרת מדינה ששמה לה בחזית את בטחון העם. טעינו. יש כאן ממשלה שלא ביקשה סליחה. לא הרכינה מבט. נוהגת כבשגרה. אסון השבעה באוקטובר הוא "יום לא טוב".
ליעד ומירית ברעם ממשיכים: "בממשלה עושים הכל לשמירה על הכיסא משל אוחזים בו כבקרנות המזבח. כך הם חושבים שיוכלו להינצל? חמשת לוחמי הבלון סימלו אחדות. ממשלת ישראל עסוקה בהפרדה ושיסוי. חמשת הבלונאים התגייסו כאיש אחד וממשלת ישראל מעבירה את חוק ההשתמטות. הם לחמו ללא ציוד מספיק ומתאים. ושרי ישראל משנה חוקים וגרסאות.
שנתיים ללא חקירה הן שנתיים בהם מטשטשות עדויות, דברים נשכחים וגם נגרסים ונעלמים. והתירוצים.... באמת רבים ומגוונים.
וראש הממשלה, שחושב שאנחנו מטומטמים, ממנה וועדה שחבריה הם חדלי אישים שאין להם מושג ירוק בתחומי אחריותם – תחבורה, איכות הסביבה, אוצר, בטחון לאומי ועוד ורק עסוקים בפילוג, שיסוי ועוד הטרלות. הם אלו שיקבעו מי יחקור? מי ומה ייחקר? ואת סמכויות הועדה?
אלו אותם האנשים שצרחו עד לב שמיים ודרשו הקמת ועדת חקירה ממלכתית באירועים קטנים בהרבה. אנחנו חיים באותה מדינה? במקום לעמוד מולנו המשפחות השכולות, משפחות הפצועים והחטופים והמפונים שטרם חזרו לביתם. במקום לעמוד ולבקש סליחה לקחת אחריות ולהבטיח שתחקרו כפי שכתוב בחוקי המדינה - אתם מסלפים עובדות, שוטפים מוחות והופכים את הכל לפוליטי.
רוב העם רוצה ודורש ועדת חקירה ממלכתית - כי רק כך נוכל לחקור, ללמוד ולתקן . רק כך נוכל לתקן להעניק עתיד טוב יותר לילדינו ונכדינו. כי מגיע להם?
"הגבלת הכהונה תמנע התמקדות של ראש הממשלה בהישרדות פוליטית על חשבון ענייני המדינה"!!! את זה אמר בנימין נתניהו ב-1997. עכשיו הוא עסוק בבקשת חנינה. כמה עלוב ופתטי.
וכבוד נשיא המדינה – אם תענה לבקשה, גם אתה תיזכר כך בספר ימי ההיסטוריה. הגעתי לכאן היום מחדרה ואגיע לכל מקום שאוכל, כיוון שמעל לקברו הטרי של בננו נשבענו – נירית ואני - שהמלחמה של נטע נגמרה אבל המלחמה שלנו רק התחילה.
אנחנו נלחמים פשוט כי אין לנו ברירה אחרת. כי אין לנו מדינה אחרת. אנחנו נלחמים לכי עדיין צריך להחזיר את רני גוילי - החטוף האחרון.
אנחנו נלחמים כי אנו רוצים לדעת שבצבא שהבת שלנו שמתגייסת בעוד פחות מחודש, יש "מפקדים הראויים לכך". ימעל הצבא יש "מנהיגים שראויים לכך"".
