במלאת 30 למותו של קצין המודיעין שמת בכלא הצבאי עלו הוריו, משפחתו וחבריו הקרובים לגילוי מצבה. מעל קברו של בנו ספד לו האב.
"בן שלנו, לפני כחודש איבדנו אותך, את בן הזקונים שלנו. בהתחלה, הדחקנו ולא האמנו. אחר כך, התהפך לנו העולם ומצאנו את עצמנו מנסים, ללא הצלחה, להרכיב את הפאזל של מה קרה לך", ספד האב לבנו, "החייל המוכשר והשאפתן, זה שאהוב על כולם ושמח לעזור בכל דבר, הילד שמצא את עצמו נדרס ללא רחמים ע"י מערכת צבאית".
בהספד אמר האב כי במהלך החודש האחרון קיבלה המשפחה חיבוקים וחיזוקים מכל מי שהכיר את בנם במהלך חיין - בתיכון, באוניברסיטה, בחברת הסטרטאפ בה עבד וגם בצבא. "התמונה שהצטיירה הייתה של בננו המוכר לנו: מעט מופנם ומחובר ישירות למחשב, אך בעל חוש הומור מיוחד", אמר האב, "משקיען שראשו 'ראש גדול' העובד על טורים גבוהים בחיפוש אחר פתרונות ייחודיים, אך גם צנוע ואף פעם לא מתנשא".
את ההספד סיים האב בתחושות שמלוות אותו ואת בני המשפחה: "תחושות של כאב, כעס ואכזבה: כאב על ההחמצה הגדולה, שלנו כמשפחה שאיבדה אותך, של החברה שאיבדה כישרון נדיר (עד כמה נדיר, גילינו בשבעה) ואולי גם של הצבא; כעס על עצמנו, על שאפשרנו להליך משפטי להימשך מעבר לסביר מבלי לשבור כלים; כעס על עצמנו שישנו בשקט באמונת שווא ש אתה מוגן בכלא, הכי טוב שאפשר; כעס על מידע שהולך ומצטבר לפיו קיבלת בכלא תרופות שונות, חלקן מסוכנות) בניגוד למה שלפעמים הצטייר בתקשורת, התרופות היחידות שקיבלת לפני הכלא היו עבור הפרעת קשב וריכוז וכדורי שינה); כעס על כך שלא ידענו לפני מותך שעברת שני אירועי בריאות בבתי הכלא הצבאיים, והמשכנו לישון בשקט.
"כעס על צבא קיבל לידיו חייל בריא שהתמסר ליחידה, משעות השחר עד מאוחר בלילה, הרבה פעמים עם תוצאות מדהימות, וכשמסיבה לא מובנת ביצע מעשים לא מוסברים, הוחלט שרק מאסר ארוך יפתור לצבא בעיה כלשהי, או שישבור אותך או גם וגם; אכזבה על הניתוק ממך לפני מותו ועל המשך ההתנערות ממנו כאיש צבא גם לאחר מותו – ולראיה אנחנו כאן ולא בבית עלמין צבאי מבחינתנו, הילד שלנו נרצח, גם אם לא באופן ישיר, וכעת מידי פעם רוצחים גם את שמו הטוב בכל מיני הדלפות מגמתיות כאשר דבר לא הוכח במשפט, שמעולם לא נתקלנו כשהוא מנסה להזיק למישהו או למשהו, כבר לא כאן על מנת לתת הסברים אמינים, ואולי מפתיעים, למה שעשה ולעקבות שהשאיר ברשלנות לגמרי לא אופיינית".
