השם שלו, פאולו א.מואורה (40) מסגיר חלק קטן מהסיפור שלו, שהתחיל בסאו פאולו שבברזיל.
בספר הביכורים שלו "אדו" שיוצא בימים אלה (הוצאת ספרי ניב) ומבוסס על חייו, נחשפים פרטים מפתיעים אחרים. למשל העובדה שהוא בנם של שתי אימהות לסביות, עינת וגורצ'י, יהודיות ילידות ברזיל.
קראו גם:
עינת הייתה דיילת אוויר בברזיל וג'ורצ'י זמרת ברים, ממנה הוא כנראה ירש את חיידק הבמה שהוביל אותו לבחור במסלול של שחקן תיאטרון (מואורה משחק בתיאטרון גשר). "אני היום כפי הנראה האדם הכי מבוגר בישראל שגדל לשתי אימהות", הוא אומר ומציין שחיפש במהלך השנים אנשים בסביבות גילו ולא מצא.
מה המשמעות של הפרט הזה?
"המשמעות היא שאנשים שיודעים שיש לי שתי אימהות לסביות שואלים אותי בן כמה אני ומתפלאים כי זה מאוד חריג להיות בגיל 40 עם שתי אימהות, למרות שהיום זה כמובן מאוד נפוץ".
מה עומד מאחורי השם של הספר - אדו?
"אדו היה הכינוי שלי כילד בברזיל".
עוד פרט שהוא חושף בספר הוא לגבי הזהות של אביו. "את תרומת הזרע הגברית הן לקחו מהאח של גורצ׳י", הוא מסביר. פתאום זה מתחבר לכך שדוד שלו הוא בעצם אביו. "הן עשו את זה כדי שיהיה ד.נ.א של שתיהן בילד שלהן ואת זה גיליתי בגיל יחסית מבוגר. גם לא ידעתי בילדות המוקדמת שאני יהודי. זה לקח קצת זמן".
גילית על עצמך לא מעט דברים במהלך השנים ורובם נמצאים בספר החדש. הוא אמנם עלילתי ובדיוני, אבל בעצם מדבר הרבה עלייך באופן חושפני.
"נכון. היה לי חשוב לענות בספר על השאלות שתמיד שואלים אותי לגבי העבר שלי בברזיל ולגבי האופן החריג שגדלתי כילד".
בסלון הצבעוני
כבנם של שתי לסביות בתקופה בה לדבריו היה מאבק קשה ואלים על זכויות קהילת הלהט"ב, הילדות שלו בסאו פאולו בשנות ה-80 הייתה יוצאת דופן בלשון המעטה. "אני זוכר שההומואים התנגדו שהלסביות יצטרפו למאבק שלהם והפוך. היה קרע פנימי", הוא מספר. אבל על דבר אחד כולם הסכימו: להתנגד בעוצמה למקרים המרובים של אלימות נגד הקהילה. "היו לא מעט מקרים קשים ביניהם אירוע בו שרפו בתוך מכונית את אחת החברות של האימהות שלי רק כי היא לסבית".
נשמע מזעזע. המאבקים האלה הגיעו גם לתוך הבית שלך כילד?
"העולם הזה חלחל הביתה. לאימהות שלי היו חברים מכל הסוגים שהגיעו אלינו הביתה: לסביות, הומואים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים. אחד החברים שזכור לי במיוחד היה שחקן. הוא תמיד היה זוהר ומרשים כזה. באחד מהביקורים ראיתי שהוא עצוב והוא סיפר לי שהלב שלו נשבר. שאלתי למה והוא ענה: 'כי אני רוצה להפוך לאישה אך בן זוגי לא מקבל זאת'".
נושא כבד לשתף בו ילד.
"כן. אני אדם מופנם ומתבונן והעובדה שהוא דיבר איתי ושיתף אותי בגובה העיניים, גרמה לי להתרגש ולהעריך אותו. למרות גילי הצעיר הרגשתי את התסכול שלו".
מה ההבדל בין הקהילה הגאה בברזיל שלתוכה נולדת לבין הקהילה בתל אביב?
"אני חושב שפה בישראל לזוגות יותר נוח להחזיק ידיים ברחוב. יש פחות חשש להתקפות אלימות. מצד שני ההערות הגזעניות פה הן בהרבה יותר נפוצות מאשר בברזיל. אני באופן אישי סטרייט. יצאתי פעם עם מישהי והיה לנו נורא נחמד עד שסיפרתי לה מאיזו משפחה אני מגיע. מאותו רגע יצאה ממנה פרימיטיביות והמון דעות קדומות. הייתי צריך לסיים בגלל זה את הקשר. בגלל הרקע שלי אני תמיד ארגיש שאני חלק מהקהילה. זה אני".
40 דקות קריטיות
כשהיה בן 13 האימהות שלו נפרדו. הוא עלה ארצה עם עינת והם גרו באשקלון שהפכה לעיר בה הוא גדל בבגרותו. "אחרי ההגעה לארץ עברתי תקופה לא קלה", הוא מספר. "אמא חלתה ואני הסתגרתי ומתוך הכאב התחלתי לכתוב סיפורים קצרים". חלק אחר מהזמן הופנה לכדורגל, תחום בו הוא פרח. מואורה הפך בשנות נעוריו לשחקן מצטיין בהפועל אשקלון. "הייתי בנבחרות ישראל בנערים ובנוער. שחקן השנה. 11 גביעים".
וואו. טוב ברור שהיית כדורגלן מצטיין אתה הרי מברזיל במקור.
(צוחק). "הייתי? אני עדיין שחקן מצטיין".
ומה הקשר בין כדורגל לעולם התיאטרון בו אתה פועל היום?
"כשהייתי כדורגלן מקצועי, כל הזמן הרגשתי שהמוח שלי לא מספיק מגורה ושהיצירתיות שלי לא מתבטאת במיטבה".
ההחלטה על השינוי התקבלה בגיל 23. הוא זנח את הכדורגל והחל ללמוד משחק בבית צבי. את ההצגה הראשונה בחייו ראה רק כשהיה בן 24. מעל עשור הוא משחק בתיאטרון גשר ביפו והוא גר לא רחוק מהתאטרון. בימים אלה הוא גם משחק ב"מקום של תקווה" - מרכז הצגות אינטראקטיבי בנושא שואה, הוא מלמד משחק ב-Poze בראשון לציון.
גם יש לו תפקיד בסרטו החדש והמדובר של אבי נשר "תמונת הניצחון". הוא מגלם את דוקטור בנדמן, רופא יהודי שעלה לישראל מבואנוס איירס מטעמים אידיאולוגיים והתיישב בקיבוץ ניצנים בו מתרחשת עלילת הסרט. "זה היה הפיצ'ר הראשון שלי. קיבלתי את ההזדמנות ואמרתי לעצמי 'אם כבר פיצ'ר ראשון, אז אבי נשר'", הוא אומר.
איך היה לעבוד עם אבי נשר?
"כל תהליך בניית הדמות והישיבות עם אבי היו מיוחדות. הוא אדם נגיש ורגיש. היה כיף ובכלל הייתה חוויה מאוד כיפית ומחכימה".
אגב, מתי הבנת שיש לך סיפור חיים חריג?
"בשיעור הראשון בבית צבי. המורה אמר לכל אחד לספר על עצמו בשלוש דקות. כשהגיע תורי סיימתי את שלוש הדקות וכולם המשיכו לשאול אותי עוד ועוד שאלות. הזמן ברח, עברו 40 דקות והשיעור נגמר. בגלל ההתעניינות הרבה הבנתי שיש משהו אחר בסיפור שלי".
סיפור חייו שזור ב-287 העמודים של "אדו" בו הוא כותב על ילד ברזילאי שגדל לשתי אימהות, נפגש עם דמויות ססגוניות מהקהילה הלהט"בית ויוצא למסע התבגרות וגילוי עצמי כשברקע מרחפת האפשרות לעזוב את הכל ולעלות לארץ ישראל.
"כולם יכולים להתחבר לסיפור הזה", הוא אומר. "כל מי שעבר דירה כילד, אפילו אם זה מנתניה לטבריה. כל מי שההורים שלו נפרדו. כל מי שגדל ללא רווחה כלכלית. כל אדם שהיה לו חלום. כל ילד ששיחק כדורגל. כל מי שחווה אובדן של חבר או בן משפחה. כל מי שחווה אהבה ראשונה. כל מי שגילה את המיניות שלו. המסר הכללי שלי הוא חיה ותן לחיות, כולם שווים".
פאולו א.מואורה משיב על השאלון שלנו:
איזה תפקיד אתה חולם לגלם בתיאטרון?
"את המלט".
איזה קבוצת כדורגל בישראל אתה אוהד?
"הפועל אשקלון, כי שיחקתי שם והעיר קרובה לליבי".
מי הברזילאים שאתה מעריץ?
"הסופר ז'ורז' אמאדו, הזמרת גל קוסטה, השחקן ואגנר מניסובה דה מורה, הכדורגלן פלה ואת דודה שלי שהיא אומנית ברזילאית".
מה המקום הכי ברזילאי בתל אביב?
"מגרש כדורגל בשדרות הבעש"ט 2, ביפו. שם כל שבת אני משחק כדורגל עם קבוצה של דרום אמריקאים וישראלים. אני מרגיש שם הכי בבית עם השמחה והאווירה של המשחק".
מה הדבר הראשון שאומרים לך כששומעים שנולדת בברזיל?
"אה באמת? אתה לא נראה ולא נשמע".
מה הכינוי הברזילאי שלך?
"דו או אדו. אף אחד לא קורא לי פאולו האמת".
