ליאור רחמים ז"ל, בן כפר תבור, נפטר בפתאומיות מדום לב בגיל 47. אמש (שלישי) הוא הובא למנוחות בבית העלמין בכפר תבור, בני משפחתו ומאות מחבריו חלקו לו כבוד אחרון.
ליאור ז"ל בן להוריו יעקב וורדה, אח בכור לאחיו דודי ושתי אחיותיו אפרת וחן, נולד וגדל בכפר תבור. הוא התחנך בבית הספר כדורי ובשירותו הצבאי היה לוחם בפלס"ר צנחנים. בשנת 1997, חודש לפני תום שירותו, הוא נפצע בלבנון באורח בינוני-קשה כשנפגע מרסיסים בחזהו, השיקום הפיזי לאחר הפציעה היה ממושך והשיקום הנפשי היה ארוך יותר בעקבותיו הוא הוכר כנפגע פוסט-טראומה.
לאחר השחרור השלים ליאור ז"ל תואר ראשון בתקשורת ותואר שני בביקורת פנים. בסיום הלימודים עבד כמאבטח בבית משפט בעבודה זמנית ולפני כ-20 שנה התחיל לעבוד בביטוח לאומי כחוקר. הוא התקדם במהירות בתוך הארגון עד לתפקיד האחראי על המחשוב. במסגרת עבודתו הקים מחדש את כל מערכת המחשוב בארגון וקיבל על עבודתו תעודת הצטיינות ארצית. לאחר פטירתו החליטו בביטוח הלאומי לקרוא את המערכת על שמו 'מערכת ליאור'.
"הוא אהב מאוד את העבודה שלו ומאוד העריך אותה, הוא הבין שהוא עושה עבודה חשובה", מספר אחיו הצעיר דודי, "המנהל שלו הקריא הספד בלוויה ובכה, הוא כל כך אהב אותו והוא היה מתייעץ אתו הרבה, הם היו ממש חברים".
ברוב שנותיו התגורר ליאור ז"ל בעתלית, אבל היה מחובר בנפשו לכפר תבור ולמשפחתו ולחבריו שמתגוררים עד היום ביישוב. "הוא היה מאוד דומיננטי בכפר, כולם הכירו אותו", ספד לו אחיו הצעיר דודי, "הוא היה חייכן וחברותי וחיבר בין אנשים והיה בעשייה כל הזמן. הייתה לו אישיות מאוד מיוחדת, כמות האנשים שהיו בלוויה שלו הייתה עצומה והיא העידה על כך. היו מאות אנשים שחלקו לו כבוד אחרון. הוא הכיר כל-כך הרבה אנשים וכולם העריכו ואהבו אותו. היו לו הרבה מעגלים של חברויות ובכל מעגל כזה הוא היה הלב של החבורה. הוא היה כמו דבק שמאחד את כולם"
ביום ראשון השבוע הלך לעולמו ליאור ז"ל בפתאומיות מדום לב. הבשורה הקשה ניחתה על המשפחה כרעם ביום בהיר: "הוא היה אדם בריא וחזק ותמיד באנרגיה טובה. זה היה הלם מוחלט, אני לא יודע איך ומתי נצליח לצאת מההלם הזה. אנחנו לא מעכלים את לכתו ומאוד בוכים עליו. הקושי הוא בלתי נתפס".
קראו גם:
רק לפני שבועיים הוא חגג בר מצווה לבנו. יום קודם לפטירתו הספיק ליאור ז"ל להשתתף באזכרה לסבו בבית העלמין בכפר תבור ויום לאחר מכן הוא נטמן מטרים ספורים סמוך אליו.
"באזכרה פגשתי את ליאור ונתתי לו חיבוק חזק כמו תמיד. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו. בבוקר גם התכתבנו קצת. אני הערצתי את ליאור, ורציתי לעשות דברים כמוהו. הוא היה בפלס"ר צנחנים ואני הייתי בפלס"ר נח"ל. רציתי להתגייס לצנחנים כדי להיות בפלס"ר במיוחד אחרי שהוא נפצע בלבנון, אבל לא התקבלתי לצנחנים מכל מיני סיבות. תמיד הייתי מאוד גאה שהצלחתי לעשות משהו בצורה כזו משמעותית כמוהו. הוא מאוד דאג לי והיה לו לב מאוד גדול. כשהייתי בצרה והייתי צריך משהו הוא היה עוזב הכל ומגיע מיד. לא משנה היכן הוא היה נמצא. הוא הוא עטף אותי באהבה גדולה ודאג לי כמו שאח גדול צריך לדאוג לאחיו הקטן".
ליאור רחמים ז"ל הותיר אחריו הורים, שלושה אחים, את גרושתו עימה היה בקשר טוב וחברי כל השנים ואת שני ילדיו. יהי זכרו ברוך.
