עמוק בתוך רצועת עזה התקיים לפני מספר ימים מפגש מרגש: אב ובנו, שניהם לוחמים בעוצבת הקומנדו בעזה, נפגשו במקרה, כשחלפו זה על פני זה באמצע הלחימה. הסיכויים שהמפגש הזה יתרחש הם לא נמוכים כי מדובר במשפחה אחת שבה כל הגברים גויסו. ארבעה מהם לוחמים בעזה ואחד נוסף משרת בפיקוד העורף. אב, שלושה בנים והחתן, כולם על מדים.
"בשעה 8:00 בבוקרו של ה-7.10 נחתי בסיציליה לטיול עם חברים", משחזר ד"ר אריק שכטר (56), מומחה ברפואת משפחה בכללית מחוז חיפה וגליל מערבי ומנהל את המרכז להפרעות בתפקוד המיני של כללית ורמב"ם. "כשפתחתי את הטלפון וראיתי את הג'יפ הלבן מסתובב בשדרות, כבר היה ברור מה עושים. עוד לפני שהגעתי למזוודות חיפשתי כרטיס חזרה. יום למחר נחתי בארץ והצטרפתי ליחידה שלי. יחד איתי גויסו גם שלושת בניי, שניים מהם בלחימה בעזה ואחד מהם בפיקוד העורף, וכן החתן שלי – גם הוא לוחם בעזה".
מאז החלה המלחמה, ד"ר שכטר, תושב חיפה, נודד בין החזיתות בצפון ובדרום. יחד עם ההבנה שנלחמים כדי לנצח, אי אפשר להימנע מהדאגה לכל היקרים לו שנמצאים בשטח. "מייצרים דואליות. מצד אחד, מתפקדים כדי להביא לניצחון ולתמוך בחיילים שאני נלחם לצידם. מצד שני – יש דאגה רבה לילדים שלי. לפעמים ברגעי חולשה, אני אומר לעצמי שהסללתי להם את הדרך. הם יכלו לתרום בדרכים רבות למדינה, אבל בחרו להיות לוחמים. אני גאה בהם, אבל כרגע כל המשפחה במלחמה. גם אמא שלהם מגיעה ממשפחה של ארבעה אלופים, אז אולי לא היה לאן לברוח", הוא אומר בחיוך.
מורל גבוה
בתוך התרחיש המורכב הזה, הגברים של משפחת שכטר מצליחים לשמור על מורל גבוה, בין היתר בזכות היכולת שלהם לאתר ולמצוא אחד את השני לדרישות שלום קצרות: "לפני כמה ימים סיימנו את המשימה שלנו בעזה והתארגנו ליציאה", מספר ד"ר שכטר, "פתאום עבר מולי טנק ואחריו חיילים בבגדי קומנדו. צעקתי להם – מי אתם? וקיבלתי תשובה שמדובר ביחידה של הבן שלי. מאוד שמחתי לפגוש אותו שם, בתוך עזה, אחרי כמה ימים שלא ידעתי מה קורה איתו.
"אחרי החיבוקים הוא אמר לי: 'אבא, למה אני לא מופתע לראות אותך כאן?. גם עם החתן שלי שוחחתי לפני כמה ימים בטלפון המוצפן. דיברנו על כך שבתי מעיין, אשתו, צפויה ללדת בכל יום. לא בטוח שנצליח לצאת מפה ולהיות איתה. לו יש תפקיד שלא בהכרח יאפשר את היציאה אליה בזמן אמת. גם לי יש תנאים שהשטח מכתיב. זו המציאות הלא פשוטה".
קראו עוד:
ד"ר שכטר כבר 38 שנים בצבא, מתוכן 16 שנים בהתנדבות. הוא שירת ברצועת הביטחון בלבנון, חומת מגן, לבנון ה-2, חרבות ברזל (כעת), ובין לבין מבצעים רבים ופעילות מבצעית. רק השנה שירת בלמעלה מ-90 ימי מילואים. מהניסיון הרב שלו הוא מבחין הפעם במשהו קצת אחר, כזה שנולד מתרחיש אימים, אבל נותן תקווה למה שיבוא אחרי.
"אין לנו ברירה, ללא ספק ננצח", הוא מכריז, "אני רואה את ההתגייסות. את הלוחמים הצעירים. הם מונעים ממשהו עמוק יותר ממה שאני ראיתי בעבר. אפשר ממש להשוות את זה לקולות של מלחמת יום העצמאות. התחושה היא שהפרק הזה חייב להביא שינוי בחברה הישראלית, שהקורבן לא יהיה לשווא".
