בספטמבר הקרוב ייסעו נינה (60) ומשה (65) לוי לסיציליה, ויתחתנו שם בפעם התשיעית.
מאז נישאו בפעם הראשונה חלפו 41 שנים, שבמהלכן בנו את ביתם בעין שרה בנהריה ונולדו להם ארבעה ילדים וחמישה נכדים.
לפני כעשור הם פתחו במסורת של נסיעות לבתי מלון יוקרתיים בצרפת ובאיטליה, ולהוציא את שנות הקורונה, הם מקיימים שם מדי שנה חתונה אינטימית, רק לשניהם. האירוע כולל בגדי כלולות וטבעת יהלום, איפור וסידור שיער, ארוחת ערב חגיגית לשניים וצילומי חתונה מקצועיים.
משה: "הנסיעות האלה הפכו לנו את החיים, עשו אותנו מאושרים ומאוהבים. זה מוציא את כל הטוב החוצה, וכל דבר הופך לחגיגה. זה התחביב שלנו, להיות ביחד, לאהוב אחד את השני ולבלות במקומות יפים. יותר מזה לא צריך כלום".
נינה: "אנחנו לא מיטיבי לכת, ולא מאלה שחורשים את הטבע. אנחנו אוהבים לבלות ביחד, רק שנינו, במנוחה בחופי המלון, בבריכה ובארוחת ערב טובה. החברים צוחקים שבמקומנו היו כבר מזמן משתגעים, אבל לנו זה מתאים. ניסינו טיול מאורגן וטיול עם חברים, והבנו שככה הכי טוב לנו.
"נישאנו צעירים, וחודש אחרי החתונה כבר הייתי בהריון. כל השנים עבדנו קשה, והמנוחה הזו ממש התבקשה. אנחנו נוסעים למלונות שהעלות שלהם יכולה להגיע לעשרת אלפים יורו לשבעה לילות, יש בהם הכול וממש חבל לצאת מהם. מגישים לנו שתייה, מחזירים במקומנו את הרכב לחברת ההשכרה, ונוסעים לעיר לקנות עבורנו את כל מה שאנחנו צריכים. אפילו מנקים עבורנו את המשקפיים. בנסיעות האלה אנחנו חיים כמו עשירים, ואנחנו לא עשירים".
איך עלה הרעיון לחדש נדרים?
"הרעיון התפתח בהדרגה. הנסיעות לחו"ל הפכו לתחביב שלנו, ותמיד התאמנו את התאריכים להופעות של אומברטו טוצי, זמר איטלקי זוכה פסטיבל סן רמו, שאנחנו מעריצים אדוקים וידידים קרובים שלו. אנחנו קוראים לזה עסקת חבילה – מלון מפואר, הופעה של אומברטו, ופעם בשנה אנחנו משלבים גם חתונה.
"החתונות המחודשות שלנו התחילו ב-2012, כשטסנו לחתונה של האחיין שלי בפריז, ולקראת הנסיעה נכנסתי לסלון כלות ושכרתי שמלה מפוארת בצבע שמנת. כשהגענו למלון המהמם בדרום צרפת, הצעתי למשה שנצטלם עם צלם מקצועי. הגיעה קרינלה, צלמת חמודה שמלווה אותנו עד היום, ועשתה איתנו סבב צילומי חתן וכלה. אנשים במלון מחאו לנו כפיים וירדו על הברכיים במחוות מצחיקות, אמרו שכל הכבוד שאנחנו מחדשים נדרים, ושאלו אם זו חתונה ראשונה. זה נתן לנו את הרעיון.
"כשחזרנו הביתה נכנסתי לסלון הכלות ביוטי סנטר בנהריה. סיפרתי לבעלת הסלון, דליה, על התחביב החדש שלי, וסיכמנו שאשכור שמלות שיתאימו לי מהקולקציה הישנה, תמורת 2,000 שקל. אני מודדת ולוקחת מה שמוצא חן בעיניי, אפילו תיקון לא נחוץ. פעם זו שמלת כלה תפוחה ופעם צמודה, פעם בצבע שמנת ופעם שמלה שהיא כולה תחרה.
"ליום הצילומים משה ואני קמים ב'היי'. אני יושבת לבד במספרה של המלון ומטפלים בי כמו בכלה, גם משה מתאפר ולובש חליפה. בכל חתונה אני מקבלת טבעת יהלום, ובכל שנה משה משתדרג, קונה את היהלומים הכי יפים והכי נקיים. מה שאני מבקשת הוא מביא, על כל השנים שביקשתי יהלומים ולא יכולנו להרשות לעצמנו".
קצת כמו לחיות בסרט.
"בדיוק. אנחנו כמו בתוך סרט על עצמנו, ופעם גם אכתוב על זה ספר. זה כמו לקחת את הנשמה שלנו ולמלא אותה עד הסוף, עד שכבר אין מקום".
שמלה מסלון ז'קלין
החתונה המקורית שלהם התקיימה באולמי צור המיתולוגיים בעכו, ב-22 באוקטובר 1981. נינה (חנה) כנפו ומשה לוי, זוג צעירים עכואים שהתגוררו בשכנות בשיכוני המזרח, התחתנו בנוכחות 350 חברים ובני משפחה. היא היתה בת 19 ועבדה בבנק דיסקונט בעיר, הוא היה בן 24, עובד בתי הזיקוק.
"היינו ילדים, ומאוד התרגשנו", היא משחזרת היום. "היתה לי שמלה פשוטה שהזמנתי מסלון ז'קלין, והשיער החלק שלי עוצב בתלתלים. משה היה אנטי חליפות ולבש רק ג'ינס, ובחתונה הכרחתי אותו ללבוש חליפה. אפילו השמלה הפשוטה שלי נראתה לו כהשקעה מוגזמת, ובדיעבד אני מבינה שכל הצניעות ההיא הביאה אותנו לעשות את כל מה שאנחנו עושים היום. שנים ארוכות לא טסנו לחו"ל ולא הרשינו לעצמנו שום הוצאה שאינה נחוצה, ועכשיו החגיגות באו בגדול".
החתונות הפכו לפרויקט מתוזמן שבני הזוג מתכוננים לקראתו ומצפים לו בקוצר רוח.
נינה: "אנחנו שולחים למלון מייל ומזמינים צלם מקומי, והמלון גם סוגר עבורנו איפור ומספרה. אני מסדרת ציפורניים, משקיעה בקצת בוטוקס. נשאר רק להצטלם, וממש קשה לבחור מיקום, כי יש כל כך הרבה פינות מהממות על חוף הים והצוקים ובתוך המלון. בערב אני מורידה את שמלת הכלה החונקת ועוברת למשהו חגיגי ונוח, ואנחנו הולכים לארוחת ערב מפוארת במסעדת המלון, שגם היא כמובן הוזמנה מראש".
יש גם טקס?
"לחתונות שלנו אין משמעות דתית. יש הרבה צחוקים ורומנטיקה, וצילומים יפים ופירגונים. אני אומרת למשה כמה הוא טוב בשבילי, והוא מצהיר שהוא הרבה יותר טוב בזכותי. בקורונה, כשהנסיעות לחו"ל עצרו, הילדים אמרו שאנחנו מוכרחים למצוא לעצמנו ריגושים אחרים, אבל הסברנו שאין דבר כזה. רק עסקת חבילה של חידוש נדרים, מלון יוקרה והופעה יכולה להדליק לנו את כל הנימים בגוף.
"הילדים והנכדים הם החגיגה שלנו בבית ביום יום, וחוץ מהם, אין משהו יותר מרגש מהנסיעות שלנו. היתה תקופה שמשה לא הרגיש טוב, והציע שאסע לבד למלונות היפים. אמרתי לו שהוא מעליב אותי. הרי זה הוא שגורם לחוויה להיות מרגשת ושמחה, איך נראה לו שאמצא עוד חיבור כזה או ריגושים כאלה?
"יש זוגות שלא מחפשים ריגושים אחרים. אני מבקשת שנמשיך להיות תמיד ביחד, ואם נלך – נלך ביחד, כדי שאף אחד מאיתנו לא יסבול. ואני בוכה רק מהמחשבה שאומברטו טוצי יפסיק לשיר. אנחנו מעין משולש, שבו לאף אחד אסור להיפגע".
איך הגעתם אליו?
"גיליתי את השירים של אומברטו כשהייתי בת 15, וחודש לפני החתונה טסתי לחו"ל עם משה וחברים, ולגמרי במקרה הגענו להופעה שלו בז'נווה. את הכרטיסים אנחנו שומרים עד היום. כשגמרנו עם המשכנתא והילדים גדלו, התחלנו לטוס להופעות שלו בשוויץ, איטליה או צרפת.
"טסנו לפעמים לשלוש הופעות בשנה, משה היה ב-51 הופעות שלו, ואני הייתי ב-53 הופעות, ועד היום, ביום ההופעה אנחנו לא רואים בעיניים. בעקבות אומברטו הגענו לעיירות יפות שלא מופיעות בשום מפה. רציתי שהוא יכיר אותנו, והשארתי לו זרי פרחים על הבמה, אבל זה לא התקדם והוא עדיין לא הבחין בנו. ב-2005 פנינו לקונסוליה באיטליה וכתבנו שאנחנו מעריצים של הזמר מישראל ורוצים להכיר אותו. הם ענו באדיבות ונתנו לנו טלפון של האמרגן שלו.
"אומברטו נדהם לשמוע שיש לו מעריצים בישראל והסתבר שהוא שמח לפגוש אותנו. הוא התאהב בנו ואנחנו בו, וטסנו להופעות שלו ביתר מרץ. בבנק שבו עבדתי כולם ידעו מתי נינה נוסעת להופעה, ואם ביקשתי חופשה במועד שלא התאים לאחרים, הסברתי שאני חייבת לנסוע, כי זו הופעה מיוחדת.
"אחרי כל הופעה אומברטו פגש אותנו במסעדה, הוא הכיר לנו את אשתו מוניקה ואת הילדים, וטסנו אליו לארוחת ערב במונקו. היינו בעננים. הוא ממש ג'נטלמן, הזמין אותנו לימי ההולדת שלו והפכנו לחברים. כשאחרי ההופעה ממתין לו קהל של עשרות מעריצים, הוא מזיז את כולם הצידה וניגש אלינו. זה הזוי".
לפני חמש שנים החליטו בני הזוג להפסיק לעבוד ופרשו לגמלאות. שנתיים לאחר מכן פרצה הקורונה.
"הקורונה גמרה אותנו, כאילו טרקו לנו את הדלת על האף", אומרת נינה. "בתחילת מרץ 2020 היינו אמורים לנסוע לחתונה בפריז ולהופעה של אומברטו, וכבר סגרתי שמלה, ואז הכול בוטל. לפני שבועיים סוף סוף חידשנו את הנסיעות והיינו בסיציליה, ואנחנו כבר מאורגנים לנסיעה הבאה, שתכלול גם חתונה. ואני מקווה שנמשיך עוד הרבה שנים, ככל שנוכל".
חתונה ממבט שמיני
1981. אולמי צור - עכו
2012. מלון ביליו סור מאר - הריביירה הצרפתית
2013. מלון אימפריאל - מונקו
2014. מלון קזה אנג'ליקה - איטליה
2015. מלון שבר ד'אור - בצרפת
2016. מלון סאני דיון - סלוניקי
2017. מלון עדן רוק - הריביירה הצרפתית
2018. גרנד הוטל טמיאו - סיציליה
