לפני שבועיים עמד משה אלדי (21) מקרית חיים בזירת האיגרוף באולם ספורט בפתח תקוה, לקול תשואות הקהל, לאחר שזכה בקרב עיקש. חודשיים לפני כן קטף את התואר אלוף הארץ בתחרות ה-MMA הארצית בבית ברל. “אני עומד על הבמה ומרשה לעצמי להיות גאה בדרך שלי, אחרי התופת שעברתי”, מספר אלדי השבוע.
חובבי התחום מכירים היום את משה אלדי כבחור צעיר חדור מוטיבציה מהרשתות החברתיות, כוכב עולה בעולם האיגרוף בארץ, שמנצח קרבות בזה אחר זה וחולם להגיע לקריירה מקצועית עולמית. אבל לא רבים יודעים שעד לפני ארבע שנים הוא היה במקום אחר לחלוטין בחייו.
"נולדתי וגדלתי בקרית חיים מערבית, שם כולם מכירים את כולם. בגיל מאוד צעיר התחלתי לסטות מהדרך. בהתחלה הייתי סתם ילד שטותניק, ובהמשך השעו אותי מבית הספר, ולאט לאט המצב שלי הידרדר. התחלתי להסתובב עם אנשים גדולים ממני בלילות בפארקים, ועשיתי דברים שגרמו לי להסתבך. הייתי כל היום מסתובב בלי מטרה ברחובות, ולהורים שלי היה קשה מאוד עם זה".
הנער הצעיר לא הבין באיזה מדרון חלקלק הוא נמצא. "אמנם הייתי צעיר מאוד, פחות מ-15, אבל בגלל שהייתי מסתובב עם חבר'ה שהם גדולים ממני, עשיתי דברים שלא מתאימים לגילי, ואנשים גם התייחסו אלי כאל בוגר. באותה תקופה עבדתי בקיוסק של אבא שלי ובמקום נוסף, והרווחתי כסף. אבל ביום אחד הייתי מוציא 1,500 שקל, הרבה מזה התבזבז בהימורים.
"בהתחלה היינו מהמרים על ספורט בסכומים של 200 או 300 שקל, אבל זה לא עצר פה. אני זוכר את הפעם הראשונה שהפסדתי, כמה זה היה קשוח, אבל לא הצלחתי לעצור".
מדרון חלקלק
במשך שנתים הצליח אלדי להסתיר את ההתמכרות מהוריו. "בהימורים יש הרבה מאוד אדרנלין, וההתמכרות לא הגיעה בגלל ההפסד, אלא בגלל הרווח. היה שבוע אחד שבו הרווחתי 60 אלף שקל, וזה נתן לי תחושה שאני מצליח להשיג הרבה כסף בקלי קלות, ובכל פעם שהייתי מפסיד, הייתי אומר לעצמי שבפעם הבאה יבוא ניצחון, אבל זה היה כמו כדור שלג שלא הצלחתי לעצור, והסתבכתי מעל לראש. היו לי חובות ענקיים, והתחלתי להרגיש שאני נחנק".
כשלא היה לו כסף משלו להמר, החל אלדי ללוות. "הגעתי לאנשים בעייתיים מאוד, חלקם מהשוק האפור, ולוויתי מהם כסף. הייתי מהמר בתקווה לסגור את החובות, וחלק באמת הצלחתי, אבל תמיד בסוף הפסדתי עוד ועוד, כמו בור ללא תחתית.
"הגעתי לחובות של חצי מיליון שקל במצטבר במשך שנתיים, חלק הצלחתי לסגור. כולם ידעו שאני מסובך, זה היה מורגש. הייתי עצבני ולחוץ, לא הערכתי את עצמי ורק פחדתי מהדפיקה בדלת, אבל כל הזמן הכחשתי.
"בסופו של דבר השמועה התפשטה והגיעה גם לאוזניים של בני משפחה, שיידעו את ההורים שלי. הם היו בהלם, ההורים שלי אנשים טובים ופשוטים, לא מכירים את העולם הזה. יום אחד הם תפסו אותי ואמרו לי שהם כבר יודעים, ואין לי מה להסתיר. לא הצלחתי לעמוד בזה, התפרצתי, בכיתי, שפכתי הכל. באותו זמן עמדתי על חובות של 220 אלף שקל שממש לא היה לי מאיפה להחזיר, כשאני עוד ממשיך להמר".
איך מהמרים? על מה?
"דרך הודעות ווטסאפ. מתחברים לאנשים הלא נכונים, ואז העניין הזה גם עובר לפלאפון, הייתי עושה 'שלח' וחופר לעצמי בור גדול יותר".
כשאלדי מספר את סיפורו, נדמה לעיתים שגם הוא מתקשה להאמין שכל זה קרה ממש לא מזמן. "אני מסתכל אחורה על הילד הזה, ומרגיש כאילו פעלתי ללא שכל, כאילו זה לא הייתי אני. פשוט חלום רע. הייתי בגיהינום, אבל החלטתי לנצח".
לבד בניו יורק
עם הגילוי שבנם מכור להימורים, החליטו הוריו לשלם למלווים את החוב בהקדם, והרחיקו את אלדי מהאזור. "ההורים שלי פתחו את קופת ההלוואה שחסכו לי לעתיד, ושילמו כמחצית מהסכום, ואת השאר לוו מהמשפחה. הם אמרו לאנשים האלו שגם אם אני מבקש, לא להלוות לי אפילו שקל, ולקחו לי את הפלאפון ליתר ביטחון. אותי הם שלחו לבני משפחה בניו יורק, כדי להתרחק מזירת הפשע".
עוד בטרם מלאו לו 17, אלדי עלה על מטוס לבדו לניו יורק. "שמו לי גבולות שהייתי כל כך צמא להם. הגעתי לניו יורק מרוסק, חשבתי מה חושבים עלי, על הצער שגרמתי להורים ולמשפחה, ועל איך הידרדרתי".
אבל הריחוק עשה את שלו, ודווקא שם, עם כל החששות, הכל החל להסתדר, ואלדי החל לרקום חלום. "זה היה זמן טוב לחשבון נפש. בהתחלה הרגשתי אבוד, כי לא ידעתי מילה באנגלית ולא ידעתי מה אני עושה עכשיו עם החיים שלי במקום שבו אני לא מכיר אף אחד.
"אבל אחרי שעבר קצת זמן, הרגשתי שאני עושה שינוי בתוכי. שיש לי החלטה, לקחת את החיים בידיים. לאב המשפחה יש שם עסק של מפתחות, והייתי הולך לעבוד איתו, והיה לי זמן טוב להתנתק מכל מה שעשיתי ולחשוב על החיים. הרגשתי שהתפכחתי, ותוך כדי, כל הזמן חשבתי מה אעשה הלאה".
באחד הערבים, בן המשפחה שאצלה התארח, שהוא בן גילו של אלדי, הזמין אותו לצאת לפאב שכונתי לצפות בקרב בין שני מתאגרפים בעלי שם. "זה היה קרב שכולם דיברו עליו, בין לוחם ה-MMA האירי קונור מקגרגור, נגד המתאגרף האמריקאי הבלתי מנוצח, פלויד מייוות'ר. בפאב כולם היו בהתלהבות, גם אני צפיתי, וברגע אחד נשאבתי לתוך הדבר הזה, אמרתי 'שם אני רוצה להיות'. היה ברור לי שיש לי חלום, ולמחרת התחלתי לרוץ כדי להיכנס לכושר לקראת האיגרוף".
ערב חג הפסח, בני משפחתו של אלדי בישראל התקשרו אליו בשיחת וידאו. "ראיתי את כולם יושבים יחד סביב השולחן, והתגעגעתי בטירוף, שאלתי את עצמי למה אני כאן והם שם. הודעתי להם שאני אורז תיק ובא. ההורים חששו, כי הם היו מרוצים מהתהליך שעשיתי בניו יורק, אבל אני ידעתי שאני במקום אחר, ויש לי חלום ואני חוזר למשפחה, לארץ, ולהגשים את החלום".
קורס מאמנים
יממה לאחר מכן כבר נחת בארץ, וכעבור ימים בודדים החל בחיפוש אחר מכון איגרוף באזור: "מצאתי מכון MMA שנקרא ספרטה בחיפה והתקשרתי. המאמן שלי ענה, ואמרתי לו: 'שלום, אני רוצה לעשות קרבות'. הוא שאל אם פעם התאמנתי. כשהסברתי לו שלא, הוא הזמין אותי להגיע למכון. אחרי שבועיים הוא אמר לי ‘יש לי הרגשה טובה לגביך’, וזה נתן לי דחיפה גדולה שאני בכיוון הנכון".
לפרנסתו עבד אז במוקד מכירות טלפוני בשעות הבוקר, ומשם המשיך למכון האיגרוף. "חודשים בודדים אחרי שהתחלתי, כבר הלכתי לקורס מאמנים בתל אביב, ולפני כשנתיים פתחתי מכון שבניתי בעצמי מחוץ לבית, והתחלתי לאמן. היום יש לי 30 מתאמנים, בני נוער ומבוגרים, מצאתי לי דרך בחיים. אני נהנה ומתמלא סיפוק".
ההורים תמכו?
"בתחילה הם התייחסו לאיגרוף כאל תחביב. הם חשבו שזה חוג ושמחו שמצאתי משהו שמעניין אותי ולא חזרתי לרחוב, למרות שתמיש קיים הפחד ליפול בשנית. אני יודע שהפחד מאפס אותי לטובה. הסברתי להם שאני הולך להשקיע את החיים באיגרוף, ועכשיו אני מוכיח להם".
בשנתיים האחרונות אלדי גם מתמודד בקרבות שונים, והניצחונות לא איחרו לבוא. לפני חודשיים הוא התמודד בתחרות הארצית עד משקל 65.3 ק"ג, וניצח. "עד לקרב אני תמיד חושב על הדרך שעברתי, אבל בתוך הקרב אני מצליח להתנתק מהכל ולהתמקד במטרה לנצח.
"החברים שלי באים לצפות ולעודד, ההורים לא. הם פוחדים לראות אותי בזירה, זה מלחיץ אותם, ועד היום לא באו פיזית לראות אותי, אבל הם מתחילים להבין את ההצלחה, וגאים בי. זה עוד שלב שבו אני מוכיח - לאנשים שהורידו אותי למטה, להורים שלי שאיכזבתי לא מעט, לעולם וקודם כל לעצמי - שאני יכול לנצח".
בינתיים הוא מתעד את עצמו ברשתות החברתיות וזוכה לאהדה רבה, אבל מבחינתו זו רק תחילת הדרך. "הייתה אמורה להיות תחרות גדולה באוקראינה שהתבטלה בגלל הקורונה, אבל אני מכוון גבוה, אני רוצה להתחרות בעולם".
תוכל להבטיח שההימורים לא יחזרו?
"אני מכיר ילדים שהיו באותו מקום איתי, והם עדיין בתוך הלופ הזה, ולא מצליחים לצאת. אני זוכר שגם לי הייתה תחושה שהכל אבוד, ואני רוצה שנערים מהמרים יראו אותי, ישמעו את הסיפור שלי, שהתביישתי בו עד לא מזמן, וישאבו ממנו כוח".
- התמונות צולמו על ידי הצלם שי רגב במסגרת קורס לפיתוח פרויקט צילום דוקומנטרי אצל צלם העיתונות זיו קורן.
