יפעת אלון החלה את דרכה בכללית לפני כ-17 שנים כעובדת סוציאלית בתחום הגריאטריה. די מהר היא מצאה את עצמה בתפקיד של עובדת סוציאלית המטפלת גם במטופלים וגם בעובדים "נחשפתי לעולם, לארגון, ברמת המיקרו והמאקרו, משאבי אנוש, הנהלות והתייעצויות לגבי שחיקה וחוסן של עובדים - נושא שמאוד עניין אותי".
הדרך שסללה לעצמה הובילה לניהול השירות לעבודה סוציאלית המחוזי בכללית, "תמיד היה לי ברור, גם בתור סטודנטית ובראשית הקריירה שלי, שאני רוצה לעבוד במערכת הבריאות", כשהחלה לנהל לפני שש שנים הצוות שלה מנה 76 עובדים, "והוא יותר מהכפיל את עצמו" - בין השאר בגלל הצרכים ההולכים וגדלים בתקופה של משברים מתמשכים.
"התמודדות עם טראומה מתמשכת"
כשפרצה המלחמה, מצאה עצמה אלון, כמו רבים אחרים, מתמודדת עם מציאות חדשה ומאתגרת. "התמודדנו עם מציאות חדשה שלא חווינו כמותה אי פעם – משבר קולקטיבי, טראומה מתמשכת, מצב של חוסר ודאות מתמשך", היא מספרת. "כמות הפניות לכל התחומים – התפתחות הילד, בריאות הנפש, מרפאות ראשוניות, רפואה יועצת – גדלה וממשיכה לגדול. גם כיום, אנחנו לא רואים את כל הממדים של השבר שקרה בחברה שלנו."
כמנהלת שירות שמורכב ברובו המכריע מנשים, נדרשה אלון למצוא את האיזון העדין בין הצורך להמשיך ולספק שירות חיוני לבין ההתחשבות במציאות המורכבת של העובדות. "מדובר בשירות מאוד נשי, הרבה אימהות לילדים בכל הגילאים, שבני זוגן נקראו לשירות מילואים", היא מתארת. "מעבר לכך, כולם נאלצו להתמודד עם מה שכל המדינה חוותה – פחד בכל מקום, חוצה מגזרים ותרבויות, חשש וחוסר מוגנות ומצד שני הרצון למצוא את הפתרונות, להגיע לעבודה, להתגבר על החסמים, ולהמשיך לתת שירות. הצורך במתן מענה מידי ומותאם לאוכלוסייה היה ברור והעובדים הסוציאליים נדרשו לתת שירותים נוספים מעבר לאלו הניתנים בשגרה", מספרת אלון, "לדוגמא איוש מוקדי תמיכה נפשיים שפעלו מסביב לשעון. כל זאת כאשר גם העובדים, כמו הפונים לקו תמיכה, נמצאים באותה חוויה רגשית של איום פיזי, חרדה ודאגה לגורל בני משפחה".
"המציאות פוגשת אותך"
גם אלון עצמה התמודדה עם האתגרים האישיים והמקצועיים של התקופה. "המציאות פגשה אותי. אני אמא יחידנית לשני ילדים קטנים, ילד בן 4 ושנה וחצי, מנהלת שירות, עובדת סוציאלית, והתמודדתי כמו כולם עם סגירת המסגרות, במקביל לעבודה במקום חיוני ותחושת השליחות של מתן טיפול לאנשים."
לצד הקושי והאתגר, מתארת אלון גם את הצמיחה וההתגייסות של העובדות והעובדים: "התבקשנו לתת מענה ולתגבר את מרפאת המפונים שכללית הקימה באילת. העובדות שלי התגייסו בצורה מדהימה, השאירו משפחות בבית ואמרו שהן כאן בשביל לעזור". אלון מספרת כי "הצוות הסוציאלי שלנו מגוון תרבותית, יש עובדים שהם בני העדה הנוצרית, המוסלמית והדרוזית. הגיוון הזה עזר לנו להתאים את המענה לפונים ולמטופלים גם בהיבט התרבותי והחברתי. המצב מורכב אבל הערבות ההדדית האנושית הצליחה לגבור על זה."
"עלייה של 45% בכמות הפניות לטיפול במשבר"
האתגרים המקצועיים כיום חסרי תקדים. "גם אנשי הטיפול הוותיקים ביותר מתנסים בתקופה האחרונה בטיפול בדברים שלא התנסינו בהם עד כה בוודאי שלא בהיקפים האלו," אומרת אלון. "העובדים עברו הכשרות בעיקר לחיזוק החוסן האישי ואנחנו עדיין ממשיכים, מיישמים שיטות טיפול חדשות"
המספרים מדברים בעד עצמם: "אנו רואים עלייה של 45% בכמות הפניות של טיפול במשבר במהלך שנת 2024. אני חושבת שאנחנו עדיין לא מבינים את ההיקף וההשלכות היות והאירוע של הלחימה והחזרת החטופים טרם נגמר"."
באשר לפיתוח מענים חדשים, אלון אומרת כי "כתוצאה מהמלחמה ולא רק, יש עלייה עצומה בכמות הפניות ואנחנו מנסים לייצר ריבוד של מענים בתחום הבריאות הנפשית. מומחים מבי"ח שלוותה בשיתוף השירות הארצי לעבודה סוציאלית יסדו מקצוע חדש שנקרא – 'מאמני חוסן'. במחוז יש 17 מאמנים, בעלי תואר ראשון בעבודה סוציאלית ופסיכולוגיה, הם נותנים מענה נפשי ממוקד לפי הגדרות, והביקוש לשירות של מאמני החוסן הולך וגדל".
"אין בכללית תקרת זכוכית"
למרות האתגרים, מציינת אלון את הערך הרב שיש לארגון שמאפשר לנשים להתקדם. "כללית היא ארגון עם רוב נשי. במחוז חיפה וגליל מערבי חלק ניכר הן מנהלות נשים. בעיקר בתחומים כמו פיזיותרפיה, דיאטניות, כולנו נשים וגם במינהלות ישנן רופאות מובילות, מנהלת רפואית ועוד."
"אין כאן תקרת זכוכית," היא מדגישה. "אני מרגישה שזה ארגון שמספק למי שרוצה להתקדם את הפלטפורמה, בגלל שהארגון כל כך גדול, למי שרוצה לצמוח יש לאן להתקדם ויש מקום משמעותי לנשים."
אלון מסכמת ואומרת כי "אני מאמינה שיכולות ורצון להתפתח לא אמורים להיות תלויי מגדר, וגם לא שכר, מקום עבודה שמאפשר לנשים להתקדם בקריירה לצד טיפול במשפחה, זה מקום עבודה מנצח- ואני מרגישה שיש את זה במקרה שלי".
_______________________
המספרים שמדברים בעד עצמם
72% מהעובדות והעובדים במרפאות הקהילה ובבתי חולים של כללית הן נשים.
70% מכלל המנהלים והמנהלות הן נשים.
45% מהרופאים והרופאות בכללית הן נשים, ו-85% מהצוות הסיעודי.
42% מהמרפאות בקהילה מנוהלות על ידי נשים.
למעלה מ-7,000 מהעובדות הן בעלות תואר שני שלישי ותארים מתקדמים נוספים.
הגיל המומצע של עובדות כללית הוא 43.
השם הנפוץ ביניהן הוא מיכל.
בשיתוף כללית