עם פרוץ המלחמה נאלצה מיכל אידלמן-אוחנה, אחות אחראית מערך בריאות הנפש, להסתגל למציאות חדשה. כמו רבים אחרים, משפחתה פונתה מביתם בשלומי לבית מלון. "אני לא נוטה לראות את הקושי ואם כן הוא לא מנהל אותי, צריך להסתגל ולהתגמש. עם ילד שרק התחיל כיתה א', עם בן לוחם וילדה שלומדת בפנימייה צבאית ולא גרה אתנו במלון, אלה זמנים מאתגרים", היא אומרת. בשגרה היא אחות אחראית במערך בריאות הנפש, ומפרוץ המלחמה חווה עלייה משמעותית בפניות.
4 צפייה בגלריה
מיכל אידלמן אוחנה
מיכל אידלמן אוחנה
מיכל אידלמן אוחנה
(צילום: כללית מחוז חיפה)

איך מתמודדים עם מספר רב של פניות?
"מתחילת המלחמה אני עובדת שבעה ימים בשבוע (במלון שבו פתחנו מרפאה) ובנוסף, חלק מהעבודה הוא משמרות בקו התמיכה הנפשי הטלפוני של כללית . הקו מאויש כל יום עד 24:00 בלילה בעובדים סוציאליים, עו"סים, פסיכולוגים ואחיות (מספר הטלפון: 03-7472010). בשיחה עושים התערבות קצרה לטיפול במשבר, ועונים על כל צורך נפשי שעולה. השירות בחינם, פועל גם בסופי שבוע וחשוב שכולם ידעו עליו".
בנוסף לשרות זה, התווסף טיפול במפונים במלונות. "אנו נמצאים בקשר עם אנשי רווחה, עושים מיפוי צרכים נפשיים, ובנוסף פתחנו במלונות מרפאות ראשוניות שנותנות שירות רפואי למטופלים, ". היבט נוסף הוא טיפול בחטופים שחזרו מהשבי: "מספקים להם מעטפת שלמה. מצמידים אחות לכל חטוף ששב ומעניקים טיפול מלא, בהיבט הנפשי ובכלל".
מה השתנה בפניות מפרוץ המלחמה?
"יש עלייה באיתור נשים בהיריון בעלות חשש לדיכאון וחרדה. נשים שצריכות ללדת והבעל במילואים. הרבה סיפורים מורכבים, טראומות, ולא רק של אנשים שחוו זוועות אלא גם כאלה שנחשפו לסרטוני קשים , מה שעלול לגרום לטראומה משנית שדורשת התערבות וטיפול. יש אימהות לחיילים, כמוני, וזה סיפור בפני עצמו, שמשליך על הכול: חוסר סובלנות, לחץ, מתח. במיוחד כשמדובר באנשים שפונו מבתיהם וחיים באי וודאות - לא יודעים אם ומתי יחזרו. משפחות שחיות בחדר מלון קטן, קושי כלכלי, חוסר שינה, סיוטים, פחד. הנפש משפיעה על המון דברים שיכולים להוביל לבעיות פיזיות, ובשביל זה אנחנו פה: אתם לא לבד".
מה עצתך למי שמרגיש תסמינים?
"ראשית, להכיר בעובדה שזה נורמלי להרגיש ככה במצב לא נורמלי. להיצמד לוודאות, למה שאפשר לשלוט בו ולא במה שאי אפשר. צריך לקום בבוקר ולהתמקד במה שקורה כאן ועכשיו. להפחית חשיפה למדיה וגם לסיפורי זוועות, לא להרגיש חובה לשמוע ולראות הכל. לשמור על הנפש שלנו כדי שנוכל להמשיך לתפקד. לנהל שיגרת חירום - לכן, מיד כשפונינו הכנסתי את הבן שלי לביה"ס. חשוב להיות בעשייה בייחוד למען האחר. דבר חשוב נוסף: לא להסס לבקש עזרה, ואם מרגישים לחץ, חייבים לשחרר אותו. כל אחד יודע מה עושה לו טוב. להיעזר במשפחה, חברים, קהילה".


4 צפייה בגלריה
ד"ר שלומי בן משה משמאל עם הצוות שלו
ד"ר שלומי בן משה משמאל עם הצוות שלו
ד"ר שלומי בן משה משמאל עם הצוות שלו
(צילום: כללית מחוז חיפה)

"התערבות מונעת החמרה"


גם ד"ר שלומי בן משה, רופא משפחה בכללית, מנהל מרפאה בישוב הבדואי ערב אל עראמשה, שאחראי גם על מספר מרפאות בגזרה המערבית בקו העימות, פונה מביתו בחניתה בפרוץ המלחמה. למרות זאת, הוא מגיע מדי יום להגיע לישובים על הגבול, ומטפל בתושבים שלא התפנו, זאת בנוסף לשירותים רפואיים לחיילים הרבים באזור. "כללית התארגנה היטב כך שאנחנו יכולים להעניק שירות למבוטחי קופות אחרות – אזרחים וחיילים", הוא אומר ומדגיש: "אסור לנו לשכוח את התושבים שלא התפנו ו'כללית' היא היחידה שמפעילה ופותחת מרפאות בגזרה הזו. ממש על קו החזית".
למה כוונתך בקו החזית?
"יום יום יורים ליישוב שבו אנו נמצאים. המשרד שלי במרפאה הוא הממ"ד. כל פעם שיש שיגורים כולם נכנסים ויושבים איתי, מחכים שיירגע. אני רופא קרבי ממש", הוא מחייך ומוסיף: "עובדים תחת אש. חווים ירי של טילים, פצמ"רים, נ"טים וגם חדירות כתב"מים. זו החוויה שאנחנו חיים".
מה השתנה בפניות ובטיפול מפרוץ המלחמה?
"טיפול בפצועים, אם זה אזרחים, כמו שתי רועות צאן בכפר שנפגעו מירי, וגם חיילים שמגיעים לא בשלב פציעה ראשונית אלא אחרי אשפוז. העיסוק העיקרי, שקיים גם בשגרה אבל עכשיו יותר, זו חרדה".
איך מתמודדים?
"הרבה שיחות אוורור, משתפים, מדברים. מנסים לתת מענה ואוזן קשבת, אם צריך מפנים לשירותי בריאות הנפש במעלות. היבט נוסף שצץ הוא מצוקות המשפחות שפונו לבתי מלון. הרבה חרדה ופחדים סביב השאלה מתי יוכלו לחזור. דבר נוסף שהתחזק הוא מצוקת הילדים שגרים במלונות. זה דור שחווה בידודי הקורונה ובעיות רגשיות מתעצמות עכשיו שוב. פחדים, אלימות, רגרסיה, חוסר רצון לצאת מהחדר".

4 צפייה בגלריה
אתם אף פעם לא לבד
אתם אף פעם לא לבד
אתם אף פעם לא לבד
(צילום המחשה: canva)
מה עצתך במצבים כאלה?
אחד הדברים החשובים הוא לנרמל את המצב. להגיד לאנשים שבסיטואציה הזו, החוויה שהם עוברים היא נורמלית. להפוך את זה למשהו טבעי כמה שאפשר כדי למנוע טראומות, ולא להסס לבקש עזרה. התערבות מונעת החמרה - אסור לחכות. יש רופאי משפחה, יש קו של הכללית, תמיד עדיף להרים טלפון ולדבר. חלק מהדברים שאני מסביר: אתם לא חולים. אתם חווים חוויה טראומטית שכולנו חווים בדרגה כזו או אחרת.
"התפקיד החשוב שלנו הוא לזהות את האנשים שאצלם זה חמור, וצריכים לקבל סיוע". ד"ר בן משה מבקש לסיים בהכרת תודה: "לא מעט מהצוותים בגזרה הן נשים עם ילדים קטנים ובעלים במילואים. למרות הכל הן מגיעות למרפאות ולעיתים מסכנות את חייהן, וזה ראוי להערכה. לא מובן מאליו הצורך לתת לאנשים שנשארו בישובים את התחושה שיש לאן לפנות. זו תמיד החשיבות של רפואה ראשונית בקהילה ועכשיו אפילו יותר".

4 צפייה בגלריה
רונן נודלמן מנהל מחוז חיפה וגליל מערבי
רונן נודלמן מנהל מחוז חיפה וגליל מערבי
רונן נודלמן מנהל מחוז חיפה וגליל מערבי
(צילום: רמי זרנגר)

מנהל מחוז חיפה וגליל מערבי רונן נודלמן: "הצוותים שלנו ממשיכים להעניק את השרות והטיפול הטובים ביותר גם ברגעים קשים ומאתגרים. אנו פועלים סביב השעון כדי להבטיח שרות זמין ואיכותי, אספקת תרופות וציוד רפואי לכלל המטופלים והאורחים גם בישובים הצמודים לגבול. במחוז שלנו, הסיסמה "רק יחד ננצח" היא לא רק סיסמה- היא תוכנית העבודה שלנו, אני גאה לעמוד בראש מחוז בו כלל הצוותים עובדים יחד, כתף לכתף בשיתוף פעולה למען בריאות ורווחת המטופלים".

בשיתוף כללית מחוז חיפה וגליל מערבי