ממש קשה להאמין!
אופיר כהן, בן 49 נשוי לעירית ויחד הם מגדלים את איילה ודרור כמו שאופיר אומר "בהרמוניה ובאהבה", אם כי ,ממהר אופיר ומסייג את דבריו, "תמיד יש ותמיד יהיו אתגרים, אני לא כאן כדי לצייר לכם תמונה שבה הכל ורוד". ב 28 השנים האחרונות עזר אופיר למאות בני נוער ומבוגרים מהארץ ומהעולם, לעבור את מרד הנעורים בשלום ולהפוך "למקשיבים ומשתפי פעולה" כהגדרתו, ו"למשיגי מטרות אישיות". תלמידיו מכנים אותו "קורא מחשבות" ושואלים אותו תמיד "איך זה שאתה תמיד רגוע ואף פעם לא צועק?"
לאופיר רקורד מרשים:
שירת כלוחם בסיירת הנח"ל- את השירות הגדיר - "המקום הראשון בחיי שראה אותי כמצליחן וכבעל יכולות שאני לא דמיינתי, זו הייתה אחת היחידות המעולות בצה"ל באותה תקופה, זה היה השער הראשון להצלחה הראשונה שהובילה להצלחות הבאות". הוא בוגר קורס המנחים של "פרוייקט מיכא"ל" האגדי שזכה לכינוי "קורס הטיס של משרד החינוך" ומנחה בכיר בארגון. היה מדריך לנוער בסיכון ב"נירים בשכונות"- באמצעות פעילויות שטח ומסעות הישרדות. "שם העזתי לחרוג מסמכותי ונכנסתי לתחום הטיפולי ולא רק החינוכי, הנערים האלה לימדו אותי שגם מתחתית התהום אפשר להגיע להישגים מעבר לנורמלי". בנוסף אופיר הוא- למדן כרוני ,כהגדרתו, ממורים בעלי הישגים יוצאי דופן. ומורה דרך המייצג את ישראל לתיירים מכל העולם, הוא הוביל ומוביל פרוייקטים חינוכיים ותיירותיים ומיזמים עסקיים.
אבל בעצם, לא תמיד זה היה ככה, ההתחלה של אופיר הייתה לגמרי אחרת
דיברת על בדידות ואלימות- איך הגעת למצב הזה?
"כשעליתי לכיתה ז' ניגשתי עם כל חבריי מהיסודי למבחנים לכיתת ספורט, במהלך המבחנים המורה להתעמלות מסתכל על הקפיצה לרוחק שלי וצוחק- 'כיתת ספורט אתה רוצה? יותר מתאים שנשלח אותך לכיתת טבחות' התמונה של אותו רגע ,קולות הילדים מסביב שצוחקים, עדיין חזק בראשי, זה ממש- חורבן בית שני. אני מבין בפעם הראשונה שאני הילד הכי איטי בשכבה. כל החברים הטובים שגדלתי איתם התקבלו לכיתת ספורט. אני נשאר בחוץ. ההורים שלי היו בחו"ל באותה תקופה, והתחלתי את שנה בביה"ס חדש, עצוב, מפוחד וכושל. מילד שהיה, מנהיג, מקובל, אהוב ומוערך הפכתי לנער בודד. אין חברים. זה משבר, התרסקות , הביטחון העצמי שלי צונח לאפס ולא ליום אחד, אלה ל 3.5 השנים הבאות. הנורא מכל זה הצלצול להפסקה, כולם רצים לשחק ואני הולך לאט במסדרון מנסה להסתיר את הבושה מכך שאין לי עם מי לשחק, אין עם מי להיות".
ולאן זה לוקח אותך? איפה היו ההורים שלך בסיפור?
"תבין ,בסיטואציה הזו - רגש הבושה מלווה אותי לכל פינה בבית הספר וזה הולך איתי הביתה, לכן אני מסתיר את מצבי גם מההורים והופך ליותר ויותר חנוק ומבויש. אני מתחיל לאט לאט להסתגר בתוך עצמי ולהורים שלי אין מושג מה לעשות עם זה. הם מנסים לעזור אבל ממש לא מצליחים להבין מה עובר עליי."
אז איך זה מגיע לאלימות?
"כשמתחילים להתבגר, מתחילות ציפיות מהסביבה ל'הישגים' עם בנות, כשאתה מרגיש מכוער ושנוא וההישגים בלימודים גרועים, תחושת הבדידות מתחילה להשתלט עליך. הלב לא סובל בדידות אז הוא זועק אליי-'אתה חייב להראות לעולם מה אתה שווה!' עכשיו ה'ערס קטן' יוצא ממני ואיתו דפוס אלים ומאיים. לפעמים הייתי מצנח ומרגיש גיבור ישראל ולפעמים חוטף ויוצא מושפל. ככה זה התנהל עד לתקרית אחת שמשנה הכל. בתחילת כיתה י' ,אני מתפרץ בטירוף על נער, בן כיתה שלי, באגרופי זעם ,הנער המותקף מצליח לשלוף מפתח מבין אצבעות האגרוף שלו ושורט אותי בפנים ס"מ אחד מתחת לעין, אני אפילו לא מרגיש את זה ומשאיר אותו מדמם עם נזק באף. תקשיב- אני מרגיש כמו מתאגרף שזוכה באליפות עולם! זה מעלה את הביטחון העצמי בשנייה. כמו סם.
התקרית הזו מביאה אותי לקבל 3 החלטות גורליות:
הראשונה- סיימתי עם אלימות בחיי, המחיר ל'סם' הזה גבוהה מידי.
השנייה – מעכשיו בית הספר הוא לא סמכות כלשהי על חיי, זה מכניס אותי למעמד של 'נשירה סמויה', כלומר מופיע בחלק
מהשיעורים כדי לסמן v, וחוץ מזה לא עושה כלום בבית הספר.
וההחלטה השלישית היא- אני הולך להיות לוחם ביחידה מובחרת.
ומה קורה מכאן? איך ההחלטות האלה משפיעות על חייך?
מעכשיו יש לי חופש מעול המערכת שלא הבינה אותי, ממורים שלא סבלו אותי, הביטחון העצמי שלי עולה מעט ויש לי חברים חדשים וטובים. כשאני מתגייס, הצבא נותן לי את כל מה שאני צריך באותו זמן- ביטחון עצמי, חברים ומשמעות."
נשמע שעלית על המסלול הבטוח להצלחה מסחררת
"לא בדיוק (אופיר מחייך, כאילו אומר 'לא כל כך מהר'), בדיוק כמוך, זה מה שחשבתי אז, אבל המציאות הייתה מאתגרת הרבה יותר, כי כשהצבא נגמר אני שוב הולך לאיבוד בעולם. אני מרגיש שהמקום שבנה אותי מחדש, הוציא ממני עוצמה ונתן לי הכל, פולט אותי החוצה ואומר לי תודה ולהתראות. ועכשיו מה? מצד אחד יש לי שאיפות גדולות ומצד שני- שוב הביטחון העצמי שלי מתדרדר, יחד עם קשיי למידה, קשב וריכוז, אני מתקשה בפרנסה ובקיום מערכת זוגית בריאה ושוב מתנתק מההורים שלי. חבר טוב מנסה לעזור, וגם פסיכולוגים וכמה יועצים אבל שום דבר לא זז. כשמסביבי כולם נוהרים לאוניברסיטאות, לעבודה, לזוגיות ולחתונות אני בקושי מצליח להשלים בגרויות." כשאופיר בן 31 החברה האהובה שלו עוזבת אותו ומשאירה אותו עם לב שבור, באותו זמן מתרחשת תפנית גורלית בחייו- הוא מגלה שיטה לפיתוח יכולות אישיות שמשנה את חייו.
מזה בעצם? מה השיטה הזו עושה לך?
"זה פרוייקט שעוסק בפיתוח של שתי היכולות החשובות ביותר במאה ה-21 : היכולת להשתנות ופיתוח היצירתיות. דרך עיסוק במגוון של תכונות אישיות כמו מוטיבציה, דימוי עצמי, ראיית עתיד, ביטחון עצמי ופיתוח היצירתיות שנעשה בכלים מיוחדים בעשרות תחומי לימוד וידע. אני עובר את קורס המנחים של התוכנית תוך כדי תהליך הפרידה מהאישה שבה אני מאוהב ובטוח שנתחתן, פתאום עוד משבר שמפרק אותי, אבל הפרויקט הזה בונה אותי מחדש ושם אותי על מסלול של צמיחה אישית. הביצועים שלי בתחום הכלכלי, האישי וכמובן ביכולת הלמידה, פשוט הרקיעו שחקים. אבל כל זה כאין וכאפס לעומת רגעי השמחה והאושר שלמדתי לקבל מהחיים, זה שווה יותר מכל הישג חיצוני. אחרי שיישמתי את השיטה בחיי, לימדתי מאות נערים ונערות את השיטה בפרויקטים שונים, כולל נערים בסיכון. וכל פעם התפעלתי מחדש מהתוצאות.
אז מה אתה עושה עם זה היום? איך זה בדיוק עובד?
"במשך השנים לאט לאט התחילו לפנות אליי הורים שלכולם שאלות דומות- הנער מורד ,מתפרץ בזעם לא לומד או מסתגר ומתמכר למסכים. מה עושים? לקחתי את כל הניסיון שצברתי במשך השנים והתחלתי ללמד הורים, ע"י פגישות וליווי אישי, מה לעשות ומה לא לעשות כדי שהילד יפסיק למרוד ויתחיל להקשיב ולשתף פעולה. בעיקרון יש שני קווים מנחים פשוטים ובנליים:
תהיה הורה חזק- כלומר יוצר מסגרת ע"י גבולות ויודע לאתגר.
תהיה הורה אוהב- כלומר תתעניין בילד ותראה לו כמה הוא שווה.
כשאני מראה להורים איך ליישם את שני העקרונות האלה הכל הופך להיות פשוט. למרות שזה פשוט, זה ממש לא קל ליישום, לכן אני מלווה אותם ככל שצריך גם מרחוק ולא מוותר להם, אפילו לא על פסיק אחד קטן מהמשימות שאני מטיל עליהם."
תכלס, עם יד על הלב- זה באמת עובד?
"בהתחלה הייתי המום בעצמי מהמהירות שבה השיטה שלי שינתה חיים של הורים ושל מתבגרים.
כמו שאני למדתי להגיב נכון למצבים מאתגרים, ראיתי שזה עובד באופן מושלם כשאני מלמד את ההורה להשתמש בעקרונות הפשוטים שלי ,כדי להתמודד עם קשיי היום יום כמו התפרצויות זעם, התחצפות, עצלנות הסתגרות וכיו"ב. הילד משנה את התנהגותו. ממש באותו הרגע. ושם מסלול חייו משתנה."
זה נשמע טוב מידי, מה הקאצ'?
"אני אוהב את השאלה שלך כי באמת יש כאן קאצ', וזה- התמדה התמדה ועוד פעם התמדה, את העקרונות אפשר ללמוד בשעתיים, ואז ההורה בא ליישם והוא נתקל בקשיים רגשיים שלו, רחמים על הילד, פחד מהתגובה של הילד, או שהוא מרגיש שהוא יודע הכל ואז הוא אומר לעצמו 'מה אופיר הזה מקשקש', 'כבר הייתי בהדרכת הורים'...'קראתי בספר'...זו הסיבה שאני עונה להורים גם בין הפגישות, כדי לתת מענה ברגעי המשבר האלה, כדי לעזור להורה ליישם. שלא יחזור אליי אחרי שבוע עם סיפורים על 'מה קרה' ובעצם ההורה לא יישם את מה שהיה צריך לעשות."
אופיר טוען שכבר בשבועיים הראשונים של התוכנית שלו אתם תראו שינוי, כפי שציינה, גלית, אם למתבגר שהסתגר בחדרו במשך שנים- "השינוי הוא כמעט מיידי"
"כפי שאמרתי אני עוזר 'להפוך נער מורד למקשיב ומכבד' תחשוב מה העומק של המשפט הזה.
מרד לא מטופל מביא אסון. הנער ירגיש חוסר אמון שתוביל לבדידות, אין לי משפחה לסמוך עליה,
ההורים ישארו עם תחושת פספוס, כישלון ובסוף יגידו 'את הילד הזה אבדתי', אבל אם תעצור ברגע זה את כדור השלג הנוראי הזה- אתה תחסוך לך ולמתבגר שלך שנים של כאב. ותוכלו לזכות ברגעים רבים של הקשבה ושיתוף פעולה. שאחריה תוכלו לצעוד ליעד שמטפלים רבים לא מדברים עליו- הרמוניה, שמחה ורגעי אושר רבים בבית."
ומה אם לא קורה שינוי? מה אם לא משיגים את המטרות?
אופיר נותן אחריות שלא מצאתי בשום מקום, כדבריו "החזר כספי יינתן אם ביצעת את כל המשימות ולמרות זאת לא הגעת לתוצאות שסיכמנו מראש"
אחרי שאופיר מסביר על האחריות שהוא נותן, הוא עוצר את השיחה ומבקש להבהיר "נקודה קריטית" כדבריו:
"אין לי בעיה להתחייב להחזר כספי, כי אני לא נותן לתהליך להגיע למצב שאין שינוי. וחשוב להבין, הליווי שלי לא מתאים לכל אחד, אלה רק לאמא או אבא שקיבלו החלטה- אני רוצה לשנות את היחסים עם המתבגר ומוכן להשקיע, אני לא חייב לעבוד עם שני ההורים (אופיר מבקש שאדגיש את המשפט הזה) אלה רק עם זה שרוצה ללמוד ולהתאמן בתפקיד הנהדר הזה ולבצע את כל המשימות שאני מטיל עליכם, גם אם הן ממש לא נורמליות. אני מחתים את ההורה על מסמך חד וברור כדי לוודא שהוא רציני. זה ממש לא מתאים למי שרוצה פתרונות קסם. או לעשות כמה מפגשים 'על הדרך' ולראות מה קורה, זה גם לא מתאים למישהו שמחפש מטפל שיקשיב בלי סוף ויעשה 'אמממ כן, ומה עוד?' כאן תמצאו הרבה הקשבה כמובן, עם זאת- אתם באים לתת עבודה. לבצע. להתאמן. להפוך את הכאב לדבר הכי טוב שקרה לך בחיים."
יש משהו שהיית רוצה להגיד לכלל ההורים בימים אלה?
"בוודאי. אתם לא סתם קוראים את הכתבה הזו עכשיו, אני יודע שמשהו כואב לכם. זה רע. אסור להשאיר את זה ככה כי זה גדל כמו סרטן ומתפשט לכל הבית ושולח גרורות לאחים, בסוף זה יגרום למחלות גם בעולם הפיסי. המדע הוכיח את זה במאות מחקרים. היומן שלי מתמלא במהירות, אני לא יכול לעזור לכולם ולפעמים צריך לחכות הרבה זמן עד שאני מתפנה, אז תסתכלו במראה ותחשבו- את/ה רוצה ללוות את הילד שלך לחופה בעוד 10 שנים נכון? את/ה רוצה ללוות אותו כשהוא עצמאי, מקיים חיי זוגיות נהדרים ונהנה מהחיים. עכשיו בו נהיה ב 100% כנות, תראה כמה זה עצוב שאתה לא מצליח לעצור את מלחמת העולם בינך ובין הילד שלך - כשהורים אחרים עושים את זה כל כך בקלות. תחשוב- אלפים עכשיו יושבים בנחת עם המתבגרים שלהם בבית וזוכים מהם להקשבה, כבוד, חיוך ואהבה- למרות שלא חשבו שהם יכולים, הם בונים יחד את העתיד של הילד.
אגלה לכם סוד קטן- נס לא יקרה. אבל בעוד 3 חודשים, אם ישאר מקום ביומן הצפוף שלי, תוכל למצוא את עצמך מסתכל לאחור ואומר - זו המתנה השנייה בגודלה שנתתי לילד שלי, הראשונה הייתה שהבאתי אותו לעולם."
תגיד אופיר, אתה יכול לתת לקוראים טיפ שיעשה שינוי כבר עכשיו?
"אתייחס לבעיה הגדולה ביותר בימינו: ילד מזלזל, מתחצף ולא 'שם על אף אחד'. מתחצף זה התחלה, גם ילד בגיל 6 מתחצף, מזלזל ואח"כ ממש מורד ,כלומר, מנסה להשיג משהו דרך מרד, אח"כ "לא שם על אף אחד" זה כבר דפוס, שמשיג באופן קבוע מעמד של שליטה על ההורים.
את זה עוקרים מהשורש. מההתחצפות והזלזול. תשימו לב איך ומתי זה קורה, תהיו ערניים לכל התנהגות חצופה/מזלזלת שלו. לא משנה באיזה גיל הילד, הוא צריך להבין שבכבוד העצמי של ההורים לא משחקים. זה אומר גם לא ברכוש שלהם ולא בילדים האחרים שלהם. זה מאתגר מאוד , אבל אפשרי ובגדר חובה.
שאלתי את אופיר- איך אפשר ללמוד ממך עוד? איך אפשר לשמוע עוד ממך?
אופיר ממליץ להיכנס לדף הפייסבוק שלו, שם תמצאו סרטונים וחומרים כתובים מאוד מושקעים, שיסייעו לכם באופן מידי בהתמודדות שלכם. בעזרת החומרים תוכלו להתחיל בשינוי ולגרום למתבגר שלכם להקשיב לך ולכבד אותך יותר. ואם אתם בשלים ומאוד רוצים לעשות טיפול יסודי ומהיר תוכלו לפנות אליו ישירות דרך הפייסבוק.
מוגש מטעם אופיר כהן