במשך שנים ניהל רן מן קיבוצים, מפעלים ואנשים, אך החלום הישן מעולם לא נעלם. כעת, עם צאת המותחן "קבור באדמה", הוא מספר על הסודות שמסתתרים מאחורי הקהילות הכי מלוכדות, ועל איך עשרות שנים של חיים, ניהול והתבוננות בבני אדם הפכו לחומר גלם ספרותי.
ספר לי על עצמך
נולדתי וגדלתי בקיבוץ גבת שבעמק יזרעאל, בתוך עולם של שדות, רפת, בתי ילדים וחיי קהילה צפופים מאוד. שירתתי כקצין תותחנים במלחמת יום הכיפורים, חוויה שנחרטה בי עמוק, וגם איבדתי את אחי יצחק במלחמה. במשך שנים עסקתי בניהול בקיבוצים ובמערכות כלכליות מורכבות, ורק בשנים האחרונות חזרתי אל האהבה הישנה שלי, הכתיבה. היום אני כותב בשם העט ר.מ. בלקווד, ומנסה להפוך את מה שראיתי, שמעתי וחוויתי לסיפורים שיש בהם מתח, אמת אנושית וגם מבט ביקורתי על החברה הישראלית.
מה היה הרגע שבו הבנת שהסיפורים שנחשפת אליהם יכולים להפוך למותחן?
זה לא היה רגע אחד, אלא הצטברות. לאורך השנים ראיתי איך מאחורי חזות שקטה ופסטורלית מסתתרים לפעמים יצרים חזקים מאוד: כוח, כסף, פחד, קנאה, נאמנות עיוורת. בקיבוץ הכול נראה קרוב, אינטימי, מוכר ותמים, אבל דווקא הקרבה הזו יוצרת מתחים דרמטיים. בשלב מסוים הבנתי שהעולם הזה, שנדמה לרבים כפסטורלי ושליו, מכיל את כל המרכיבים של מותחן: סודות, שתיקות, מאבקי כוח וגם לעתים אנשים שאין להם בעיה לחצות קווים אדומים.
מה למדת על טבע האדם מתוך מאבקי כוח, אינטרסים וכסף?
למדתי שרוב האנשים אינם רעים בבסיסם. אבל יש כאלו שעוברים תהליך: זה מתחיל בהצדקה קטנה: “רק הפעם”, “אין ברירה”, “אני עושה את זה לטובת הכלל”. אבל כאשר כוח וכסף נכנסים לתמונה, הגבולות המוסריים מיטשטשים מהר. ראיתי אנשים טובים מקבלים החלטות קשות, ולעיתים גם החלטות שגויות מאוד. העניין שמסקרן אותי כסופר הוא לא רק הפשע עצמו, אלא הדרך שבה גם אדם נורמטיבי ורגיל מסוגל להגיע אליו ולבצע אותו.
מהם האתגרים והקשיים שנתקלת בהם במהלך כתיבת הספר?
האתגר הגדול היה לקחת עולם שאני מכיר מקרוב, אבל לא להפוך אותו למסמך אישי או לחשבון פתוח עם העבר. רציתי לכתוב ספר מותח, קריא ומהיר, אבל כזה שיש בו אמת רגשית וחברתית. היה לי חשוב שהקורא ירגיש שהדברים יכולים לקרות באמת, אבל גם שלא ירגיש שמסבירים לו יותר מדי.
קושי נוסף היה בכך שבאופיי הבסיסי אני אדם משימתי ופעלתי שנים רבות בעולם הניהול. כסופר הייתי צריך ללמוד מחדש להביע רגשות, לתאר תהליכי חשיבה ולבטא מה קורה במערכות יחסים. ממסמכים תמציתיים ומסודרים עברתי לתיאורי הרגשות והמחשבות של הדמויות המרכזיות. זה היה לי מאד קשה בהתחלה, אבל נראה לי שהצלחתי לעשות את זה.
מה היה הרגע שבו החלטת לעבור מניהול לכתיבה?
לא באמת עברתי מניהול לכתיבה ביום אחד. הכתיבה הייתה חלק ממני מאז הילדות. בגיל שלוש עשרה קיבלתי מהוריי מתנת בר מצווה שנראתה לי אז מאכזבת למדי - ספר "הטור השביעי" של נתן אלתרמן. רק שנים אחר כך הבנתי שזו הייתה אולי המתנה המשמעותית ביותר שקיבלתי מהם. נשביתי בקסם של המילים, של המוזיקה הפנימית שלהן ושל היכולת לספר סיפור או לעורר רגש בכמה שורות.
כנער כתבתי פזמונים למסיבות הכיתה ולחברת הילדים בקיבוץ, ערכתי עיתוני תלמידים ועלונים, ותמיד אהבתי לקרוא ולכתוב. היה לי ברור שהמילים מושכות אותי, אבל החיים לקחו אותי לכיוון אחר. הצבא, הלימודים, האחריות המשפחתית והקריירה הניהולית תפסו בהדרגה את מרכז הבמה. במשך עשרות שנים עסקתי בניהול, בקבלת החלטות, במשברים כלכליים ובניהול אנשים וארגונים, והכתיבה נדחקה הצידה.
וכך אחרי שנים של עשייה אינטנסיבית, שבהם צברתי חוויות, פגשתי אנשים מרתקים, נחשפתי לדרמות אנושיות, להצלחות, לכישלונות, לאובדן ולתקווה, עברה בי התחושה שאני רוצה להעלות את זה על הכתב. וכשישבתי לכתוב את הספר הראשון שלי הרגשתי כאילו אני חוזר הביתה. כל העולמות שחייתי בהם - הקיבוץ, המלחמה, הניהול, מערכות היחסים והאנשים שפגשתי לאורך הדרך, התחברו לחומר גלם ספרותי. כך שלמעשה, לא הפכתי לסופר בגיל המבוגר, אלא פשוט חזרתי להיות הילד שאהב לכתוב, רק עם הרבה יותר ניסיון חיים וחומרים מהחיים, לספר עליהם.
האם השינויים שעברו הקיבוצים יצרו מתחים חדשים?
בהחלט. הקיבוץ שבו נולדתי היה קיבוץ שיתופי, אידיאליסטי שתפקד כקהילה משפחתית כמעט עם לינה משותפת. אבל הקיבוץ הופרט, עבר ללינה משפחתית, המרכז עבר מהכלל אל הפרט ונשארו רק העסקים והנכסים המשותפים. השינויים האלה יצרו הזדמנויות, אבל גם מתחים חדשים סביב כסף, מעמד, כוח ושליטה. כאשר קהילה שהייתה בנויה על אמון מתחילה להתנהל דרך אינטרסים כלכליים - נוצרים סדקים. וזה פתח לתרחישים שונים ופתלתלים שחלק מהם מתוארים בספר שלי.
מה גילית על טבע האדם שלא לימדו אותך בצבא, באקדמיה או בניהול?
במהלך השנים פגשתי מנהלים ועובדים מסוגים שונים, בעלי תפיסות עולם מגוונות ודרכי פעולה שונות מאוד זו מזו. הניסיון הזה לימד אותי שהאדם מורכב הרבה יותר מכפי שנדמה במבט ראשון. לא פעם החלטה שנראית כלכלית או מקצועית לחלוטין היא למעשה החלטה רגשית בתחפושת, ומאבק שנראה עקרוני נובע בכלל מפצע ישן, מעלבון שלא נשכח או מצורך עמוק להוכיח משהו.
למדתי שאנשים אינם פועלים תמיד מתוך היגיון קר. לעיתים קרובות הם מונעים מפחדים, משאיפות, מחוויות עבר, מצורך בהכרה או מתחושת איום על מעמדם וזהותם. כולנו רוצים להרגיש שייכים, מוערכים ובעלי משמעות. אנחנו מחפשים הכרה מהאנשים הקרובים לנו, מהקהילה שבה אנחנו חיים ומהסביבה שבה אנחנו פועלים. כשמבינים את זה, קל יותר להבין גם את ההחלטות המפתיעות ביותר שאנשים מקבלים, לטוב ולרע.
מה סיפקה לך הכתיבה שלא מצאת בעולם העסקים?
בעולם הניהול והעסקים אתה נמדד ביכולת לפתור בעיות, לקבל החלטות ולהתקדם במהירות אל השורה התחתונה. בכתיבה קורה כמעט ההפך. היא מאפשרת לעצור, להתבונן, לשאול שאלות ולא למהר לספק תשובות. זהו חופש מסוג אחר לגמרי.
הכתיבה נתנה לי הזדמנות לחקור בני אדם לעומק. את הפחדים שלהם, החלומות שלהם, הסתירות שבתוכם והבחירות שהם עושים ברגעי מבחן. היא אפשרה לי לקחת זיכרונות, חוויות, כאבים ותובנות שאספתי לאורך חיים שלמים, ולארוג אותם יחד עם הדמיון לכדי סיפור.
אבל יותר מכל, הכתיבה החזירה לי תחושה שכמעט שכחתי, את ההתרגשות של הילד שהייתי, זה שגילה לראשונה את כוחן של המילים ליצור עולמות, לעורר רגשות ולספר את הסיפור האנושי.
מה אתה חושב שהקוראים ייקחו איתם מ"קבור באדמה" מעבר למתח ולתעלומה?
אני מקווה שהקוראים ייקחו איתם לא רק את התעלומה, אלא גם את המסע האנושי שעובר אלון, גיבור הספר. לכאורה הוא חוקר רצח, אבל למעשה הוא מחפש את עצמו. אלון הוא ילד מאומץ, אדם שהתגרש, עזב את הקיבוץ שבו נולד וגדל, ונושא אתו תחושת ניתוק וחיפוש שייכות לאורך שנים.
החזרה שלו לקיבוץ מתחילה כמהלך מקצועי, אבל בהדרגה הופכת למסע אישי. תוך כדי החקירה הוא מגלה לא רק סודות על אחרים, אלא גם דברים על עצמו. הוא מוצא מחדש קהילה, אהבה, חברות ותחושת בית שאבדה לו. במובן הזה, "קבור באדמה" הוא גם סיפור על זהות ועל השאלה שכל אחד מאיתנו שואל בשלב כזה או אחר: לאן אני באמת שייך?
מעבר למתח ולרצח, הספר עוסק באמון, בנאמנות, במשפחה וביכולת של אדם לבנות את עצמו מחדש גם אחרי משברים ואובדן. בעיניי, זה הסיפור העמוק יותר שמסתתר מתחת לעלילת המתח.
"קבור באדמה", מאת ר.מ.בלקווד
לרכישה בחנויות הספרים ובאתר NETBOOK
מוגש מטעם ניצן יהושע
