היא גדלה בצל אחות תאומה רזה, ועם אמא שעסקה רבות בנראות חיצונית, חוותה על בשרה את מעגל הבושה והדיאטות, והבינה שלימודי תזונה לבדם לא יפתרו את הבעיה. כיום, מעל 15 שנים במשקל יציב, ותק של 20 שנה בתחום וגישה מהפכנית המשלבת גוף, נפש ותודעה, גאיה פינקל מציעה אלטרנטיבה שפויה למלחמה בקלוריות ומסבירה להורים מדוע הניסיון "לשלוט" בצלחת של הילד הוא הטעות הגדולה ביותר שהם עושים, ראיון שווה קריאה.
במשך שנים הביטה גאיה פינקל במראה ולא אהבה את מה שראתה. היא גדלה בבית מורכב, לצד אחות תאומה שהייתה רזה ממנה באופן ניכר, ותחת עיניה הבוחנות של אמה שהמשקל והמראה החיצוני היו עבורה ערך עליון. "אמא שלי הייתה נשקלת לפחות פעם ביום", נזכרת פינקל. "השיח בבית סבב תמיד סביב דיאטות ורזון, ואני, שהייתי ילדה 'שמנמונת', הרגשתי שאני לא עומדת בסטנדרט".
התחושות הקשות הובילו אותה למקום שרבים מכירים מקרוב הבריחה אל האוכל. "התביישתי בגוף שלי, נמנעתי מללכת לים, לא לבשתי בגדים צמודים. האוכל הפך למפלט, אבל מיד אחריו הגיעו רגשות האשמה וייסורי המצפון". כשהתבגרה, החליטה פינקל ללמוד תזונה, מתוך מחשבה שהידע המקצועי הוא המפתח לשינוי, "גיליתי שידע תזונתי לבדו הוא חסר משמעות עבור מי שסובל מאכילה רגשית", היא אומרת בכנות. "התפריט הכתוב לא יכול לנצח את הנפש".
התובנה הזו הובילה אותה למסע התפתחות אישי ומקצועי, שבו חקרה את הקשר העמוק בין גוף, נפש ותודעה. מזה מעל 15 שנה היא שומרת על משקל תקין ויציב, ללא מאבקים. כיום, כדיאטנית מובילה המתמחה באיזון אכילה רגשית והדרכת הורים, היא מבקשת להביא איזון והיגיון בעולם רווי קיצוניות ושטוף מוח סביב אידאל הרזון מה שמכניס אנשים רבים לדיאטות כל החיים, עיסוק, אשמה, בושה, ועלייה במשקל שנים על גבי שנים, אני הדיאטנית האחרונה שלכם, כי כשעושים תהליך כמו שצריך, בלי לחץ ניתן להגיע למשקל יציב, תקין ולשמור עליו".
אוכל כמשכך כאבים: להחליף ביקורת בסקרנות
אחת הטענות המרכזיות בגישה של גאיה פינקל היא שהעיסוק בקלוריות ובתפריטים הוא הסחת דעת מהבעיה האמיתית. "אכילה רגשית היא לא הבעיה, אלא ה'פתרון' השגוי שאנחנו נותנים לבעיה עמוקה יותר", היא מסבירה. "אוכל הוא סימפטום. זה לא חייב להיות אירוע טראומטי דרמטי גם אי שקט פנימי, לחץ בעבודה או תחושת בדידות מייצרים אי נוחות בגוף. לאוכל יש אפקט מרגיע, כמעט מסמם, בדומה למשכך כאבים".
לדבריה, האוכל משמש כהסחת דעת כשאנו נמנעים מלחשוב על משהו, כנחמה כשאנו עצובים, או כדרך לייצר תחושת שייכות במצבים חברתיים. "אנחנו אנשים אינטליגנטים", היא מדגישה. "אנחנו יודעים שיש לעודף אכילה מחיר במשקל, בבריאות, בתחושת הכבדות ועדיין אנחנו אוכלים. זה לא קורה כי אנחנו 'טיפשים', אלא כי יש שם צורך רגשי חזק ומשמעותי".
הפתרון שמציעה פינקל דורש שינוי תודעתי במקום להלחם בעצמנו, לשנוא את עצמנו ואז גם להעניש את עצמנו, עלינו לאמץ גישה של סקרנות. "אני מלווה אנשים בתהליך שבו הם לומדים להסתכל על האכילה שלהם 'בעיניים טובות' ולשאול: 'מעניין מה האכילה הזאת נותנת לי כרגע?'. ברגע שמפסיקים את הביקורת ומתחילים להקשיב לצורך האמיתי, הדרך לשינוי אמיתי נפתחת".
אשלית ה"זבנג וגמרנו" מדוע 97% מהדיאטות נכשלות?
הסטטיסטיקה העגומה ידועה לכל, רוב מוחלט של האנשים שיורדים במשקל באמצעות דיאטות קלאסיות, יעלו את הכל בחזרה בתוספת ריבית. פינקל מסבירה זאת בפשטות: "החיים הם מרתון, לא ספרינט. דיאטה של 1,200 קלוריות או ספירת נקודות היא כמו ריצה למרחק קצר אפשר להחזיק בזה מעמד חודש או שלושה חודשים, אבל מה קורה אחר כך? מה קורה כשמתחיל סטרס בעבודה, או כשרבים עם בן הזוג?"?
דיאטות קונבנציונליות נכשלות משום שהן מנותקות מהמציאות הרגשית והיומיומית. "יש בהן משהו שהוא רובוטי", טוענת פינקל. "אין בהם התאמה לצרכים האמיתיים והמורכבים של כל אדם, יתרה מכך, רבות מהן כוללות אוכל מעובד וממתקים מלאכותיים, כך שהגוף לא באמת מוזן. כשההתרגשות הראשונית מהירידה במשקל דועכת, ההרגלים הישנים שישבו על צרכים רגשיים שלא טופלו חוזרים במלוא העוצמה".
הנזק, לדבריה, הוא לא רק פיזי אלא גם נפשי. חוקים נוקשים כמו "אסור לאכול אחרי שש בערב" יוצרים מלכוד, אם לא עמדת בחוק את מתייגת את עצמך כחלשת אופי. "הדיבור הפנימי השלילי הזה גורם לך להאמין שאין לך כוח רצון, יוצר מצב עצוב של אמונה שלילית שמגשימה את עצמה, וזה פשוט לא נכון. הבעיה היא שהמטרות לא הוגדרו נכון. כדי להצליח ולשמור על התוצאה, צריך סבלנות, שינוי אמונות ותפיסות, ונכונות לשים את עצמך במרכז ולא את המספר על המשקל".
המלכוד ההורי: כשכוונות טובות יוצרות הפרעות אכילה
אחד הנושאים הרגישים והחשובים ביותר שפינקל עוסקת בהם הוא השמנת ילדים. הורים רבים, מתוך דאגה כנה ואהבה, נכנסים לפאניקה כשהם רואים את ילדם עולה במשקל, ומגיבים בצורה שמשיגה את התוצאה ההפוכה.
"הטעות הנפוצה ביותר היא תגובה אימפולסיבית", היא מתארת. "הורים מנקים את הבית מממתקים בכוחניות, או מעירים לילד בזמן הארוחה משפטים כמו 'אתה בטוח שאתה צריך את זה?' או 'אתה לא באמת רעב'. הילד לא שומע דאגה לבריאותו. הוא שומע: 'אני לא בסדר, החשקים שלי פגומים, ואסור לי לאכול ליד ההורים כי הם לא יאהבו אותי'". התוצאה הזו הרסנית כי הילד מתחיל להסתיר אוכל, לגנוב ממתקים לחדר, והביטחון העצמי שלו מתרסק. נוצרת תחושת חוסר מסוגלות שנצרבת בתודעה לשנים רבות, ממש כמו בסיפור על הפיל שנקשר לשרשרת בילדותו וגם בבגרותו מאמין שאינו יכול להשתחרר.
"שליטה היא אשליה", טוענת פינקל. גם אם נדמה להורים שהשיגו שליטה נקודתית ומנעו מהילד פרוסת עוגה, המחיר ששני הצדדים ישלמו על כך יהיה גבוה בהרבה הן בפן הרגשי והן בפן הקלורי. המאבק על האוכל פוגע בדבר הכי חשוב שיש לילד הקשר עם הוריו ותחושת הביטחון בבית. כשהורים מונעים אוכל בצורה לא מתוחכמת, הילד מפתח 'רעב מנטלי'. האוכל הופך לצורך רגשי לקבלת אהבה ואישור, ושום כמות לא תשביע את הרעב הזה".
גן השעשועים הבטוח הוא לגדל ילדים בריאים בלי להיות שוטרים
אז מה האלטרנטיבה? פינקל משתמשת במטאפורה של אחת המורות האהובות שלה, ורד יפה חאיק: "גן השעשועים". "אם הילד משחק בגן פרוץ ליד כביש סואן, ההורה חייב להיות שוטר ולצעוק כל הזמן 'תיזהר'. אבל אם הגן מוקף גדר ונמצא במקום בטוח, ההורה יכול לשבת בצד וליהנות".
בפרקטיקה, הכוונה היא ליצירת "סביבה בטוחה" בבית. במקום להעיר לילד, ההורים צריכים לנהל את מה שנכנס הביתה בצורה חכמה. "אם אני לא רוצה שהילד יאכל עשרה בורקסים, פשוט לא יהיו בבית בורקסים, או שיהיו רק שניים. האם יש עוגה על השיש שמייצרת פיתוי תמידי? האם האמא אוכלת מאפים בחוץ ומצפה מהילדה להתנזר? אי אפשר לדלג על עניין הדוגמא האישית".
גישה זו חוסכת את הוויכוחים האינסופיים. הילדים לא יורדים במשקל ביום אחד, אבל הרווח הוא כפול הבית הופך לרגוע ונעים יותר, והילדים לומדים להקשיב לגוף שלהם ולווסת את עצמם. "ילד שגדל בבית בטוח, שמקבל מסר שהוא אהוב ללא תנאי וללא קשר למשקלו, יפתח ביטחון עצמי שיעזור לו להתמודד גם עם החברה בחוץ".
אורח חיים שפוי בעידן של קיצוניות
בעולם שנע בין צומות קיצוניים להימנעות מוחלטת מפחמימות, פינקל מציעה את "דרך האמצע". בתהליך הליווי שלה, שום מאכל אינו אסור כולל שוקולד ופחמימות. "כשאנחנו מורידים את רעשי הרקע של 'אסור ומותר' ומביאים נוכחות לאכילה, הבחירות שלנו משתפרות באופן טבעי. אנחנו מתחילים להבין מתי העוגה שווה את כאב הבטן ומתי לא, מתוך הקשבה ולא מתוך פחד".
היא מדברת על עיקרון מעולם המיינדפולנס הנקרא "מאמץ נכון" השקעה קטנה שמניבה תשואה גדולה. "למשל, חמש דקות של חיתוך סלט בבוקר נותנות שקט ושובע ליום שלם. זה מאמץ משתלם". המוטיבציה, לדבריה, לא צריכה להגיע מהמשקל, אלא מהתחושה הטובה הקלילות, האנרגיה והשחרור מהעיסוק האובססיבי באוכל, מרצון להיטיב עם עצמנו.
גאיה פינקל מבקשת להניח על השולחן אמת שלא תמיד נעים לשמוע: "לא כולנו נועדנו להיות רזים ודקיקים, יש גנטיקה, יש היסטוריה של דיאטות, ויש מבנה גוף. החלום על הרזון הקיצוני היא שקרית ומכאיבה. המטרה היא להגיע למשקל שנכון לגוף שלנו, שבו אנחנו בריאים ומסוגלים להתמיד בו לאורך זמן, גם אם הוא לא תואם את הפנטזיה".
כשגאיה פינקל אומרת "אני הדיאטנית האחרונה שלכם", היא לא מבטיחה קסמים. היא מבטיחה משהו הרבה יותר משתלם שלום בית עם הגוף, עם צלחת האוכל ועם המשפחה.
ליצירת קשר על התהליך: 052-613-5807
מוגש מטעם גאיה פינקל
