הצגת הבכורה של המחזמר הקלאסי והמצליח בכל הזמנים – "צלילי המוסיקה", עלתה במוצאי שבת בתיאטרון הצפון, עם שורה ארוכה של כוכבים שהופיעו מול אולם מלא.
למרות הצלחתו בעולם של המחזמר האייקוני, זו הפעם הראשונה שצלילי המוסיקה מופק בישראל בגרסה מלאה, בנוסח עברי חדש, עם שירים קלאסיים ואהובים, ריקודים מלהיבים, מוזיקה חיה ומשחק אותנטי.
סיפור המחזמר מאת הווארד לינדסי וראסל קרוז מבוסס על ספרה של מריה אוגוסטה טראפ, ״זמרי משפחת טראפ״, שרבים אינם יודעים כי הוא מבוסס על סיפור אמיתי.
עלילת המחזמר מתרחשת באוסטריה, 1938. מריה, נזירה צעירה ומלאת שמחת חיים שמתקשה לעמוד בכללי המנזר, נשלחת על ידי אם המנזר להיות אומנת לשבעת ילדיו של קפטן פון טראפ, קצין צבא אוסטרי אלמן וקפדן.
עד מהרה היא הופכת את ביתם מבית של חוקים נוקשים ומשמעת ברזל לבית מלא שמחה, צחוק ומוזיקה. היא כובשת את לב הילדים, ובהמשך את לב אביהם. האידיליה מופרת עם כיבוש אוסטריה בידי הנאצים, והמשפחה נאלצת להתמודד עם אתגרים וסכנות בדרכה לחיים טובים יותר במקום אחר.
רויטל זלצמן משחקת את מריה ריינר, עוז זהבי הוא קפטן פון טראפ, טוביה צפיר משחק את העוזר מקס, עדי הימלבלוי היא הברונית אלזה, וקארין שיפרין היא אם המנזר.
מוזיקה הבלתי נשכחת מאת ריצ׳ארד רוג׳רס, ופזמונים של אוסקר האמרשטיין.
אלי ביז׳אווי אחראי לתרגום המחזמר לעברית. הבמאי הוא נתן דטנר, והמנהל המוסיקלי והמנצח הוא יוסי בן נון.
גנבו את ההצגה
האמרה 'הילדים גנבו את ההצגה' מעולם לא הייתה נכונה יותר כמו במקרה הזה. הילדים המשחקים את שבעת ילדי משפחת פון טראפ הדהימו את הקהל בכישרונם, הקסם האישי, וגם הביטחון העצמי שנדרש בהצגות אלו, כשהם משחקים, רוקדים ושרים.
אז מאיפה הביטחון? עומר מורן (12) משחקת את גרטה הקטנה: "אמא שלי, רננה רז, רקדנית ושחקנית, עוזרת לי בכל הדברים האלה ,ובזכותה אני מגיעה לאודישנים. זה ממש כיף ועם הכיף מגיע גם הביטחון".
עדן גלסקי (11), שמשחקת את בריגיטה: "מגיל 5 אני בלהקה, ואנחנו כל הזמן מופיעים ברחבי הארץ. בשנה שעברה ייצגתי את ישראל בסן רמו וזכיתי במקום שלישי. אבא שלי מוזיקאי, שרנו יחד בפייסבוק, ואמא שלי מפיקה. הם עוזרים לי עם הביטחון".
יהלי ווטסון משחק את הבן קורט: "רוכשים ביטחון מהצגה להצגה. אני משחק מכיתה ד', הופעתי גם בהיכל התרבות בתל אביב. אם באים בגישה שרוצים לעשות את זה, אז זה פשוט קורה".
הראל גרינפלד, שמשחק את פרידריך: "ברגע שאתה נכנס לז,ה אתה מרגיש שאתה יכול לעשות הכל, והביטחון שלך גדל".
הילדים, כולם תושבי מרכז הארץ, הגיעו בשלושת החודשים האחרונים מדי יום לחזרות. "זה היה ממש כיף, אנחנו עד היום מתגעגעים לזה, שירה וריקוד זה הרבה יותר מרגש ומאתגר וככל שעובר הזמן אנחנו נהיים יותר חברים ומשפחה".
מחזמר רלוונטי
"נכנסתי למחזה בלי לדעת שזה יהיה בתקופת המחאות, אבל הוא רלוונטי יותר מכל מחזמר אחר שהוצג פה ב-20 שנים האחרונות", אומר שחקן המחזמר טוביה צפיר, שלא מיהר להסכים לגלם את מקס. "ראיתי כמה הפקות ישראליות קודמות, הפקות בלונדון וגם את הסרט. התפקיד של מקס לא מצא חן בעיני, דווקא נתן דטנר אמר לי שאני אהיה המקס הכי טוב שהיה במחזמר הזה. לא הבנתי על מה הוא מדבר, ואני מודה ליגאל וגדי, כי הם באמת נתנו לי מתנה יפה".
"אני אוהב את התפקיד וחי אותו על הבמה, וגם חי קצת את הרלוונטיות של המצב בהצגה. תמיד עשיתי סאטירה למשל ב'ניקוי ראש', אבל אני מרגיש שהמחזמר ממש דומה למצב בישראל כיום, יש מקבילה פה ולכן אני בכלל משחק את זה עם כל הלב. אני אומר הרבה פעמים בהצגה שהדבר הכי נכון היום זה להיות בסדר עם כולם, וגם שלמה ארצי רוצה להיות בסדר עם כולם, הוא מאוד רוצה שהקיסריות שלו יהיו מלאות, והוא יודע שאם יגיד שהוא במחנה של המחאות, הקיסריות שלו לא יהיו מלאות, אלא חצי, אבל הוא לא רוצה לשלם את המחיר הזה. זו דילמה שעוברת על התפקיד שלי, ובסופו של דבר מקס מציל אותם מהימין הקיצוני של אז.
"אני מזדהה עם ההצגה, חשוב שיהיה תיאטרון רפרטוארי בישראל, ואני רוצה בהצלחת התיאטרון, כי הוא נותן לי הזדמנות להיות שחקן. אני לא מקובל לא בהבימה, בית ליסין או בקאמרי, שם לא אהיה שחקן מן המניין, יש להם צוות שלם, ולא ייקחו את טוביה צפיר, כי זה ייצור בעיות בצוות הגדול שלהם. לעומת זאת, גדי צדקה מראש קיבל אותי כשחקן".
בנעליה של אגדה
למרות ניסיון עשיר במחזות זמר, השחקנית רויטל זלצמן נכנסה לנעליה הענקיות של ג'ולי אנדרוז כשגילמה לראשונה את מריה במחזמר.
"אני בת 40, עם 16 שנות ניסיון", מספרת זלצמן. "היה מרגש לעבוד על התפקיד והתרגשתי בטירוף כשבישרו לי שעברתי את האודישן. האם אני חולמת על ברודווי? הכיף הוא להביא את ברודווי לפה ולעשות עוד מחזות זמר ברמה גבוהה כזו. התיאטרון העברי עשה הפקת ענק מושקעת, וזה כל כך לא מובן מאליו. כשהתחלתי לעבוד על זה לקחתי המון השראה מג'ולי אנדריוז המדהימה, והתגלגלתי עם מה שאני מביאה. הכי כיף שאפשר לשחק, לרקוד ולשיר. עברתי חזרות יום יום במשך שלושה חודשים, זה תפקיד עם המון פרטים, ואני עושה פה את החדר כושר שלי", היא צוחקת.
קראו גם:
חלום שהתגשם
מנכ"ל תיאטרון הצפון, התיאטרון העברי, גדי צדקה: "צלילי המוסיקה זה חלום שמשותף להנהלת התיאטרון ולשחקני ההצגה. הדברים הבשילו וחברו יחדיו כדי שנוכל להעלות את ההפקה האדירה הזו. יש פה מאות אנשים בלי הגזמה שתרמו את חלקם, מבוני תפאורות, עובדי במה, נגנים, מלחינים, יוצרים, מתרגמים, במאים, כוריאוגרפים, עשרות שחקנים ועוד. אנחנו מתחילים בתיאטרון הצפון, ומכאן יוצאים בעזרת השם לצפון ועד אילת".
