לא פשוטים חייהם של מעצבים צעירים בארץ הקודש. זה אפילו יותר מורכב בשנת מלחמה.
ליהי שגב, מעצבת אופנה צעירה ומוכשרת, חיכתה לשנה הזו כדי לסיים את לימודי עיצוב האופנה במכללת ויצו, אבל אז הגיעה השבת השחורה ואירועי 7.10 שעיצבו מחדש את מדינת ישראל.
שנת הלימודים האחרונה של ליהי נפתחה באיחור בגלל המלחמה, נמשכה בשינויים שנבעו ממיזוג היסטורי בין מכללת ויצו ואוניברסיטת חיפה, והסתיימה באיום אירני שהוביל לדחיית תצוגת האופנה החגיגית לה מחכים כל הסטודנטים בסיום לימודי התואר.
תצוגת האופנה שתוכננה לאוגוסט אמורה הייתה להביא לקדמת הבמה את העיצובים עליהם עבדה ליהי חודשים ארוכים, לשמש עבורה קרש קפיצה לתעשיית האופנה, ולחשוף אותה לתעשיית התקשורת.
אבל היו רגועים, ביטול התצוגה לא ימנע מליהי שגב לפרוץ קדימה ולהציג את חוויות הלבוש שלה.
קראו עוד:
מי את ליהי שגב?
"אני ליהי, בת 27 מחיפה, הבכורה מבין 4 אחים. את כל ילדותי ביליתי במושב אלוני אבא בצפון, בין הטבע הירוק והשדות רחבי הידיים. התבלטתי בשונות שלי מבחינת הלבוש והתחושה והרגשתי "עוף מוזר".
"תמיד דיברתי דרך הבגדים, כי הם היו הדרך שלי להנכיח את עצמי לאחר שנים של מעצור והדחקה, בהן נמנעתי מלהביע את האמת שלי. הבגדים הם עבורי אמצעי לביטוי עצמי, דרך לומר לעולם "תראו אותי, אני כאן ויש לי מה להגיד". אני חושבת בגדול ומחפשת לבלוט ולמשוך תשומת לב, אני אוהבת לקחת את הרעיונות שלי לקצה גבול היכולת, כי זו הדרך שבה אני רוצה שיראו ויבינו אותי.
"אני עושה טרנספורמציה לבגדים, לוקחת פריטים פשוטים עם שימוש יומיומי ומשנה אותם מבחינת צבעים, טקסטורות ונפחים. הבגד הופך למשהו חדש לחלוטין, וכמעצבת, אני יודעת לשלב בין אלמנטים שונים, להביא לידי ביטוי את כל הגוונים והצורות שבי.
"הפרפקציוניזם שלי ניכר בכל תחומי חיי, זו תכונה שגוזלת ממני המון כוחות ומתבטאת בלילות ללא שינה ובמחשבות שמטרידות אותי מהבוקר עד הלילה. אני לא מצליחה להתגבר על זה עד שאני מוצאת את הכפתור הנכון או הבד המתאים ביותר, וזהו לופ שנראה שאין לו סוף".
מה מייחד את העיצובים שלך?
"אני מאמינה שהייחוד שלי מתבטא בפרטים הקטנים וב'דיטייל' שאולי לא תמיד שמים לב אליהם, אבל הם מה שמייחד את הבגד ואותי כמעצבת. אף פעם זה לא מספיק, כל מה שאני עושה תמיד יכול להיות טוב יותר ומושלם יותר, ואני מתלבטת עד הרגע האחרון על שינויים נוספים שיכולים לשפר את העיצוב.
"הטרנספורמציה שלי מתבטאת בכך שאני לוקחת בגדים גבריים ומוסיפה להם מוטיבים נשיים ורכים מבחינת מרקם, בד וצבע.
לעומת זאת, אני גם לוקחת בגדים נשיים והופכת אותם לגבריים, עם גזרות קשיחות וצבעים מונוכרומטיים. מה שמנחה אותי באג'נדה שלי הוא טשטוש הגבולות המגדריים שבין גבר לאישה, אני מאמינה שבכל גבר יש צד נשי ובכל אישה יש צד גברי, ולכן אני שואפת ליצור עיצובים שמעבירים את המסר הזה".
מה הוביל אותך לבחור בתחום האופנה?
"האהבה לאופנה הייתה נוכחת בי מאז ומעולם. התעסקתי במשחק בשילובי צבעים, צורות ייחודיות, מרקמים וטקסטורות מגוונות. התשוקה תמיד בערה בי, להתחיל ולעצב פריטים בלתי שגרתיים ולהראות את החזון שלי בתור מעצבת.
מאז ילדותי, נהגתי לבלות שעות רבות בצפייה במגזינים של אופנה, מתפעלת מהתמונות ומהגוונים המרהיבים, ולעיתים קרובות גם הגבתי על כל פריט ופריט שהוצג. הייתי זו שתמיד הלבישה את הסובבים אותי, מעניקה להם ייעוץ בנוגע לשילובי צבעים וגזרות, תוך שמירה על רמת רגישות והבנה של עולם האופנה.
עשיתי המון קורסים של ציור אופנה ותפירה לפני שניסיתי להתקבל לתואר, כדי להגיע הכי מוכנה שאפשר".
ספרי קצת על התואר
"לימודי עיצוב אופנה אינם פשוטים ונמשכים 4 שנים, הם דורשים ממך מחויבות מלאה ומעמיקה. במיוחד בשנת הלימודים האחרונה, שבה נדרש להציג את פרויקט הגמר. התקופה הזו הייתה מלאה באתגרים, אך גם סיפקה חוויות בלתי נשכחות.
הלימודים כללו הן תיאוריות והן פרקטיקה. בכל שלב של הלימודים למדתי על תהליך המחקר הנדרש לפיתוח קולקציה, על דרכים שונות לקחת השראה מהסביבה, ומהקשרים בין עיצוב לבין תרבות. החיים שלי היו כל-כולם ממוקדים בלימודים, כשכל פרט בשגרת היומיום שלי שואב השראה מהעולם שסביבי. המוח שלי לא פסק מלפעול, ולפעמים גם במהלך השינה, כשהרעיון הבא צץ במחשבותיי.
אני יכולה לגלות לכם שתמיד שמרתי ליד המיטה שלי פתק קטן, שבו רשמתי את הרעיונות שעלו לי תוך כדי הלילה. שגרת הלימודים הפכה להיות חלק בלתי נפרד ממני, ואני נרגשת להמשיך את המסע הזה של יצירה וחדשנות בעולם האופנה".
איך התחילה לך השנה האחרונה לתואר?
"השנה האחרונה שלי ללימודי התואר החלה לאחר חופשה שהייתה מלאה בהתרגשות ובציפייה לקראת האתגרים וההזדמנויות שממתינות לי.
בחודשים שקדמו לשנה זו, הייתי עסוקה במחשבות על נושאים לפרויקט הגמר שלי, כמו גם בהשראות חדשות שיכלו להניע את יצירתי.
אולם, ביום שבת ה-7.10, הרגשתי כאילו השמיים נפלו עליי. מצב רוחי ירד ואחז בי עצב עמוק, במיוחד כאשר בן הזוג שלי גויס למילואים. אותו רגע שינה את כל האווירה סביבי - היצירתיות שלי כאילו נעלמה ברגע, והראש שלי היה עסוק במחשבות על דאגה ודכדוך, מבלי לאפשר לי להכיל רעיונות חדשים.
כשהשנה הראשונה שלי לתואר החלה בעיצומו של משבר הקורונה והסתיימה בעיצומה של מלחמה, היה לי קשה מאוד לבצע את המעבר המהיר והחד שדרשתי מעצמי לחזור ליצירה ולעשייה. תחושת חוסר הוודאות והמתח שסבב אותי הקשה עלי להתרכז ולהתמקד.
עם זאת, הבנתי שאין לי ברירה אלא להתקדם, אפילו אם מדובר בצעדים קטנים ומדודים. החלטתי להעניק לעצמי את הזמן הדרוש ולהתמודד עם הרגשות שלי, מתוך הכרה בחשיבות של היצירה עבורי. כך, לאט לאט, החלה היצירתיות שלי לזרום שוב, ואני מצאתי את הדרך שלי לבנות מחדש את הקולקציה שלי, תוך שילוב של ההשראות שהגעתי אליהן, גם מתוך הכאב וגם מתוך התקווה".
אז במה הפרויקט שלך עוסק?
"לפרויקט שלי קוראים "פופ פוזה כפרה" והוא מתעסק בסצנת הרחוב הישראלי התוסס בו אנשים עוסקים ברצון למשוך תשומת לב ולהפגין את זהותם הייחודית.
נטייה זו ניכרת בלבושם הראוותני המעוטר בהדפסים וצבעים נועזים, במחוות ובתנוחות המעצימות ומחצינות את תחושת העצמי שלהם.
אני מצביעה על המחוות המקומיות הללו, מבקשת להעמיק ולייחד את האלמנטים הישראלים המובהקים, אלה המגלמים את ה"חוצפה הישראלית" באופן מגוון. הקולקציה מנוסחת על ידי פרספקטיבה אירונית, המתבססת על עבודת פופ-ארט בשילוב הגדלת גזרות בסיסיות של בגדי היומיום ברחוב הישראלי".
איך נראה תהליך העבודה על קולקציה?
"תהליך העבודה על הקולקציה שלי החל בבחירת הנושא, תהליך שדרש ממני המון מחשבה והתבוננות מעמיקה.
בתור מעצבת היה חשוב לי לשלב את כתב היד שלי המתאפיין בהומור ובצבעוניות ייחודית.
את צעדיי הראשונים במחקר עשיתי בצפייה ממושכת ברחובות, ישיבה על גבי שעות רבות, תוך כדי ניתוח והסתכלות מהצד על המתרחש סביבי. התהליך הזה שימש כזיקוק רעיונות והשראות, אשר הנחו את הבחירות והמאפיינים שבהם רציתי להתמקד בפרויקט שלי.
בהמשך, עברתי למחקר מעמיק על המאפיינים הבולטים אשר בחרתי לעסוק בהם בקולקציה, ובשלב זה הכנתי לוח השראה שיכיל את כל האלמנטים הוויזואליים שיקנו לקולקציה שלי את העומק והייחודיות שלה. לאחר מכן הקדשתי ימים ולילות להכנת סקיצות רבות, תהליך שדרש ממני מסירות וריכוז, תוך שאני מתמקדת בכל פרט ופרט.
הקולקציה מאופיינת בצבעוניות לא שגרתית ובפרינטים ייחודיים שיצרתי מתוך מחשבה על מאפיינים של האלמנטים הגבריים הישראליים. היה לי חשוב להתעמק בפרטים הקטנים ובסוגי הבדים שבחרתי לקולקציה, כך שיתקשרו לתוכן ולמסר שאני שואפת להעביר באופן המדויק ביותר. בחירות אלו נועדו ליצור חוויה עיצובית שמזמינה את הצופה להתבונן לעומק ולשקול את המחשבות והרגשות המסתתרות מאחורי כל פריט".
מהו החלק המאתגר בבניית הקולקציה?
"בתוך סערת הרגשות שהציפה אותי, החלטתי להמיר את העצב והכאב לכיוונים חיוביים, והחלטתי שהפרויקט שלי יתמקד בהומור, צבעוניות ושמחה. קיוויתי ליצור משהו שהיה חסר לי באותה תקופה, ואני בטוחה שגם לאחרים הייתה תחושת חוסר כזו.
באמצעות הפרויקט, רציתי להעניק לאנשים סיבה לחייך, לצחוק ולהרגיש מעט יותר טוב, ואפילו לנסות להתרומם, גם אם באופן זמני, מהמקום הלא פשוט שבו אנו מצויים.
אני מרגישה שהשנה האחרונה הייתה מלווה במסע מורכב, אשר נע בין רגעים קשים וטעונים לבין רגעים של יצירתיות, סיפוק והגשמה. כאדם בעל נטייה לפרפקציוניזם, לא תמיד הצלחתי להיות מרוצה מהתוצאה הסופית, ומצאתי את עצמי מזהה עוד היבטים שניתן לשפר, לתקן או לפרום ולתפור מחדש. שעות רבות השקעתי בעבודה על כל פרט ופרט, במטרה להשיג את המושלמות המיוחלת. אך לבסוף, הגעתי למסקנה כי עליי לסמוך על עצמי ועל הדרך שאני בוחרת לעבור, תוך הפעלת הידע והניסיון שרכשתי במהלך לימודיי בתואר".
כיצד היית מתארת את הסגנון הייחודי שלך?
"כמעצבת רב-גונית, אני פועלת בתחום המגדרים בצורה חופשית, פונה הן לנשים והן לגברים. הסגנון שלי הוא צבעוני, הומוריסטי ולא שגרתי, המבטא את האופי הייחודי שלי ואת ראיית העולם שלי.
אני אוהבת לשחק עם נפחים וגזרות מתוחכמות, ולעיתים קרובות אני לוקחת גזרות בסיסיות ומעניקה להן טוויסט מפתיע שמזמין את הצופה לראות את הפריט באור חדש.
היצירות שלי מתאפיינות בשימוש במגוון רחב של פרינטים, מרקמים וטקסטורות, כאשר כל פריט נועד להרגיש ייחודי ולשדר תחושה של חדשנות. אני נמשכת לשילובי צבעים שנראים לעיתים לא הגיוניים על הנייר, אך כשאני רואה את התוצאה הסופית, אני מגלה כיצד כל אלמנט מתחבר בהרמוניה לכדי בגד שמעורר רגשות ועניין.
המטרה שלי היא לא רק להציע בגדים, אלא ליצור חוויות לבוש שמשקפות את האישיות והיצירתיות של כל אדם.
אני שואפת להעניק לכל פריט אופי משלו, ולהביא לכך שהשילובים הלא-שגרתיים והמתאימים לשני המגדרים יהפכו לסטנדרט של יופי חדשני.
בכל פריט, אני משתדלת לשמור על איזון בין קלאסיקה למודרניות, תוך כדי חקר מתמיד של גבולות היצירה והבעה האישית, במטרה לעורר השראה ולשבור את המוסדות הקיימים בעולם האופנה".
מהם החלומות והשאיפות שלך להמשך הדרך?
"כבוגרת תואר בעיצוב אופנה, אני מוצאת את עצמי מתבוננת אל העתיד בעיניים מלאות חלומות ושאיפות. השאיפה שלי היא ליצור קולקציות שמביאות לידי ביטוי את האישי והייחודי, תוך שילוב של סגנונות, תרבויות ורעיונות חדשים.
אני רוצה לשנות את הדרך בה אנו רואים אופנה, כאשר כל פריט יהווה לא רק בגדים, אלא גם סיפור וחוויה. אני מאמינה שהאופנה יכולה להיות כלי לשינוי חברתי, ואני מחויבת להשתמש בכישורי ובידע שלי כדי להגשים את החזון הזה, תוך יצירת חוויות לבוש מעוררות השראה שיתנו לכל אדם את ההרגשה שהוא יכול להיות מי שהוא באמת".
