64 שנים אחרי הפרשה שהפכה לסמל והתרחשה בלב חיפה, מהומות ואדי סאליב חוזרות בהצגה חדשה שתעלה בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר בשבוע הבא. ההצגה חושפת פרטים חדשים מאותם אירועים קשים ובוחנת את המחאה החברתית הראשונה בישראל.
תקציר הסיפור: שכונת ואדי סאליב, שננטשה על ידי תושבים ערבים במלחמת העצמאות, ובה התיישבו עולים חדשים בעיקר ממדינות ערב בשנות ה-40 ו-50 הפכה לסיר לחץ שהתפוצץ ב-8 ביולי 1959. יעקב אלקריף, סבל יוצא מרוקו, השתכר והחל לנפץ בקבוקים ולהתפרע בבית הקפה רוזליו בשכונה שהיה בבעלות דוד בן הרוש.
בן הרוש הזמין את המשטרה שהפעילה כוח מוגזם ואחד השוטרים ירה באלקריף ברגלו. שמועות כוזבות על מותו של אלקריף הובילו לתחילת המהומות שהתפשטו בחיפה, ובמהלכן מאות יוצאי מרוקו פעלו באלימות נגד שוטרים וניסו לפגוע במוסדות הממשלה הצעירה בראשות מפא"י.
המשטרה קיבלה את אישור הממשלה להפעלת יד קשה לדיכוי ההפגנות. המהומות הסתיימו עם פצועים בקרב המשטרה והמפגינים.
בן הרוש נעצר והורשע לאחר שירה באוויר באקדח שברשותו, כאשר ניסה למנוע משוטרים להיכנס לדירה של אחד מחבריו. נגזרו עליו 24 חודשים מאסר בפועל. חנינה של הנשיא יצחק בן צבי הובילה לריצוי של 6 חודשים מאסר בלבד.
בעקבות האירועים הקשים הוקמה ועדת חקירה, ועדת עציוני בראשות שופט בית המשפט העליון משה עציוני (סבו של המועמד לראשות העיר דוד עציוני). בוועדה קרא בן הרוש לבדוק את אי השוויון בין העולים מאירופה ואלו ממרוקו.
בזמן תקופת מאסרו, בן הרוש אף התמודד לכנסת וחסר 1,200 קולות כדי להיבחר. במצע הבחירות שלו הציע בן הרוש כיצד על המדינה לפעול כדי לסייע לאוכלוסיות החלשות, לרבות תמיכה במשפחות מרובות ילדים ועוד.
בן הרוש השתחרר ועבר להתגורר בקריית חיים. הוא הפך לכתובת עבור מנהיגים מזרחים, ביניהם צ'רלי ביטון וראובן אברג'יל, מקימי הפנתרים השחורים, וכל מי שביקש לדאוג לזכויות המזרחים בישראל.
בשנת 1999 הוא נפטר, ולפני שבוע הלכה לעולמה גם בת זוגו, אסתר בן הרוש שליוותה אותו במאבקיו.
משפט בן הרוש
הדי המהומות בחיפה הגיעו 64 שנים מאוחר יותר אל משפחת מלכה בדימונה. רועי מלכה (40), בן ליוצאי מרוקו, החליט להביא את סיפורו של דוד בן הרוש בהצגה "ירייה בוואדי", שסוקרת את משפטו של בן הרוש ומובילי המחאה האחרים.
מלכה מנסה להשיב האם מדובר היה במחאה חברתית או בניסיון למרד, בהצגה המתכתבת עם המציאות הנוכחית, המחאה ברחובות ודרישתם של גורמים בממשלה להפעיל יד קשה כלפי מפגינים.
מלכה הבימאי ויוצר ההצגה, יחד עם אנסמבל שחקנים, מציג את המאבק החברתי הראשון ששימש להשראה עבור מחאות רבות, וקבע בין היתר את גבולות המאבקים בישראל. ההצגה מתבססת על פרוטוקולים מן המשפט, עדויות, דיווחים תקשורתיים וחומרים תיעודיים שנאספו.
מלכה: "בזמנים אלו בהם השסע החברתי במדינה עמוק ודורש בחינה והבנה של מקורותיו, באה יצירה החוזרת אל המחאה החברתית הראשונה שהתעוררה במדינתנו. מחאה שהציגה לראשונה את הפער והמתח הקיימים בין קבוצות שונות בחברה. איני יכול לחשוב על מקום ראוי ומתאים יותר להעלות בו יצירה זו מאשר בעיר אשר רק לפני שנה וחצי התלקחו בה מהומות טרגיות שיסודן גם הוא במתח ובפער עמוק בין אזרחים של אותה המדינה.
כאמן אני רואה חובה להשתמש בכלים שיש בידיי כדי לתרום כפי יכולתי לריפוי המיוחל בחברה שלנו. אסור לנו לחשוב שניתן לקבור ולהדחיק אירועים המהווים פצע בחברה ושורש לפילוג בה, מבלי שאלו יצופו ויעלו באופן הרסני יותר".
מה הוביל אותך דווקא לאירועי ואדי סאליב?
"הייתי ילד בפריפריה, שומר מסורת, בן להורים ממרוקו. בהמשך עברתי לתל אביב ולמעשה מחקתי את זהותי. כשהתחלתי ללמוד משחק, התחיל המסע שלי לזהות. כחלק מאותו מסע חזרתי לבית הוריי, ופתאום דברים החלו לצוף בי, תהליכים התחוללו והבנתי עד כמה הבית וההורים הם חלק משמעותי מהזהות שלי. הקשר בין אבא ובן בברכת הכוהנים, התהלוכה שהיינו עושים לבית הכנסת. רציתי לחקור את האירועים שהשפיעו על הוריי כל הדרך ממרוקו.
"התחלתי ביצירת טרילוגיה כשהחלק הראשון היה "בדרך לירושלים" שסקרה את הגעתם של המרוקאים לישראל. ההורים שלי באו באוניות ממרוקו בשנת 1956, הם נתפסו 4 פעמים, ובכל פעם נושלו מנכסיהם. אבי וסבי ישבו במעצר".
"שיח מתנשא"
מה הביא אותך לבן הרוש?
"התחברתי לבן הרוש כי אנשים כמותו נתנו ביטוי לרחשי ליבם של אנשים כמו הוריי. אז כמו היום, דווקא בן הרוש שהיה נחשב מתון וסובלני, הוצג על ידי הממשלה כקיצוני ואלים וזאת כדי לדכא את המחאה".
מה הלקחים שלך מאירועי הוואדי?
"אנשי מפא"י פחדו מיהודי צפון אפריקה, זה הוליד ריחוק. היה אפילו חשש שהם יתחברו עם הערבים. מפא"י עודדו שיח של פחד וקיטוב. במקום לראות ביוצאי מרוקו שווים היה שיח מתנשא של 'בוא נעזור לכם'. לא היה דיבור בגובה העיניים, שתבין, היו "משכילים" שקיימו אסיפות בנושא עליית 'יהודי המערות'".
בממשלה לא אהבו את זה.
"ועדת עציוני קבעה שיש אפליה שהובילה למהומות. יוצאי מרוקו העלו הצעות לשלב מרוקאים במוסדות שונים, הייתה גם הצעה למנות יוצא מרוקו לשופט בבית המשפט העליון. בממשלה ענו למציעים כי הם מתקשים למצוא מועמד ראוי. גם אז היו בעיות עם הוועדה למינוי שופטים".
זו הייתה גזענות?
" להבנתי לא הייתה כוונה רעה במעשי הממשלה. הגיעו יוצאי אירופה ורצו להקים פה מדינה אירופית, ופתאום ראו אדם עם בד על הראש ולא הבינו אותו. יהודי אירופה החליטו איך תהיה המדינה מבלי לשאול את כלל התושבים איך לדעתם צריכה להיראות ולהתנהל המדינה. וכשקמה המדינה החלו לפעול כוחות חזקים מתחת לפני השטח, כוחות התרבות המזרחית שהושתקה, ואלו התפרצו בוואדי סאליב".
מה מיוחד כל כך באירועי ואדי סאליב?
"הדמויות והגיבורים כמו דוד בן הרוש. אלו לא היו רק קריאות "לחם עבודה". הפרוטוקולים מהמשפט שמובאים בהצגה מלמדים על המנגנונים שהפעילה מפא"י, ועל רצונה לדכא את המחאה בכל מחיר, מחרי ששילם בן הרוש".
הלקח לא נלמד
מה הולידה המחאה?
"היא שינתה את ישראל בהרבה מובנים. היא הובילה לחקיקה, ובנייה מזורזת של שיכונים, לתמיכה במשפחות מרובות ילדים, ועוד. הוריי הגיעו מקבלנקה ממשפחה מבוססת, ואיבדו את הכל כדי להגיע, הם נשלחו לגור בצריף בפריפריה, בלי בית ספר. לעומת זאת, מרוקאים שהגיעו לצרפת חוו קליטה מצויינת.
הלקחים נלמדו?
"לא. אירועי ואדי סאליב רלוונטיים מתמיד. השיח כיום שוב מקצין. ב-2009 נורה ונהרג לא רחוק מוואדי סאליב, סלומון טקה. יש בעיה באופן שבו מטפלים בישראל בזרות. ההצגה מציעה זווית חדשה על האירועים ששינו את המדינה. היא מציעה שיח אמיתי ולא קיצוני. כמי שגדל בפריפריה ועבר לתל אביב, ואני מודע לפערים בהלכי המחשבה של ציבורים שונים, והייתי רוצה לשמש כגשר".
על רקע אירועי ואדי סאליב, איך יש להסתכל על המחאה כיום?
"הנסיון לעצור בכוח כוחות ותהליכים חברתיים הצומחים מתוך העם, יגרום להם להתבטא באופנים אחרים ובמקרה הגרוע יעמיק את התסכול בקרב אלה שהושתקו. יש לאפשר בדמוקרטיה להביא את מלוא ביטוי העם ולא רק בזמנים שנוח ושזה תואם את התפיסה של השלטון".
מחאת ואדי סאליב הצליחה?
"בבחינת המחאה בטווח הקצר נדמה שלא השיגה את יעדיה, בן הרוש לא נכנס לכנסת והתנועה שהקים נעלמה, אולם המחאה והאנשים שעמדו במרכזה זרעו את הניצנים ושימשו השראה למחאה שצמחה עשור לאחר מכן בידי הפנתרים השחורים. כמו כן הוקמה ועדת חקירה בעקבות אותם אירועים בואדי סאליב שממצאיה חשפו את הפערים בתעסוקה, בדיור ובחינוך, פערים מהם סבל הציבור שראה בבן הרוש נציגו. אנשים כמו בן הרוש ביטאו קול של אנשים שקופים שעד היום סוחבים תחושות קשות בגלל היחס המזלזל. מוואדי סאליב יצאה זעקתם של המזרחים ומחאתם נמשכת עד היום".
8 צפייה בגלריה
שחקני ההצגה: מיכאל גמליאל, תום גרציאני, חיים עוז זנאתי, אלכסה לרנר, אורי סעדה, מעיין תורג'מן, מאיר תמם.
(צילום: אלה ברק)
ההצגה "ירייה בוואדי" תעלה בתחילת אוקטובר בפסטיבל עכו. משתתפים: מיכאל גמליאל, תום גרציאני, חיים עוז זנאתי, אלכסה לרנר, אורי סעדה, מעיין תורג'מן, מאיר תמם.
