בסוף השבוע האחרון נפתחה בבית האמנים על שם שאגאל תערוכתה החדשה של אחת האמניות הבולטות והוותיקות של חיפה – הלן רוקר – שגם מציינת בהזדמנות זו את יום הולדתה ה-95.
בתערוכה, שתופסת את כל הקומה השנייה של בית האמנים, מוצגות כ-70 עבודות אמנות גדולות – תחריטים, קולוגרפיות והדפסים – ולצידן גם מספר דומה של מיניאטורות, והיא תוצג עד ה־ 27 בנובמבר. הפתיחה הרשמית, תתקיים בשבת, 13 בנובמבר.
רוקר, שעודנה אמנית פעילה מאוד, מתגוררת ברחוב דרך הים בהכרמל, שם גם הקימה את הסטודיו הגדול שלה. שלוש קומות שמלאות בדברי אמנות, וגם גן פסלים שמשקיף אל הים.
ביתה משמש גם כסדנה, ומפוזרים בו מאות מיצירותיה, בהם פסלים מקרמיקה, ברונזה, תבליטים, ציורי שמן ואקריליק, תחריטים עשויים במכבש, כולל קולוגרפים, וגם קונסטרוקציות מתכת שחלקן מגיע לגובה של 3 מטרים.
הלן היא חברה ותיקה באגודת הציירים והפסלים סניף חיפה והצפון, וגם חברה באגודה הבינלאומית למיניאטורות. במשך הקריירה שלה, היא יצרה פסלים מכמעט כל החומרים האפשריים, עם העדפה מופגנת לקונסטרוקציות ממתכת, אותן היא יוצרת ומרכיבה בבית מלאכה, ואילו את הגימור היא משלימה בסדנה בביתה.
"התערוכה הזו עושה כבוד למכבש", אומרת רוקר. "אני מאוד אוהבת לעבוד עם מכבש, מה שהשאיר לי רק גיד אחד בכתף ימין במקום ארבעה גידים שיש לאנשים. בנוסף לבעיות גב לא פשוטות. אבל אני לא מצטערת על כך אפילו לדקה אחת, כי כשקיים בי הדחף הזה ליצור – זהו אושר צרוף. כיף גדול".
אמנות התחריט הולכת ונעלמת מנופי ארצנו. "הרבה אנשים לא יודעים בכלל מה זה תחריט. לא פעם מדובר בעבודת נמלים של ממש. על מנת לעבוד בתחריט דרוש ידע בציור, רישום ושרטוט. בנוסף לידע ולעשייה האמנותית. זו עבודה מאוד לא קלה, אבל מרתקת. ישנן טכניקות מוכרות וכאלה שהאמן ממציא בעצמו, ויש טכניקות משולבות, כפי שאני נוהגת לעשות: תחריט, קולוגרף והדפס גם יחד".
הסתתרה מהנאצים בבית בושת
הלן רוקר נולדה בפולין. ילדותה ונעוריה עברו עליה בצרפת. שנות חייה הראשונות היו בעיר ליל, כבת למשפחה אמידה למדי. עם פלישת הנאצים לצרפת ברחה עם אמה, סבתה ואחיה הצעיר לפאריז, שם הסתתרו בקומה העליונה של בית בושת. על הילדים נאסר לצאת מהדירה בשעות הפעילות של המקום.
"החיים שלנו התנהלו כמו תסריט," היא מספרת. "הרגשתי כאילו הכול מוכתב מלמעלה. איכשהו, הכול הסתדר מעצמו. ב-1945 חזרתי אל העיר ליל. שם הכרתי את בעלי לעתיד, אריה רוקר, שכבר אז היה מהנדס כימיה והקים את תנועת הנוער הציונית בעיר. בתוך 11 חודשים התחתנו. ב-1950 עלינו ארצה עם שני הבנים משה ושלמה. כאן נולדה גם הבת צפי, ואחר-כך גם הנכדים והנינים."
"לא מרגישה את הגיל"
רוקר החלה לעסוק באמנות באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת, כאשר בגרו ילדיה. היא למדה אצל דורון בר אדון באוניברסיטת חיפה, השתתפה בסמינריונים של אמנים מחו"ל. עם הזמן הפכה רוקר לאחת האמניות הבולטות בעיר, עם משקפי הראייה בעלי המסגרת המיוחדת שהפכו לסמל המסחרי שלה. היא הציגה תערוכות יחיד רבות, השתתפה באינספור תערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם, וזכתה בפרסים. תרומות מיצירותיה מקשטות מוסדות כמו בית יד לבנים, מחלקת הילדים בבי"ח בני ציון, ביה"ס "אורים" לחינוך מיוחד ועוד.
בעוד אמנים רבים מהססים לצאת כעת עם תערוכות חדשות, את לא עוצרת...
"נכון. אפילו במהלך הקורונה, הצגתי תערוכה גדולה בבית שאגאל, תחת ההגבלות. אמנים חוששים, כי הקהל ממעט להגיע ולהתחכך".
מה מיוחד בתערוכה הנוכחית?
"ההיקף הגדול של הדפסים ותחריטים. עד כה, במשך יותר מ-50 שנות הקריירה שלי, הצגתי תחריטים והדפסים רק בתערוכה אחת, שהתקיימה בבית אבא חושי. תמיד הוצפתי בשאלות ובבקשות לראות עוד עבודות כאלה שלי, ויש גם אמנים ושוחרי אמנות שמגיעים אליי הביתה כדי להתרשם מהטכניקות המיוחדות שלי".
קראו גם: >>>
במהלך החודש בו תוצג התערוכה, תחגגי יומולדת 95. מזל טוב!
"תודה רבה. אני לא באמת מרגישה את הגיל שלי. נכון שהגוף מזכיר לי בכל מיני צורות שאני כבר לא צעירה, אבל היצירה והעיסוק באמנות שומרים עלי ומרגשים אותי. יש לי בשביל מה לקום בבוקר. וגם יש לי משפחה נפלאה שמעודדת אותי להמשיך וליצור".
את אמנית רב-תחומית. יש לך העדפה מסוימת?
"אני מחשיבה את עצמי כקונסטרוקטורית של מתכת, כי זה התחום המועדף עליי. אבל אני גם עוסקת באמנות מסוגננת, באמנות מופשטת וגם בזיקה לארכיאולוגיה ובכל מה שביניהן. יצרתי פסלים מכל החומרים האפשריים, ואני נהנית לנסות, להתנסות וגם להמציא."
בתערוכה הנוכחית, את האוצרת של עצמך. מדוע?
"אני מעדיפה לא לעבוד עם אוצרים. ההעדפה הזו צמחה אצלי עם הזמן. בראש יש לי תמונה מלאה של התערוכה, ואני לא זקוקה לליווי של אוצר. המון תערוכות שלי אצרתי בעצמי".
פורסם לראשונה: 15:45, 07.11.21
