במהלך החופש הגדול, ההורים שמגיעים אליי לקליניקה נראים מותשים. הם מרגישים שאין להם זמן לעצמם וכל ההתנהלות בבית מלאה בוויכוחים ומושפעת מעייפות קיצונית.
לעיתים אני מספרת להם על הדרך שמצאתי, שעוזרת לי להתמודד: אני רצה. כבר המון שנים. השתתפתי בכ-200 מרוצים בארץ ובעולם, ביניהם תשעה מרתונים מלאים, חצאי מרתון, טריאתלונים, מרוצים אתגריים, מרוצים יחפים ועוד.
הריצה בעיניי היא התרופה לכל. בעבר אמרו לי שהריצה תדעך כשיהיו לי ילדים, אבל למעשה, ככל שחלפו השנים, הריצה תופסת מקום מרכזי יותר בחיי.
קראו גם:
רצתי בשלושת ההריונות עד יום לפני הלידה והגעתי למרתון מלא כחצי שנה אחרי כל לידה. היום אני משתמשת בריצה כדרך התמודדות עם ההורות, לרבות ליווי נשים בטיפולי פוריות והורות לילדים עם צרכים מיוחדים.
איך הכל התחיל?
בגיל תשע נרשמתי לחוג ספורט אתגרי בשם "עמיצור". שם למדתי להיות אחראית ולא מפונקת. זה היה כרוך בכמה שיעורים, כגון התייבשויות וחילוץ משיטפון בשטח, אבל הי, חוויה לספר לילדים, לא?
כבר אז הבנתי שספורט זה החיים והחל מכיתה ו' הצהרתי ש"אני אהיה מד"סניקית בצבא".
כולם חשבו שזה חלום חמוד ולא ריאלי, אבל מיד עם הגיוס עברתי קורס מדריכות כושר בווינגייט ועשיתי שירות פיקודי בלתי נשכח בתור מדריכת כושר במחווה אלון. שם הדרכתי חיילים מרקעים בעיתיים ובתים הרוסים ויישמתי לראשונה את הספורט ככלי טיפולי.
אחרי השחרור המשכתי בהדרכת כושר ואימונים אישיים והבנתי שזה לא המקום המקצועי שאני מייחלת לו.
בתקופה ההיא עברתי לבד משבר מאוד גדול שנמשך כחמש שנים והרמתי את עצמי דרך הריצה.
אני זוכרת את המחשבה: נעמה (כן, דיברתי עם עצמי. לא היו הרבה ברירות), את לא יכולה לפתור את המשבר הזה, אבל אם תצאי לרוץ, בוודאות תרגישי יותר טוב בעוד שעה. אז יצאתי. ורצתי. ורצתי. ורצתי. ותוך כדי כך החלטתי על שינויים בחיי: סיום התואר הראשון ומציאת זוגיות.
אחרי כמה חודשים התחלתי לצאת עם בחור וליישם את מה שלמדתי מניסיון הדייטים הכושלים. במקביל חברים התחילו להתייעץ איתי על הכל וביקשו עזרה במציאת זוגיות. "את פשוט חייבת ללמוד קואצ'ינג", הם אמרו לי. אבל חוסר הביטחון שבי ענה: "אין מצב שזה יקרה".
ארבע שנים חלפו. הייתי נשואה באושר. ואז הגיעו טיפולי הפוריות המורכבים. בסיומם עברתי לידה של ילדה ראשונה בריאה. וכך החלו להגיע הפניות גם לגבי התמודדות עם טיפולי פוריות ועם שנת התינוק הראשונה. המשכתי לעזור והבהרתי: זה לא המקצוע שלי. בכיף, באהבה ובהתנדבות.
עוד ארבע שנים חלפו. היו לי תואר, זוגיות, שני ילדים וקמתי כל בוקר לעבודה טובה בהייטק. אחלה תנאים. המון שעות. מעט זמן לילדים. הגוף בעבודה אבל המחשבות בבית.
יום אחד בעלי שאל אותי מה אני באמת רוצה לעשות. מה הפנטזיה. ומיד עניתי: להיות מדריכת הורים ויועצת זוגיות ובמקביל להיות עם הילדים מהצהריים בבית.
עברו שבועיים – והתחלתי ללמוד. וללמוד. ובמקביל טיפלתי בילד הסנדוויץ' שנולד עם עיכוב התפתחותי והצריך עבודה של 7\24 וטיפול פרטי יומיומי.
היום: הסנדוויץ', כנגד כל הסיכויים, כמעט השלים את הפער. יש לי שלושה ילדים, קליניקה, והדובדבן שבקצפת: ייעוץ בתנועה תוך כדי הליכה וריצה.
מרגישים שיש בעיה? טפלו בה. ובמקביל תמצאו את ה'משהו' שעוזר לכם להתמודד. אתם בטח מנחשים מה אני מציעה.
נעמה צובל - יועצת זוגית ומדריכת הורים למתבגרים ולגיל הרך. טל. 052-5555339
