"הבת שלי עדיין לא כל כך מבינה מה קורה כאן, אבל הכי כיף זה שאנחנו יחד", אומר לי סקוטי ג'יימס כשברקע אני שומע את בתו הקטנה. הפאוור פורוורד של הפועל חיפה התאחד בימים האחרונים עם אשתו ובתו שהגיעו ארצה אחרי המתנה ארוכה לויזה, וסוף סוף הוא לא לבד. אז נכון שהמאזן 5:3 לא מלהיב, אבל סקוטי בטוח שהקבוצה תיראה בקרוב הרבה יותר טוב, והניצחון הנאה על הפועל חולון השבוע, 76:83 הוא סימן לבאות.
ג'יימס, 25, 2.03 מ', הוא הזר הלבן הראשון שמשחק במדי הפועל חיפה מאז ג'ים יוסביץ האגדי במילניום הקודם. אביו היה בעצמו כדורסלן מקצועני, ששיחק בלוקסמבורג ובפורטוגל, כך שהכדורסל זורם בעורקיו. מאז שהוא זוכר את עצמו הוא רצה להיות שחקן כדורסל כמו אביו.
הוא נולד אמנם בוורשה, אבל אין לו שורשים פולניים. כן, מסתבר שיש עיר כזו גם במדינת אינדיאנה שבארה"ב. בגיל צעיר הוא עבר עם משפחתו לפלורידה ושיחק בנבחרת התיכון של טרפון ספרינגס, שם הוא מחזיק עד היום ב- 14 שיאים שונים. בגין 14 הוא פגש ילדה נחמדה והזמין אותה לצאת לדייט. מאז הם ביחד כבר 11 שנה, נשואים פלוס אחת. אחרי התיכון עבר לאוניברסיטת בראדלי, זאת שהוציאה מתוכה את אנתוני פארקר, אבל אחרי עונה אחת עבר למכללת ליברטי, איתה הוא זכה באליפות מחוז אטלנטיק סאן, תוך שהוא נבחר ל-אמ.וי.פי של טורניר הגמר.
קראו גם: >>
כמו מרבית בוגרי המכללות שלא משתחלים לאנ.בי.איי הוא יצא לאירופה, נתן עונה טובה בגיסן הגרמנית, והעונה היה אמור לשחק בלודוויגסבורג מצמרת של הליגה הראשונה בגרמניה.
רגע לפני שהעונה בגרמניה החלה, באופן מפתיע הוא וחברו קווינטון הוקר נחתכו מהקבוצה. הוקר הגיע לבני הרצליה, סקוטי הגיע לחיפה, והשאר זה כבר היסטוריה. "במבט לאחור, ההחלטה של הקבוצה הגרמנית להיפרד ממני עוד לפני שהעונה החלה, כנראה הייתה טובה לשני הצדדים. "הגעתי למקום שטוב לי בו, בקבוצה שאני מרוצה ממנה. מבחינה מקצועית אני מרגיש שהגעתי למקום הנכון, ואין לי כיום שום צער על כך שבמקום לשחק עונה נוספת בגרמניה, אני עכשיו בישראל. גדלתי בפלורידה, שמש, חופים, ים, חום, כך שחיפה זה מקום שאני אוהב להיות בו", הוא אומר.
זכרונות מסיביר
בעונה שעברה הפועל הגיעה לפלייאוף. הפעם תגיעו רחוק יותר?
"יש לנו סגל טוב, אנחנו נשתפר, וננסה ללכת הכי רחוק שיש. זכיתי כבר באליפות עם בית הספר שלי ועם המכללה, זה דבר נהדר, הרגשה נפלאה. אנחנו נעשה הכל כדי לעשות זאת גם עם הפועל חיפה, ואנחנו מסוגלים, כי נבנתה כאן קבוצה טובה עם זרים וישראלים טובים. קאדים אלן הוא אחד הגארדים הכי טובים שיצא לי לשחק איתם".
בינתיים, המאזן שלכם לא מדהים.
"אנחנו משחקים כדורסל טוב, אבל לא מצליחים לתת 40 דקות טובות. בירושלים, למשל, שיחקנו נהדר, נתנו פייט אדיר, פתאום הייתה איזו נפילה של חמש דקות, והם ברחו. יש כאן סגל טוב ומאמן טוב. ככל שהעונה תתקדם, אתה תראה אותנו יותר ויותר טובים. אנחנו ננצח עוד הרבה משחקים".
נסעתם לסוף העולם כדי לשחק במוקדמות היורופקאפ, סכם את החוויה.
"לא הצלחנו להעלות לטורניר עצמו ונכשלנו במשחק הקריטי של המוקדמות. מצד שני, זו הייתה חוויה יוצאת דופן. מעולם לא הייתי בעבר ברוסיה, בטח שלא חלמתי להיות באזור מרוחק כמו סיביר. לקחנו מהטורניר המון חוויות, וגם למדנו הרבה דברים. נקווה להצליח יותר באירופה בעונה הבאה. אבל אין ספק שעבור הקבוצה לשחק באירופה אחרי 30 שנה זו בהחלט הייתה חוויה".
הגעת לקבוצה בלי בוס, בלי בעל בית. האוהדים הם הבעלים.
"העובדה שיש לנו קבוצה שהיא בבעלות האוהדים זה דבר נפלא. תמיד כיף לראות אוהדים במגרש, ותמיד אני משחק בראש ובראשונה למען האוהדים, אבל כאשר האוהדים הם גם בעלי הקבוצה, זה דבר מרגש במיוחד. יש להפועל חיפה אוהדים נהדרים, ואני מקווה בשבילם שנצליח לקחת את הקבוצה הכי רחוק שאפשר".
גדלת עם אבא כדורסלן. עד כמה זה השפיע עליך?
"אני מניח שזה מה שגרם לי לדעת כבר בגיל שנתיים לדעת מה ארצה להיות כשאהיה גדול. אבא שלי היה שחקן במכללות ובהמשך הפך לשחקן מקצועני. אני הולך בדרך שלו. יש אנשים שלוקח להם הרבה זמן לדעת מה הם רוצים להיות.
"ידעתי מאז שאני זוכר את עצמי שאני רוצה להיות כדורסלן מקצועני. מהרגע שהפסקתי לזחול אני משחק כדורסל. הזיכרון הכי מוקדם שלי זה מכיתה א', משחק כדורסל. סיפרו לי שמאז שיכולתי, אני עם כדור ביד. יש לי תואר בהנדסת מכונות. אולי אחרי הקריירה שלי ככדורסלן אוכל להשתמש בתואר ולשלב בין הנדסה לספורט. העובדה שחייתי עם אבא כדורסלן כנראה עזרה לי לכוון את עצמי בדיוק למקום שבו אני רוצה להיות".
