כריס סמית' היה זר בינוני למדי, כזה שהקשר שלו לכדורסל נובע מעצם הייחוס שלו והיותו אחיו הצעיר (והרבה פחות מוכשר) של ג'יי.אר. סמית' שעשה קריירה ארוכה ומפוארת ב-NBA. הוא התגלגל בין הליגה הקנדית הנידחת לליגה הזניחה בקוסובו, הגיע לגליל עליון ועזב אחרי משחק אחד, ונראה היה שהקריירה שלו בדרך לשום מקום.
קראו גם: >>
יום אחד, במהלך ביקור כתייר בכותל, חייו השתנו בן רגע: "הלכתי לבקר בכותל. בחור נוצרי שבא ר לראות את המקום הקדוש ליהודים. פתאום הרוח הכתה בי. הרגשתי שרוח הקודש נכנסה לתוכי. בעודי המום ממה שקורה לי, ניגש אליי רבי, אמר לי שיש לי נשמה של יהודי, ובאותו רגע הבנתי שאני צריך להתגייר ולהצטרף לעם היהודי. עשיתי גיור, הפכתי ליהודי כשר. החלטתי לחיות בישראל, וגם אשתי כיום בהליכי גיור, כדי שנקים כאן בישראל בית יהודי ציוני כשר. בחודש שעבר נולדה בתנו הבכורה, ואני בפירוש האדם הכי מאושר בעולם".
הקריירה של סמית' לא הייתה מן המרשימות בלשון המעטה, הרבה פחות מזו של אחיו הבכור. בעוד האח הגדול עונד שתי טבעות אליפות ומצרף עוד כמה תארים אישיים, כריס היה שחקן מכללות בינוני במכללת לואיזוויל קרדינלס שלא הייתה מאריות הליגה, כך שקריירה גדולה לא ממש ציפתה לו, והוא כצפוי לא נבחר בדראפט לליגה הטובה בעולם. הוא אמנם התקבל לניו יורק ניקס בשנת 2013, אבל נחתך מבלי לשחק משחק אחד, והועבר לליגת הפיתוח. ב-2015 הוא יצא לאירופה וחתם בקוסובו, אבל עזב אחרי חודש. את העונה הוא סיים בליגה הקנדית, וזו לא ליגה שקשורה לטורונטו ראפטורס. ליגה נידחת שבה שחקנים נוסעים שעות רבות באוטובוסים על פני ערבות שלג עצומות, כדי לשחק במגרשים נידחים בסוף העולם שמאלה.
בהמשך הוא הגיע לישראל על תקן זר, סגר בגליל העליון שהייתה אז בלאומית, אבל עזב אחרי משחק אחד. אחרי הגיור, כשהוא כבר נחשב לישראלי, חתם בנהריה לשלוש שנים, אבל שיחק שני משחקים לפני שעזב. שנה לאחר מכן הוא חתם במכבי קריית מוצקין, אבל הספיק לשחק משחק אחד לפני שהחליט לעזוב. מכיוון שהוא נחשב לישראלי, הוא חתם בסוף עונת 2019 בהפועל ירושלים, כשחקן משלים, שיחק שישה משחקים בהם קלע 1.2 נקודות למשחק ב- 4.7 דקות שקיבל בממוצע, אבל לפחות היה שותף לזכייה בגביע המדינה. שנה מאוחר יותר הוא הצטרף במהלך העונה להפועל עכו מהליגה הלאומית, וירד איתה ליגה. השנה, בגיל 34, לראשונה בקריירה המקצוענית שלו, הוא העביר עונה שלמה באותה קבוצה, מכבי חיפה.
"בליגה הבלקנית הצלחנו יפה מאוד"
לראשונה בחייך השלמת עונה שלמה. אולי חיפה זה המקום שלך?
"מכבי חיפה היא בהחלט הקבוצה שאליה אני שייך, ולא רק שנשארתי כאן עונה שלמה, אני רוצה להישאר כאן עוד. מכבי חיפה היא הבית שלי, היא הבית שחיפשתי כל חיי. כפי שהחלטתי להפוך לישראלי, וכפי שהפכתי ליהודי, כך אני גם חיפאי ורוצה להישאר במכבי חיפה. כל השנה בקבוצה דאגו לי, הצוות, ההנהלה, הבעלים, כולם היו נהדרים אליי".
מבחינה אישית, הפגנת יכולת סבירה, אבל הקבוצה נראתה רע.
"המטרה שלנו העונה הייתה לעלות ליגה, ובמטרה הזו לא עמדנו. יחד עם זאת היה לנו המון מזל רע, המון פציעות. דניאל קופרברג ומיקה, שני שחקנים בכירים, נפצעו וגמרו את העונה.
"אני הייתי פצוע בחלק נכבד של העונה. בשלושת החודשים האחרונים שיחקתי עם אצבע שבורה. זה פגע לי ביכולת הקליעה, זה כאב, זה היה קשה. למרות המזל הרע והפציעות הגענו לפלייאוף והייתה לנו הזדמנות להפתיע, למרבה הצער לא עשינו זאת. לפחות בליגה הבלקנית הצלחנו יפה מאוד".
אתה סופר את הליגה הבלקנית?
"הליגה הבלקנית היא חוויה ענקית. בפעם הראשונה ששיחקתי באירופה, זה היה בקוסובו, והשתתפתי בליגה הבלקנית. זו הייתה חוויה נהדרת, ושמחתי מאד השנה לחזור לליגה הבלקנית. השתתפתי במסע הראשון לבלקן, וזו הייתה חוויה יוצאת מן הכלל, שגם תרמה המון לקבוצה ולגיבוש".
יש סיכוי שנראה את מכבי חיפה נלחמת על העלייה בעונה הבאה?
"אני מקווה להישאר בקבוצה, ואני מקווה שיבנו קבוצה לעליית ליגה. תזכור שהשנה בנו קבוצה ברגע האחרון, עם בעלים חדש, הנהלה חדשה, שחקנים חדשים, הכל התחיל מהתחלה. בשנה הבאה זו כבר תהיה שנה שנייה של ההנהלה החדשה, ואני מאמין שיבנו במכבי חיפה קבוצה שתלך על עליית ליגה".
לעומת זאת, אחיך סיים קריירה מפוארת באנ.בי.איי.
"אני בקשר מצוין עם אחי, אני מעריץ אותו, הוא שחקן נהדר ואני גאה בכך שהוא אחי הבכור. הוא קלעי שלוש ענקי, הוא זכה בפעמיים באליפות האנ.בי.איי. הוא זכה בתארים רבים, והוא באמת היה שחקן אדיר. הוא מתכנן לבקר אותי בישראל ואשמח להראות לו את הארץ האהובה שבה בחרתי לחיות את חיי".
