השבוע הזה הולך להיות השבוע הכי קריטי של הירוקים בעשור האחרון. שבוע שכולל מפגש כפול ראש בראש מול הנמסיס, הצהובים מתל אביב.
היום משחק העונה וברביעי חצי גמר הגביע. שבוע שיכול להוביל לדאבל ירוק, אבל גם עלול להביא לכך שמכבי חיפה תצא מהשבוע הזה קירחת ובלי פריט חדש בארון.
טענה רווחת מדברת על כך שזכייה באליפות ללא ניצחון על היריבה המושבעת תיזכר לדיראון עולם כאליפות עם כוכבית. כאילו זה מה שיעיב על פרץ השמחה האדיר אחרי עשור של הליכה במדבר. והטיעון הזה שחוזר ועולה שחייבים לנצח אותם כדי להעביר מסר ולהראות להם שהנה אנחנו מסוגלים.
וכאן נכנסים לתמונה חובבי ההיסטוריה שמספקים את הנתונים המדכדכים האלה על כך שמכבי חיפה ניצחה את מכבי ת"א רק פעם אחת ב-31 משחקי הליגה האחרונים ביניהן, ושלא נדע מצרות רחמנא לצלן, קרוב לחמש שנים שהירוקים לא ניצחו את הצהובים בליגה! כאילו ניצחון על מכבי ת"א זה פסגת השאיפות, פסגת ההר, כאילו זה עולם ומלואו.
והנה שוב חוזרים לבעיות המנטליות ולמחסום הצהוב, לקישקעס ולתת מודע, ולרגשי הנחיתות, ולפיק ברכיים ברגעי הפיק ולמשקולות על הרגליים, ולקוף ההוא על הגב ולכל ולכל המיסטיקה הזאת, והשדים והרוחות שרודפים ולא מרפים.
יניב קטן, שיודע דבר או שניים על משחקי עונה, אמר בעיתון 'ידיעות חיפה' בשבוע שעבר: "גם אם ניקח אליפות ולא ננצח את מכבי ת"א אותי זה לא מעניין. מכבי חיפה חייבת להביא אליפות, זו המטרה היחידה". צודק.
מכבי חיפה צריכה להביא אליפות, כי היא ראויה לכך, כי היא הייתה טובה יותר, מלהיבה יותר ומשכנעת יותר והוליכה את הטבלה במשך 23 מחזורים.
היא חייבת להניף צלחת עבור הקהל הנאמן בארץ שעדיין לא חגג באופן ממשי בבונבוניירה של סמי עופר, עבור הנשיא שלה יעקב שחר שהגיע השנה לגבורות ולא היה מתנגד לתשורה שכזאת אחרי שנים גדושות במפחי נפש ואכזבות בעשור האחרון.
חברים, מכבי חיפה ראויה לקחת אליפות והיא צריכה לעשות את זה בשביל עצמה ולא כדי לרצות פרפקציוניסטים למיניהם, כי כאן זה לא כללית מושלם. ואם החבילה הזאת תכלול דאבל אז אין ממתק טוב מזה.