האמנית הפעילה הוותיקה ביותר בחיפה, הלן רוקר (95 וחצי), פתחה ב-13.5, את תערוכתה החדשה – 'מקום בטבע' במרכז 'חדרים', בית התרבות היהודי שפועל במבנה בית הספר הריאלי ברחוב קריית ספר 25.
בתערוכה יוצגו כ-50 עבודות: תחריטים, קולוגרפיות, הדפסים ומיניאטורות. בתערוכה זו לא יוצגו פסלים, שמהווים נדבך חשוב ביצירתה של רוקר, בעיקר בגלל עלויות הביטוח של פסלי ברונזה. התערוכה תוצג במשך כשלושה חודשים, עד ה־10 באוגוסט. הכניסה אליה חופשית. שיח גלריה עם האמנית יתקיים בימי שישי, 3.6 ו-1.7, בשעה 11:00.
הלן רוקר החלה לעסוק באמנות לקראת אמצע שנות השבעים של המאה הקודמת. מאז לימודיה אצל דורון בר אדון באוניברסיטת חיפה, השתתפה בסמינריונים של אמנים מחו"ל, והמשיכה להתעדכן לאורך כל חייה האמנותיים, ובמקביל פיתחה גם שיטות עבודה ויצירה משלה.
עם הזמן הפכה הלן רוקר לאחת האמניות הבולטות בעיר, עם משקפי הראייה בעלי המסגרת המיוחדת שהפכו לסמל המסחרי שלה.
במהלך 50 שנות היצירה שלה היא הציגה תערוכות יחיד רבות, השתתפה באינספור תערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם, וזכתה בפרסים שונים, ביניהם פרס היצירה ב-1995, פרס יובל המדינה, ופרס שטרוק לשנת 1999. תרומות מיצירותיה מקשטות מוסדות כמו בית יד לבנים, מחלקת הילדים בבי"ח בני ציון, ביה"ס "אורים" לחינוך מיוחד ועוד.
בנוסף לתערוכה החדשה, חובקת הלן גם חוברת שהוציאה בימים אלה, ובה מאוגדים זיכרונותיה ואנקדוטות מתקופת מלחמת העולם השנייה, בה שהתה בצרפת בשנים 1945-1942, כנערה צעירה.
החוברת המהודרת שכוללת גם תמונות רבות, נכתבה לבקשתם של קרובי משפחתה, שחשו כי הם אינם יודעים או מכירים מספיק את חוויותיה מאותה תקופה. הלן מספרת כי היססה להיענות לבקשה, כי כתיבתה בשפה העברית אינה מושלמת, אבל בני המשפחה והקרובים הבטיחו לסייע בעריכה ובתיקון שגיאות הכתיב, והתעקשו להותיר את סגנון הכתיבה המקורי והייחודי לה. על מנת לשמור על האותנטיות, מופיעה בפתח כל חוברת ההכרזה: "אני לא סופרת, רק מספרת".
הטקסטים הגיעו גם אל חיילי צה"ל
הלן רוקר נולדה בפולין. ילדותה ונעוריה עברו עליה בצרפת. שנות חייה הראשונות היו בעיר ליל, כבת למשפחה אמידה. עם פלישת הנאצים לצרפת ברחה עם אמה, סבתה ואחיה הצעיר לפאריז, שם הסתתרו בקומה העליונה של בית בושת. על הילדים נאסר לצאת מהדירה בשעות הפעילות של המקום.
חלק מהטקסטים בחוברת מצאו את דרכם גם אל חיילי צה"ל, בזכותו של סגן איתן סוויסה, מ"פ צעיר תושב חיפה, שהינו אחד המתנדבים המובילים של המיזם החברתי 'זיכרון בסלון' בחיפה.
איתן: "הלן מאוד רצתה לספר את סיפור הגבורה שלה אך כמו שכתבת בעקבות מגבלות הדיבור שלה אינה יכולה. היא רצתה שאנחנו נבוא ונשמע ממנה את סיפורה ונעביר אותו הלאה. אני שמעתי על הבקשה וסירבתי. אמרתי שהייחודיות היא בכך שאנו שומעים ממנה עצמה, את סיפורה כל עוד אפשר, היא חייבת לספר ולהעביר אותו לדורות הבאים. החלטתי לבקר את הלן במשך כמה חודשים, פעם-פעמיים בשבוע. לשמוע ולהקליט את סיפורה".
איתן סוויסה הגיע אל ביתה שברחוב דרך הים בכל פעם שהתאפשר לשניהם, הקליט, צילם ותיעד את המפגשים, ולבסוף ערך את הכול והעלה את התוצאה אל אתר אחד המאגד בתוכו את כל סיפור חייה של הלן. בנוסף, הוא הכין סרטון נפרד עם סיפור חייה המרתק, אותו הוא מפרסם בפייסבוק ומקרין לחיילים.